פרדס יוסף בראשית רעה

בחייו הם הזכרון, וכשמזכירין פ"נ פב"פ מזכירין וזה זכרון חזק ולא הכתב שע"ג מצבה וזה"פ קשה לשכחה אם רק קורא השבח שע"ג המצבה, ודודי הגאבד"ק לאסק שליט"א בשו"ת חדות יעקב תנינא סי' קמ"א הביא בשם אביו הוא זקיני הגאון המובהק ר' דוד מייזליש ז"ל דהציון טובה גדולה להמת כמ"ש ר"ח וויטאל ז"ל מה שמשתטחים על קברי צדיקים להתפלל ולא הוי דורש אל המתים רק שהולכים שמה להתפלל על המת, ועבור שעושין טובה להמת כשמתפלל עליו גם המת עושה טובה וממליץ עליו עבור זה, ובזה פי' זקיני ז"ל דברי הילקוט לפי שהתעצל מרע"ה במעשה זמרי לפיכך ולא ידע איש את קבורתו ותמוה. וגם לשון התעצל אינו מובן הא נתעלמה ממנו הלכה דבועל ארמית קנאין פוגעין בו. רק ענינו כי על מ"ר נאמר אשרי יליד אשה שזוכה כל אימת שרוצה שאל במרום וכמו עמדו ואשמעה. וא"כ הי' לו לשאול במרום הלכה זו ומקרי מתעצל בלי לשאול במרום. אך טעמא בעי למה התעצל. אולם מ"ר ברוב ענותנותו חשב שכל מה שזכה לכך לא בזכותו הוא רק בזכות ישראל. כי הי' עניו מכ"א. וכאשר חטאו חשב שאינו כדאי זכותם טרם ששבו. ולא יזדקק לו ה' ומגודל ענוה שלו התעצל בזה שלא חשב עצמו לכלום, רק כל מדרגותו וזכותו הוא לצורך וזכות ישראל. ולפיכך ולא ידע איש קבורתו להראות כי מ"ר א"צ לשום תפלה של ישראל עליו כי זכותו גדול יותר מכל. וכשא"צ לתפלה שוב אסור להשתטח על קברו משום דורש אל המתים. והי' זה מדה כנגד מדה עבור שלא חשב עצמו לכלום ושצריך לזכותם. הראה ה' שהוא גדול מכולם וא"צ לשום תפלה מישראל ואסור להשתטח על קברו ולכך ול"י אש את קבורתו ודפח"ח. וא"כ לפי"ז כל המתים צריכים תפלת החיים עליהם, וכשלא יהי' להם ציון לא ידעו להתפלל עבורם. ודברי זקיני הנ"ל הובאו ג"כ בחדושי מהרא"ך ח"ב בדף נ'. לאא"ז הגה"צ ר' אלעזר הכהן ז"ל אבד"ק סאכאטשוב:

ובגוף דברי הרח"ו הנ"ל דהולכים על הקברים ול"ה דורש למתים. כ' בזה"ק אחרי ע"א ב' דוקא מתי עכו"ם ורשעים דבחייהם קרוים מתים. אבל לא מתי ישראל הצדיקים מותר דרוש עש"ה ומ"ש בפ' שמות ט"ו. ב'. וכשו"ת כתב סופר יו"ד סקפ"ח. ועי' ברכות י"ח א' המתים ידעו מה שבחיים ע"ש בב' רוחות. ובב"ב נ"ח א' בר' בנאה שאמר אברהם ליעול דליכא יצרא בהאי עלמא. ובכתובות ק"ג א' רבי אתי כל בי שמשא לביתא. ובב"מ פ"ה ב' אלי' הי' מעמיד האבות שיתפללו בכל יום. יבמות צ"ז א' שפתותיו דובבות בקבר. וכ' הפשט שאל תחשוב שיש תנועה בקבר ורק השמחה שמגיע למת שבשמעתי' זיכה הרבים. ובחגיגה ט"ז ב' כל ימיו של יהודה בן טבאי הי' משתטח כו'. ובדכ"ב ע"ב מיד הלך ר"י ונשתטח ע"ש. ובתענית כ"ג ר' מני אשתטח. ובתענית פ"א יוצאים לביה"ק כדי שיבקשו המתים רחמים, ובזה"ק ויחי רי"ז ב' ר' יצחק ביקש מר"י שילך לקברו ז' ימים ויבקש רחמים עליו. ובזוה"ח רות דס"ה במדרש הנעלם כשנפטר ר"ח ר"י בת על קברו ושמע חדוה דכתות כתות ע"ש וע"ע בשבת קנ"ג א' בתד"ה ונשמתו. אע"פ שאי' שם דלאחר י"ב חודש נשמתו עולה ואינה יורדת. אעפ"כ כשהיא רוצית היא יורדת. ועי' מהרש"א ברכות י"ח שנקט ב' רוחות ולא נפשות ונשמות. שהנפש הוא החומר והנשמה הצורה, והרוח אמצעי המדבק החומר והצורה כל ימי חייהם. וגם במותו שהחומר ישוב אל העפר. והנשמה הולכת למעלה, עוד לא יתפרד הרוח מהם. אלא פעמים שורה במקום הגוף ולפעמים שט למעלה למקום הנשמה ע"ש:

והאברבנאל פ' חיי כ' שהמיתה היא השבת חלקי המורכב למקורם. הגוף ישוב לארץ, והרוח אל אלקים עש"ה. ובאמת הוא מד"ר קהלת פי"ב עה"פ וישב העפר שא"א שתשוב הנשמה למקום מנוחתה רק כאשר ישוב הגוף אל חומרו. וזה הוא הקבורה להשיב הגוף אל עפרו כדי שהנשמה תשוב אל אלקים אשר נתנה. ואל תקשה מסנהדרין ס"ה ב' ויו"ד סקע"ט ס"ג, שהלן בביה"ק כו. דשם רק כשעשה להשרות עליו רוח הטומאה אבל לתפלה לא הוי כדורש אל המתים ועי' נשמת חיים מאמר ב' פרק כ"א הרבה מזה. וע"ע בקב הישר פרק ע"א שהאריך בזה. וע"פ בס' מעין גנים פ' שלח (י"ג כ"ב). ובהרבה הערות הערני אחי הרה"ג ר' שלמה זאב נ"י מלאדז:

כא) ויסע עי' נפלאות מתורת השי"ת פכ"א מ"ש אריכות:

כב) וישכב. ערש"י ומהרש"א שבת נ"ה ב'. ובכל ענין הפרשה:

כז) קרית הארבע. עי' מהרש"א סוטה י"ג א' מ"ש בזה, ובמהר"ם שיף חולין דס"ד ודילמא כו':