פרדס יוסף בראשית רעד

להלכות, וזה הי' עיקר כוונת מחברם ר"ח ור' אושעיא, ולכן במקום שאין סתירה מגמ' סומכים על תוספתא להלכה, ויפה כ' התי"ט, ומ"ש מתוס' ע"ז אני תמה, ולדבריו קשה יותר, וכי זה הוא דבר של בעל המד"ר, והלא זה דברי המן, ומד' מספר ע"ש המן ואתמהא וכי מהמן נלמד פסקי הלכות, אלא שכיון שזה סיפור דברי המן שאמר לאחשורוש מנהגן של ישראל, אנו למדים ממנהגן של ישראל שהוא תורה וע"ש שציין לתשובות הרשב"א סשל"ה, ובס' באר יעקב אה"ע סי' קי"ט שדיברו מזה, וע"ע בתוספות רע"ק שם הביא מפר"ח דאם אינו הותר לש"ס למדין ממדרשות, וע"ע בפתחי תשובה אה"ע סי' קי"ט סק"ה, ועמ"ש בפ' ויחי (נ' י'):

יא) אני אל שדי פרה ורבה, עי' בעל הטורים הוא שם של פריה ורביה כי נעלם של שי"ן דל"ת יו"ד עולה ת"ק כמנין אברים שבאיש ואשה עכ"ל, ובפ' נח (ו' י"א) מלאה הארץ חמס ברש"י לא נחתם רק על הגזל, שמעתי לפרש שדי המילוי ת"ק וכל העולם רוחב וגובה ג"כ ת"ק, ואיתא במד"ר דהיתה רוצה להתפשט יותר ואמר ה' די, וזה"פ מי שאמר לעולמו די, וחמס המילוי ת"ק ת', ס', מ"ך, ושדי הוא די שאמר די כנ"ל וא"כ ע"י שחמס ורצו לפגום בהמילוי, ממילא בטל המילוי מן שדי ונחרב העולם, וכ' ואל שדי יברך אתכם ופו"ר, וצ"ע למה בפו"ר כ' לשון שדי רק לפי הנ"ל "פרו ורבו' גימ' ת"ק ושדי ג"כ המילוי ת"ק וזה הטעם דהלכה כב"ה זכר ונקבה דבזכר יש רמ"ח אברים ובנקבה רנ"ב ס"ה ת"ק, ומצאתי בס' רזיאל המלאך ד"ו ע"א שכ' זה באריכות עש"ה, וכ' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, זה תפילין ובתוס' מנחות ל"ה ב' ד"ה אלו, כ' זה ש' של שדי, וצ"ע ובתרגום יונתן כ' את שם הויה חקוק עליך וצ"ע, וי"ל דאותיות הוי"ה בתשר"ק הם מצפ"צ וגימטריא ש' כמו ש' של שדי:

יז) גם זה יהי' לך בן, והקשה באוה"ח מה נחמה זו על צערה ובכת"א כ' דאיתא בשבת ל"ב על ג' עבירות נשים מתות בשעת לידתן וא' מהם נדה משום דהיא קלקלה בחדרי בטנה לפיכך תלקה בחדרי בטנה, ואיתא במדרש שאמר ה' אם שמרת נדה אתן בן שאתה מל אותו לשמונה וא"כ שכר של שומרי נדה שניתן בן זכר, ורחל בשעת סכנת לידה, יראה שלא יחשדוה הבריות שלא שמרה נדה לפיכך יש לה צער, לזה בישרה המילדת שיהי' לה בן ולא יחשדוה:

יח) ויהי בצאת נפשה. עמ"ש בזה זקיני הגאבד"ק לאסק ז"ל בהגדה ריח דודאים בפסקי ר"ג אומר דל"ו ע"ב:

כ) ויצב יעקב מצבה על קבורתה. בירושלמי פ"ב דשקלים ומד"ר פרשה פ"ב אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם, ע"ש ביפ"ת נפש הוא ציון בלה"ק ע"ש שיש ג' טעמים במה שבונים נפש והוא מצבה, א' משום עושי טהרות שלא יטמאו בקבר, ב' שיש נחת רוח למת שיהי' רשומו ניכר על שם זכר צדיק לברכה להזכיר תמיד אותו לברכה, אך צדיקים א"צ לו לפי שדבריהם הם זכרונם ר"ל ע"י מעשיהם הטובים הם נזכרים תמיד, ג' שיבואו החיים להשתטח על קבריהם כדי שיתפללו עליהם כמ"ש בסוטה ל"ד ב', ויבא עד חברון כלב הלך להשתטח על קברי אבות שינצל מעצת מרגלים ואם לא ידעו מקומם איך ימצא שיתפלל עליהם, ומה"ט נסתר קברו של משה כמ"ש בסוטה י"ג א', ועי' בכת"א שבצדיקים ליכא ב' טעמים שאינו מטמא כמ"ש בסוף כתובות משמת רבי בטלה כהונה, וגם א"צ שיזכירו אותם דדבריהם זכרונם, ורק טעם ג' שהחיים ילכו על קבריהם כדי שיתפללו עליהם ע"ש דרוש נעים, וכן פסק הרמב"ם בפ"ד ה"ד מאבל דאין עושין נפשות לצדיקים ומה שעשה יעקב מצבה על רחל ג"כ משום טעם ג' כמ"ש במדרש שם פע"ב, וברש"י ויחי (מ"ח ז') על הפ' ואני בבואי מפדן דצפה יעקב שעתידין בני' לעבור שם ויבקשו רחמים הה"ד קול ברמה נשמע, ועי' בנזר הקודש, ובשו"ת הריב"ש סי' תכ"א, ובשו"ת חיים שאל ח"א סע"א אות ו', ובנחל קדומים כאן, ובדרשות הראנ"ח פ' שמיני, ובדברי שאול מ"ת כאן:

וזה נ"ל פשט הפסוק הוא מצבת קברת רחל עד היום וכדי שלא תקשה מצבה על קברה למ"ל הרי אין עושין נפשות לצדיקים, ע"כ מסיים שאין זה לטובת רחל כי היא לא נצרכה לזה, אלא כטעם ג' לטובת בניה שישתטחו על קברה וז"ש "היא מצבת קבורת רחל" לא מצבת רחל רק מצבת קברה, כדי שידעו החיים איה קברה שילכו לבקש רחמים:

וגם י"ל דבהוריות י"ג הקורא כתב שע"ג קבר קשה לזכרון, וי"ל אם צריכים לקרא הכתב למען לידע מעשיו הטובים אז המצבה אינה מסוגלת להחזיק זכרו עם החיים, כי כתב המצבה אינה לעולם עומדת ורק מעשים טובים שעשה