פרדס יוסף בראשית רעב

מווארשא שהקשה אמאי לא פשיט בגמ' מספרי. ועי' ג"כ בחמד"י בקונ' נר מצוה אות כ"ז דמחלק בנדרי צדקה דלא תליא ברגלים אשה מחויבת בב"ת אבל לא בקרבנות דתליא ברגלים:

ועי' ג"כ ביו"ד סי' רל"ב סי"ב במי שנדר ונאנס אח"כ ואין בידו לקיים אינו עובר משום בל יחל לדעת הפו' דאנוס בסוף הזמן הוי אונס (ועמ"ש בקצה"ח סי' נ"ה סק"א ובשו"ת חת"ס חו"מ סי' מ"ב. ובכתובות ד"ג. ובספרי פרי יוסף על גיטין דע"ד בדברי האגודה בזה) ונראה דז"ד אם לא עברו ג' רגלים. אבל בעברו דאינו רשאי עוד לעכב משום האיסור בל תאחר שוב אינו אונם, ואם נאנס אח"כ עובר משום בל יחל, וא"ש ג"כ דברי האוה"ח. היכי דעבר בבל תאחר ונאנס אח"כ ולא הי' יכול לקיים הנדר עובר בבל יחל ומתה אשתו דזה הוי בעון נדרים ולא בעון בל תאחר. וכן נראה מדברי רשב"ם מטות (ל' ג') לא יחל דברו מוסב על הנדר כלומר לא יאחר את נדרו עד לאחר הרגלים שכך פירוש לא יחל דברו כמו ויחל עד בוש עכ"ל, וע"ע בכל"ח הא דאין אשתו מתה בשביל בל תאחר דבעל דוקא אם אינה בסכנה, אבל בשעה שיולדת והיא בסכנה אז בשביל ב"ת אין לה הצלה. וא"ש הזה"ק דבשעת שרחל תקש בלדתה וכו' אז שפיר מתה בעון דב"ת. עוי"ל דלכאו"ק הא דוהי' בך חטא ולא באשתך הא אשתו כגופו ורק כיון דיכול לגרשה או דתוכל להחרד ממנו ע"י מיתת הבעל דמתיר ואינה בגדר "בך" וא"כ ז"ד בישראל לאחר מ"ת. אבל בב"נ לפי הירושלמי דל"מ גירושין וכן לפ"ד הפני יהושע קידושין די"ד דמיתת הבעל אינו מתיר בב"נ ע"ש, וא"כ לא תוכל להפרד ממנו והוי ממש גוף אחד שפיר נענשת בשביל חטא בעלה בל תאחר, וא"ש דלא מתה לאה רק רחל כיון דרחל נשא אח"כ אע"ג דהי' ב' אחיות, וע"כ דיעקב ס"ל דהי' דינו כב"נ ומותר בב' אחיות, ול"מ גירושין ושוב מתה בחטא בל תאחר דבעל:

ד)ויטמון אותם יעקב. ערמב"ן שהקשה הא ע"ז אינו מנקברין רק צריך פירור וזורה לרוח וכ' כי כבר נתבטלה מקודם ובאמת מותרת ויעקב צוה להסיר לטהרת הקודש ולכן די בקבורה, וכ' שם בספורנו אע"ג דבטלו אותם עובדיהם מ"מ הסירו כדי שתרחק מלבם כל מחשבות ע"ז, ובזה"ק קע"ג א' אסיר לבר נש לאיתהני מיני' לעלמין, ור' יצחק אמר דהנשים ששבו בני יעקב משכם הם הי' בידם האוצרות שלהם והם נתנו ליעקב את כל אלהי הנכר אבל בני יעקב בעצמם לא לקחו אלהי נכר ע"ש, ומשמע דאסור לעכו"ם להנות מע"ז, ובע"ז דס"ד א' זילי זביני דקסבר דמי עכו"ם מותרין ומשמע דהא דב"נ אסור בעכו"ם רק בעבודת עכו"ם אבל מותר להנות מעכו"ם, וע"ע בע"ז דס"ג ב' אומר אדם לחמרי' כו' ולא משום יי"נ ופרש"י ונמצא נהנה מיי"נ ולמה לא פרש"י דנמצא מאכילן יי"נ וכמו שפירש בשביעית משמע ג"כ דמותר לעכו"ם להנות מיי"נ וה"ה בהנאת ע"ז:

ובאמת דע"ז שאני מיי"נ ואין ראי' משם, וראיתי שכ"כ הגאון ר' יוסף ראזין מדווינסק הובא דבריו בקובץ קול תורה סי' א'. אבל מדף ס"ד ראי' שאף בע"ז מותר לעכו"ם. להנות, ובחמדת ישראל בדיני ב"נ אות ה' הביא ג"כ ראי' דב"נ אינו מוזהר בהנאת ע"ז מהא דכ' הסירו כו' ועי' ברש"י שהי' בידם משלל של שכם הרי דב"נ אינו מוזהר בהנאת עכו"ם, ואפי' לרמב"ן דכבר ביטלו היינו משום דהי' קשה לי' כיון דיעקב רצה להחמיר בביעור עכו"ם כדין ל"ה מספיק קבורה, אבל זה גופא שלקחו בני יעקב בכלל השלל גם עכו"ם זה ל"ה קשה לו כלל וע"כ דב"נ אינו מצווה שלא להנות מע"ז:

וכן נראה מלשון הר"מ בפ"ט ה"ב ממלכים שלא הוזהרו אלא בהרחקות מעשיות עכו"ם ועבודתה אבל בהנאת עכו"ם אינן מוזהרין:

ועשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"ח דמותר לגזול ע"ז מעכו"ם אפי' למ"ד גזלם אסור מדאורייתא דכ' ואשריהן תשרפון באש ורחל שגנבה התרפים יוכיח דליכא איסור בזה. ובחמד"י שם כ' דאי מותר לב"נ להנות מע"ז הוי כממונו ואמאי יהי' מותר לגזלו ממנו ומ"ש ראי' מרחל באמת איתא בזה"ק דעברה אלא תגנוב אך דכוונתה הי' להציל אביה מעכו"ם ואעפ"כ נענשה. ועי' ג"כ בפנים יפות דפשיטא לי' דאיכא איסור גניבה ואי"ל לפמ"ש החכ"צ סי' כ"ו דאסור לגנוב מעכו"ם שלא ירגיל ג"כ אצל ישראל א"כ בע"ז דמישראל מותר לגזול הימנו שוב גם אצל עכו"ם מותר. ז"א דמ"מ שייך שלא ירגיל לגזול אצל ישראל דברים המותרים וכמו שאסור לגזול מעכו"ם חמץ בפסח. וע"ש בקול תורה סי' כ"ז בזה הענין, וראיתי עוד במנ"ח מצוה תמ"ח שכ' לדבר פשוט דעכו"ם אף שמצווה על ע"ז היינו על עבודתה אבל להנות מע"ז אינו מצווה ע"ש. וע"ע בדעת תורה יו"ד סי' י"ד סקי"ג שכתב