פרדס יוסף בראשית רעג

בפשיטות להיפך דאיסור הנאה מע"ז גם לב"נ נאמר. ובבית יצחק יו"ד ח"ב סקס"ו אות י"א כ' דמותר. וכ"כ באה"ע סוף ח"ב במפתחות לס"א א"ד ומשו"ה העלימה רחל התרפים להציל אביה מלעבוד ע"ז. וכ"כ בשו"ת אבני נזר יו"ד סקכ"א א"ד וע"ש בבי"צ דלכך אמר יעקב הסירו את אלהי הנכר ויטמון דכשהלך לארץ כנען ובא"י הי' נוהגים בכל המצות ועי' בראב"ע פ' וילך (ל"א ט"ז) שכ' כעין זה. ועי' בקול תורה סי' מ"ו שכ' על החמד"י בשם זהר דרחל עברה אלא תגנוב. עי' בזהר ס"פ ויצא קפ"ד ב' דלא נזכר כלל שעברה אלא תגנוב רק דנענשה משום דצערה לאביה:

ועי' ג"כ בס' שפתי צדיק להגה"צ מפילץ ז"ל שתמה דהא באין עושה מעשה עמך אין חיוב כבוד. אבל עי' בש"ך יו"ד סי' ר"מ סק"כ דאע"פ שאין מחויב לכבדו מ"מ אסור לצערו. ועי' בהגהות יד שאול סרמ"א והבאתי לעיל בפ' ויצא (ל"א ל"ב) וע"ע בחתם סופר ע"ז דל"ב על רמב"ן כאן. וע"ע בשו"ת עטרת חכמים או"ח סי' ח' תשובה ארוכה בדברי רמב"ן וצדה לדרך כאן, וע"ע בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' מ"ו. ובכלי חמדה פ' עקב, ועי' ביהושע (כ"ד כ"ו) ויקימה תחת האלה אשר במקדש פרש"י האלה שטמן יעקב שלל שכם. ועשו"ת מהרש"ם מהג' מברעזאן ח"א סי' קכ"ז:

ז) נגלו אליו אלקים. רש"י במקומות הרבה יש בל"ר. וזה לא כתוס' עירובין י"ג א' ד"ה אז. שכ' דהא דאם מייתר אות א' מחריב כל העולם כגון בראשית בראו אלקים דלרש"י אלקים שייך בל"ר. ועי' באונקלוס כאן מלאכיא דה. ועי' בתורת חיים שם. ועי' בסנהד' דל"ח כל מקום שפקרו כו' כי שם נגלו אליו אלקים וכו'. ובעיון יעקב מהשבו"י על ע"י כ' קשה בהא כי שם נגלו כו' וכן מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו. ל"ש הא דנמלך בפמליא שלו. ובאמת ברש"י וישלח כ' דיש שם אדנות ואלהות בל"ר כמו אדני יוסף. ואולי דהכל עולה לא' והלכך כל לשון אלהות ואדנות בל"ר כיון שדרכם בכל מעשיהם לימלך בפמליא שלהם. דלכך נאמר בל' רבים נגד שיתוף דין ורחמים ואין מקום לטעות עכ"ל, וע"ע בס' אור החיים להחסיד יעב"ץ ז"ל מאמר האחדות פרק שמיני מ"ש בכל הפרשה כאן:

ח) דבורה. עי' ס' נפלאות מתורת השי"ת פט"ו ט"ז, וע"ח מ"ש בזה באריכות:

י) לא יקרא עוד שמך יעקב. ובברכות די"ג לא שיהי' שם יעקב נעקר דכ' ויאמר אלקים במראות הלילה ויאמר יעקב ופרש"י ויאמר הנני. וקשה למה מביא רש"י סיפא דקרא ויאמר הנני דעיקר ראיה מרישא ויאמר יעקב. וכ' בס' אדני פז דעו"ק מהיכן מוכח שמותר לקרות יעקב דלמא הפשט לא יקרא כו' שכל אדם לא יקרא עוד את שם יעקב. אבל ה' בעצמו יקרא לו עוד יעקב. וי"ל דאיתא בשמואל א' (ג' י') בשעה ששמע הקול לא אמר דבר ה' שירא דילמא שד הוא או אחר. וקשה על יעקב אמאי לא אמר הנני ה', וצ"ל דיעקב ג"כ ירא דילמא אחר הוא, אך כיון דנאסר לשום אדם לקרותו יעקב. אז ודאי לא יקרא לו יעקב רק ה' בעצמו. וא"כ קשה אמאי לא אמר הנני ה', וע"כ מוכח שמותר לקרותו יעקב רק שיהי' טפל, ושפיר מוכח רש"י דמכאן נלמד לא שיעקר יעקב:

ועשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קמ"ט שהוציא מזה לדינא דאע"ג דכ' הלשון כי אם אפ"ה לא הוציא הראשון מכללו רק שהשני עיקר וראשון טפל, ובמעשה שם בב' יורשין שאחד נטל תנור והתנה שחבירו יאפה בו בע"ש וערב יו"ט ועשה ברית מילה ג"כ יכול לאפות בו, ואינו יכול אחיו למחות דכוונתו הי' דבע"ש ועיו"ט יאפה בקבע משא"כ ימים שאין להם קבע לא התנה וכמו ביעקב דעיקר ישראל אבל לא הוציא יעקב, וכ' אח"כ דאין למדין הלכה מאגדה, ועוד שהקב"ה קרא אותו אח"כ יעקב בפ' ויגש (מ"ו ב'), ועי' ג"כ בשבו"י ח"א סי' ע"ו וח"ג סקל"ה, ועי' בפ' ויצא (ל"א י"ד) ובאמת כ' כן בירושלמי פ"ב דפאה וסופ"ק דחגיגה דאין למדין לא מן הלכות ואגדות ותוספתות אלא מן הגמ', והובא ברשב"ם ב"ב ק"ל ע"ב, ועי' בתוספות יו"ט פ"ה מ"ד דברכות שלא רצה ללמוד ממדרש אף שלא מצינו בגמ' סתירה לזה, והגרי"פ הקשה עליו מתוס' ע"ז דל"ג ד"ה שפסקו דסגי בהדחה ג"פ ממדרש אסתר שהביא דברי המן לאחשורוש אם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהם חובטו בקרקע ואינו שותהו ולא עוד אלא שמדיח הכוס ג"פ ע"ש ביש סדר למשנה אריכות:

ועי' בשו"ת נודע ביהודה מ"ת יו"ד סקס"א שהשיב לו אף דהירושלמי כללינהו יחד מ"מ לא בחדא מחתא מחתינהו, בשלמא מדרשים ואגדתות עיקרם על מוסר ורמזים ומשלים והכל עיקר הדת, ואין כוונתם על פסקי הלכות, ואין למדים מהם להלכה, אבל תוספתות דעיקרם