פרדס יוסף בראשית רע

נהרג בפחות משו"פ דלא ניתן להשבון דקלבד"מ, ורק בישראל כתיב עשה דוהשיב ולא בב"נ, ותוס' הק' דבבעין אף בישראל ל"א קלבדר"מ דנטל לא, וא"כ איכא עשה דוהשיב, ועי' קצה"ח סי' שנ"א סק"ג דאף בנטל דלא אמרי' קלבד"מ מ"מ עשה דוהשיב ליכא וא"ש רש"י, ועי' בחתם סופר חו"מ סי' צ"א דתלוי במ"ש הרמ"א בתשו' סי' יו"ד אי ב"נ חייב על כל הדינים של ישראל או של עכו"ם (ועמש"ל בזה ובתומים סי' ק"י סק"ג) דקלבד"מ ילפי' מכדי רשעתו ואי חייב בדיני ישראל קאי כדי רשעתו גם על ב"נ ואמרי' קלבד"מ, ואי לא חייב בדיני ישראל ואין לו חלק בתורה לא קאי כדי רשעתו אב"נ ולא אמרי' קלבד"מ. וע"ע בס' עטרת חכמים בסוגיא דאוונכרי, וע"ע במנחת חינוך מצוה מ"ט אי חייבי מיתות שוגגין פטורין בב"נ, ובחידושי בסוגי' דקלבד"מ כתבתי בזה הרבה חדשות בעזה"י ואכ"מ:

ל) עכרתם עי' בקובץ אהל מועד שנה ב' סי' קל"ב מ"ש בזה אריכות:

לא) הכזונה יעשה את אחותנו. רש"י הפקר ואונקלס הכנפקת בר"א עי' בס' באר רחובות בזה. ועי' בשו"ת השיב משה אה"ע סי' ס', דרך ראשון נתיב י"ט עיקר ה', דאפי' אי נימא דגם בזינתה סתם חיישינן לקלא יש חילוק בין יצא קול אשה זו זינתה שהוא לשון עבר על מעשה מבואר דהיינו שכבר עשתה זנות, ובין יצא קול על אשה שזונה היא. או אשה זו מזנה שהוא ל' הוה שהוא אין דבר מבורר רק ראו בה פריצות וגומרים ואומרים זונה היא, דאי לאו זונה היא לא היה בה פריצות כל כך. אבל לא לומר שע"י ודאי זינתה דמשמע בפועל כנ"ל ברור מצד הסברא ויש לי ראי' מת"א בפ' וישב (ל"ח כ"ד) זנתה תמר כלתך פי' זניאת תמר כלתך, ועל (פ' ט"ו) ויראה יהודה ויחשבה לזונה פי' וחזאה יהודה ויחשבה כנפקת ברא ולא פי' ויחשבה לזונה, וכן לא פי' על זנתה תמר נפקת ברא, וכן בפ' וישלח פי' ג"כ הכנפקת ברא, ובודאי לא דבר ריק הוא, אלא טעם נכון בזה דבאמת נפקת ברא הוא ל' פריצות יצאנית. הוא ושם זונה נופל עליה ומסתמא ודאי זונה, אבל ל"ש לומר שבודאי זינתה בפועל, ובכ"מ שאין מדבר בפועל עבר פי' התרגום נפקת ברא כמו ביהודה וחשבה לנפקת ברא ונקראת בשם זונה דמסתמא זונה היא ולכך נשא לבו לדבר אלי' כדברים האלה וכן שם בדיבור בני יעקב שאמרו אחתנא יתעבד כזונה דהיינו שיפול עלי' שם זונה ופי' נפקת ברא אף דשם ל"ה המעשה בפועל, מ"מ הם לא דברו מזה כי מה שעבר אין רק דברו מחרפה שיש להם לע"ע שאחותם נקראת בשם זונה, ולכך לקחו נקמה. ועי"ל דהא הם אמרו בכ"ף הדמיון הכזונה דהיינו כזונה דעלמא שנקראת בשם זה יעשה את אחותנו, וא"כ יפה פי' נפקת ברא דהיא נקראת כן. עי"ל דמצד המעשה בעצמה לא הי' חרפה להם, דמה הי' לה למיעבד דאנוסה הי'. רק שהחרפה שמ"מ תקרא אחותם בשם זונה שיאמרו הבריות אילמלא דנפקת ברא הוית דהיינו יצאנית לא באתה לידי מדה זו. ועל יצאנית נופל שם זונה, וגם זה נכון אך א"צ לזה דעיקר כמש"ל בכף הדמיון, אבל בפסוק זנתה תמר שהוא פועל עבר לשון זה ודאי אינו נופל רק על מעשה מיוחדת ומבוארת לכן תרגום זניאת:

שם אחותינו. רש"י ית אחתנא, עי' סנהד' דע"א אם לא הי' אמו שוה לאבי' בקול וכו' דא"ק איננו שומע בקולנו חד קול משמע מדלא כ' בקולותינו או בקולינו ביו"ד. עי' בחידושי הש"ם להגר"י פיק דק' דהא בקולנו דכ' בכ"מ חסר יוד בפ' חקת (כ' ט') ונצעק אל ה' וישמע קולנו, (תבא כ"ו ז') את קולנו, שמואל ב' (י"ב ח') ולא שמע בקולנו. ומלת בקולותינו לא נמצא בתנ"ך ואולי י"ל לפמ"ש המפו' על מ"ש רש"י וישלח דהיכי דכ' אחותינו ביו"ד אחר תי"ו היינו רבות וקאי על כל נשי ישראל אחותיהם, משא"כ אחותנו בלא יו"ד כמו ברבקה אחותנו את (חיי כ"ד ס') הוא ל' יחיד כלו' אחות אחת של אחים הרבים המדברים בעבור אחות אחת שלהם, וידוע עוד ההבדל שבין קול איש לקול אשה עי' נדה ל"א ב' מפ"מ קולו של איש אינו ערב ואשה קולה ערב, (ובע"י הגי' היפך), וביבמות פ"ז בסימני איילונית שקולה עבה (ואינה ניכרת בין אשה לאיש) זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת וע"ש ברש"י, אמור מעתה גבי סוג אנשים בכל הפסוקים הנ"ל אף שנשתנו זה מזה בקול כדאי' בסנהד' ל"ח ג' דברים נשתנה אדם מחבירו מ"מ בעיקר הקול קולם שוה דעב. על דרך מקום שנבראו נקראו בל' יחיד אפי' הקול של אנשים רבים. ולפיכך כ' חסר יו"ד אמנם בקול דכ' באביו ואמו דנתחלקו הקולות מעיקרם, זה קולו עב וזו אינה עבה, וברור דאותן תרי קולות לא משתמעי בל' יחיד וא"כ הול"ל בקולותינו או בקולינו ביו"ד אב