פרדס יוסף בראשית כז

ונתמעטה הלבנה כו' עי' ס' ברית שלום כ' לתרץ הא דחולין ד"ס רמי כ' את שני מאורות הגדולים כו' ע"פ גמ' ב"מ די"ב. לא קטן קטן ממש אלא כל שסמוך על שלחן אביו אע"פ שהוא גדול נקרא קטן, וידוע דללבנה אין לה אור כלל רק שמקבלת אורה מהשמש, א"כ לפי שהלבנה סמוכה על שלחן החמה לכך קראה הכ' המאור הקטן ע"ש:

ובעת פרידת שלום מאדמו"ר מגור שליט"א באסרו חג שבועות תר"ל. דיבר אתי הרבה מזה הענין. ואמרתי לו אז שעפי"ז י"ל טעם על שה"ג. דיו"ט נקרא ג"כ שבת כמ"ש ממחרת השבת ולא כצדוקים, וכ' אלה מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם אל תקרא אותם אלא אתם, אפי' שוגנים מזידים ומוטעים, בר"ה כ"ה א'. וא"כ יו"ט סמוך על שלחן אחרים היינו ב"ד ונקרא קטן נגד שבת דקביעי וקיימא, וזה"ט שה"ג זה השבת הוא שבת הגדול אבל שבת שאח"כ היינו יו"ט אחר שבת זה הוי שבת קטן. וזקיני הגאון מלאסק ז"ל בהגדת ריח דודאים בפתיחה אות י"ג העיר קצת בזה. ומצאתי ג"כ בבני יששכר ניסן מאמר ג' אות ב' שהעיר בזה והנאתי:

וכשבאתי לביתי כתבתי לכ"ק שליט"א דבאמת בראב"ע כ' דהדרש אינו מוכרח כי שני מאורות הגדולים אינו מכריח שהיו שווים ורק נקראו גדולים נגד הכוכבים. והגר"א מווילנא ז"ל אמר דהדרש מוכרח עפח"ש בתיב"ע נשא (ז' י"ג) דקערת כסף הוי סמוך פי' עב, ומזרק הי' קלוש, ולכאורה הם דברי נביאות, ורק דלמד מלשון שניהם מלאים סלת משמע ששנים שווים כמ"ש ביומא ס"ב ב' בשני שעירי יו"כ, וקשה דקערה הי' ק"ל משקלה ומזרק ע' שקל איך אמר שניהם דמשמע שווים וע"כ דקערה הי' עב ומזרק דק והי' מחזקות סלת בשוה, וכן כאן כ' ויעש מורה דהי' שווים, ואיך אמר את המאור הגדול וגו' וע"כ דנבראו בשוה:

והנה הרמב"ם בפ"ב ה"ו מיסוה"ת כ' כיון דמלאכים אינם גשמי איך שייך לומר עליהם שהמה רבים ובמה יפרדו אלא שא' גדול מחבירו במעלתו כמ"ש גבוה מעל גבוה היינו עילה שהוא למענה מן העליל ע"ש, וי"ל דלכן אין ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד בסנהדרין פ"ט א', כיון שנבואתם מקבלים מן המלאכים כמ"ש הר"מ שם בפ"ט ה"ו, ואין מלאך א' עושה ב' שליחות א"כ צריך לכל נביא מלאך אחר, ואם כל מלאך גבוה במעלה מחבירו א"כ לא אפשר לשני נביאים שיהי' במשקל אחד השוה כמובן. והנה גם לשמש וירח יש להם שרים למעלה המנהיגים אותם כמ"ש במדרש והובא בתוס' חולין ד"מ א' ד"ה הא, ובש"ך יו"ד סי' ד' סק"ט, וז"ש הלבנה א"א לב' מלכים שישתמשו בכתר א', כיון דא"א לשני שרים למעלה שיהי' שווים דבמה יפרדו, וע"כ שא' גדול במעלה ולכן אמר הקב"ה לך ומיעטה את עצמך, ויהי' באמת עלול תחת עילה, והר"מ ז"ל שם כ' שנבואת משה הי' מהשי"ת בעצמו, ויכול להתגלות גם לב' נביאים בשוה ממש, וז"ש הלבנה הואיל ואמרתי דבר הגון מלפניך. מלפניך' דייקא שאם נהי' שנינו שווים אזי צריך שיבא ההשפעה מלפניך ולא ע"י שרים ואז לא אצטרך למעט את עצמי, וע"ז אמר הקב"ה לפייסה שימנו בך ישראל המאמינים באחדות ויתגדל שמו ברבים וידעו שבאמת אין ב' שרים שווים רק יש עליל תחת עילה עד סבה הראשונה, וא"ש הכל:

ואחי הרה"ג חו"ב ר' שלמה וואלף שיחי' מלאדז כתב לי שיתיישב בזה מה שהק' המפו' בפ' בהעלותך (י"א כ"ח), וסנהדרין י"ז א'. מ"ש יהושע אדוני משה כלאם מה חטאו אלדד ומידד אדרבה נביא הכובש נבואתו חייב מיתה, ולפמ"ש א"ש כיון דהתנבאו בסגנון א' וזה אי אפשר לב' נביאים המקבלים השפעתם ממלאכים ולכן חשדם שנביאי שקר הם וחייבים מיתה, ע"ז השיב משה בטו"ט המקנא אתה לי "לי' דייקא אפשר שגם הם נביאים כמוני וקבלו השפעתם מהשי"ת בעצמו. ופי' ג"כ בב"ר שחשב ה' דברים שנבואתם הי' גדול מע' זקנים ואחד הוא שנבאו מהשפעת השי"ת שנ' ותנח עליהם הרוח וע"ש ביד"מ, ולזה אמר מ"ר מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' רוחו עליהם שהשי"ת יערה רוחו עליהם בלי אמצעות מלאכים. ואמרתי לאחי שיחי' שכבר הערה בזה בס' ברכת אברהם על עירובין דס"ג מהגה"ק ר' אבישל ז"ל מפפד"מ ע"ש, ובחיבורי בפ' בהעלותך כתבתי הרבה בזה, וע"ע ביע"ד ח"ג דרוש ד':

והנה בהא דאדוני משה, קשה מהא דאי' ביו"ד סי' רמ"ב סט"ו, דאסור לקרות רבו בשמו, ובפניו לכ"ע אסור אף שאמר רבי מורי פלוני ע"ש בש"ך א"כ איך קרא אדוני משה, וע"ש בפת"ת סק"י בשם הפר"ח. ואי' בתנחומא פ' תצוה כ' במשה בן ק"כ שנה. ויהושע נגנז בן ק"י ולמה פחתו לו י' שנים, בשביל שאמר בפני משה י' דברים, שנ' אדוני משה כלאם, וע"ש בפי'. ואי' בילקוט א"ל "רבינו כלם מן העולם לבני אדם שבשרנו בשורה רעה זו. והם עשרה תיבות, וצ"ל שהכתוב קצר וכתב רק כוונתו ולא לשונו