פרדס יוסף בראשית רעא

על רבים. א"ו מדכ' חסר יו"ד ש"מ דבעי שניהן שווין בקול וע"ע בתורת משה להח"ס, ובינה לעתים דרוש נ"ח מ"ש בפסוק זה:

לה א) קום עלה בית אל. ערש"י לפי שאחרת בדרך נענשת כו' והוא מתנחומא הנה מה הי' הנדר שאיחר. הרא"ם כ' מה שנדר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים בפ' ויצא (כ"ח כ"ב), וביפ"ת הק' עלי' דנדר זה לא חל עדיין עד שיבא לבית אבי', וכ' דנדר הי' כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וזה אינו תלה בתנאי רק כשיהי' לו עושר יעשר לה' ובפר"ד דרוש ג' האריך בזה, ובס' ווי העמודים פרק ט"ז כ' הא דאיחר הנדר ע"פ גמ' נזיר פ"ג דכשהוא בצער אין מביא קרבן שלמים דבעי שמחה ויעקב הי' תמיד בצער. ואחר מלחמת עשו שכ' ויבא יעקב שלם לכן קיים נדרו ויצב שם מזבח ע"ש באריכות, והנה הכנה"ג יו"ד סי' ר"ג הביא בשם אגודה דאף הנודר בעת צרה נקרא רשע, והק' מיעקב שנדר. ותי' דלכך נענש בדינה, והברכ"י תמה עלי' דהא נענש בשביל שאיחר נדרו וכן כ' אשלם לך נדרי אשר פצו שפתי בצר לי, וזקיני הגאון המובהק מו"ה דוד מייזלש האבד"ק לאסק ז"ל הובאו דברי' בקובץ דרושים חוברת ח' סי' כ"ט, כ' הא דנידר נקרא רשע שמא יצרא דממון לא יניחו לקיים נדרו כמ"ש הטו"ז סי' ר"ג סק"ה, וז"ש בכל איש. אבל יעקב שהתנה אם יהי' אלקים עמדי ופרש"י שלא אלמד מעשו ולבן. א"כ אי לא יקיים מחמת יצרא דממון. אשר זה דרכם של עשו ולבן. הרי דלא נתקיים התנאי ופטור לקיים נדרו. שפיר הי' מותר לו לנדור, אך הוקשה לו כיון דבא שלם בתורתו וצדקתו א"כ כבר נתקיים התנאי א"כ כשאיחר נדרו הי' לו לירא שמא ימנעהו יצרא דממון, לכן כ' דנענש ע"ז בדינה, אבל מתחלה הי' מותר לו לנדור וא"ש הכנה"ג. וכ' שם ג"כ כשיוכל ליתן מיד אסור לנדור גם בעת צרה. רק היכי דא"י לקיים מיד כמו המעשר שנדר יעקב רק על אח"כ מותר לנדור דנדר הוי סגולה להנצל מצרה היה הצלות נפשות ודוחה שבת ומכ"ש האיסור שאסור לנדור, והא דאי' במד' שנודרין בעת צרה היינו שיתן מיד או שא"א לו לקיים מיד אבל באפשר לקיים מיד אסור לנדור אף בעת צרה ע"ש:

והנה בב"ר פפ"א אי' ואחר נדרים לבקר איחר נדרו נתבקר פנקסו, ובירושלמי פ"ק דנדרים מתחיל אדם לנדור פנקסו נפתחת. וכ' בט"ז יו"ד סי' ר"ג סק"ב דשתי דרשות הם ופליגו בפלוגתת דר"מ ור"י דמאן דס"ל נודר ומשלם ומותר לנדור א"כ פנקסו נפתחת אח"כ כשלא יקיים ורק יאחר, ולמ"ד דאינו נודר כל עיקר א"כ תיכף כשנודר פנקסו נפתחת ע"ש, וצ"ע דא"כ הטור דפסק דטוב מזה ומזה דאינו נודר כל עיקר, למה העתק הא דאיחר נדרו הא מיד כשיתחיל לנדור פנקסו נפתחת, ואפ"ל דהטור וש"ע כוונתם על הנודר בעת צרה דמותר לנדור כמו שילפי' מיעקב, ומ"מ נענש בדינה על שאיחר נדרו. ומ"מ אם איחר פנקסו נפתחת, עוי"ל דפנקסו מתבקשת היינו דמכינים אותה תיכף כשיתחיל לנדור כדי שאם יאחר נדרו יפתחו לעיין בדינו:

והנה בר"ה ד"ו ע"א בענין בל תאחר אי' והי' בך חטא ולא באשתך חטא דאין אשתו מתה בשביל איחור נדרו, וע"ש בתד"ה אלא הא דשבת ל"ב ב' בעון נדרים אשתו מתה ול"ק מהכא דלא באשתך חטא, דהכא מיירי במשלם אח"כ אלא שעבר בבל תאחר ע"ז אין אשתו מתה ע"ש, ועי' בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' שמ"ח, אולם מצינו מדרשים חלוקים בזה, דבתנחומא אי' דיעקב נענש במיתת רחל שלא קיים נדרו ועל אחירת נדר אשתו מתה וכ"כ במד"ר בחקתי פל"ז כל מי שנודר ומשהא נדרו קובר אשתו ובניו ולמדוהו מיעקב ע"ש, ועי' ג"כ בפר"ד דרוש ג' שכ' ג"כ שיש בזה פלוגתא בדברי רז"ל אי בבל תאחר אשתו מתה עש"ה. וכן אי' בזה"ק וישלח קע"ד ב' בגין דיעקב איחר נדרו איתקף דינא ובעיא דינא בשעתי' דסכנה דהוית רחל בה וכו', ואיתענש יעקב דכ' ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. וע"ש בנצוצי אורות להג' חיד"א שהקשה מגמ' ר"ה:

ועי' ג"כ באור החיים פ' תצא (כ"ג כ"ב) שכ' ג"כ דעל בל תאחר אשתו חתה ע"י איחור הנהר יחסר ממנו אשתו שהיא כגופו ע"ש, ותמהו עלי' מגמ' ר"ה הנ"ל, ועי' ג"כ במנחת חינוך בקומץ מנחה מ' תקע"ה שהביא ס' חרדים שכ' ואפי' אם איחר מחמת שכחה ענש יענש ובנים מתים ואשתו מתה ותמה מגמ' ר"ה. ולפי מה שכתבתי לק"מ דבמדרש וזהר חלקו על הגמ' דילן, וע"ש בר"ה ד"ו ע"ב באיבעי' דר"ז אי אשה מחויבת בבל תאחר ועי' ס' המצות מצוה צ"ד וברמב"ן שם בשם ספרי דעוברת בב"ת. ועי' בביאור מהרד"ם לש"ב הג"ר בעריש מייזלש ז"ל