פרדס יוסף בראשית רסט

מתכוון לשם גירות, ועשו"ת מעיל צדקה סי' מ"ד, וביד שאול שם, ובדברי שאול דבאמת בני יעקב נתכוונו שיגיירו וראשון לגירות הוא המילה שבזה התחלה לדת יהודית ואח"כ יקבלו עליהם עול יהודית. ועכ"פ מצות ב"נ וקצת מצות ישראל, וז"ש אם תהי' כמונו להחול כו' וז"ש והיינו לעם אחד, אבל הם לא כוונו רק למול ע"מ שישארו בני יעקב ובהמתם וכל קנינם תחת ידם. ולא קיימו תנאם ולכך הרגו אותם, וז"ש ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. שאם הי' מקיימים לשם גירות ל"ה כואבים כ"כ דהי' שמחים בהמצוה, אבל כוונתם הי' שלא לשם שמים ולכך הי' כואבים שפעולת הבל הי' בעיניהם. וע"ע בתורת משה להח"ס מ"ש בזה דבר נכון:

כה) ויקחו שני בני יעקב וגו' איש חרבו. ערש"י ובס' ארץ החיים על תהלים (כ"ה ז') הביא מד' שלעתיד יקטרגו על ישראל ויאמר ה' כי יעקב קטן ודל הוא וכל מה שקטן עושה לא נחשב לו ואח"כ כשבא ליתן לישראל שכר יאמר השטן ומה שכר תתן לקטנים ואמר ה' בני בכורי ישראל, ועז"א בפסחים קי"ט ב' ויגדל הילד ויגמל ויעש משתה גדול ביום הגמל את יצחק מה ויגדל כו' לעתיד יעשה ה' משתה גדול ביום שיגמול חסד לזרעו של יצחק וק' בתחלה הביא כל הפסוק ואח"כ חזר ושאל מה ויגדל כו' ונ"ל דאי' ברש"י בן י"ג נקרא איש דכ' ויקחו שמעון ולוי איש חרבו. ובתורה כ' שהספודה הי' ביום שנמול יצחק ורמז הגמ"ל ה"ג מל בגימ' שמונה, ובמד' אי' שהי' ביום שנעשה בר מצוה לי"ג שנה ביום שגמל אותו מיצה"ר. והנה לב' פירושים אלו ק' אם הי' בר מצוה למה קראו ילד, ואם הי' ביום המילה מה ויגדל, לז"א שקאי על ישראל שנקרא ילד וגם גדול וז"ש חטאת נעורי אל תזכור אבל הטוב שעשיתי בנעורי זכור לי והטעם למען טובך ה' שכך אתה מתנהג עם ישראל:

ועי' ברע"ב פ"ה מכ"א, מאבות אהא דבן י"ג למצות דכ' איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם ובשכם כ' ויקחו שני בני יעקב איש חרבו ולוי באותו פרק בן י"ג וקרי לי' איש וע"ש בפרש"י דעשה חשבון על זה, ובתוס' יו"ט מביאו והקשה עלי'. ובאמת הוא ג"כ ברש"י נזיר כ"ט ב' ד"ה ור"י. ועי' במשניות דפוס ווילנא, בפירוש מחזור ויטרי. וע"ש בתוספות רעק"א ויען שהוא מצוי לרוב לא העתקתי, וכ"ה במד"ר שם, והק' המפו' שם דהא לוי לא הי' רק י"ב ומחצה וכ' דהו"ל מופלא הסמוך לאיש, וזה צע"ג דמופלא לא חצינו רק לנדרים ותרומה כמ"ש בנדה מ"ו ב' אבל לשאר מילי הו"ל קטן ועי' בזה בס' חדושי מהרא"ך ח"ב בקונ' ערוגות בושמי נר"ד מאחי הרה"ג ר' שלמה זאב נ"י שהאריך בזה ע"ש ע"פ פלפול ובקיאות ע"ש בערוגה ד'. וע"ע במדרש שמואל, ובנחמד למראה על המד"ר דפוס ווילנא האריך ג"כ בזה עש"ה:

שם בבעה"ת הק' למה לא הרגו ביום הראשון דהי' יותר מסוכנים, ותי' דכל אנשי שכם לא יכלו לימול ביום אחד. ולא בשנים ורק בג', ועי' ברמב"ן ואוה"ח למה יהרגו מי שלא חטא ובני הרה"ח ובקי מו"ה דוד נ"י אמר, דב"נ נהרג על גזל, וי"ל אם עכו"ם מל את עצמו ג"כ י"ל דחייב מיתה מפני שהוא גוזל האות שיש בין ישראל להשי"ת, וזה הטעם ב"נ ששבת חייב מיתה דשבת ג"כ נקרא אות וכשישבות גוזל האות וזה רק במל שלא ע"מ להתגייר וכמובן, וי"ל דבני יעקב הי' מסופקים אם גירותם שלימה ע"כ בחנו אם כוונתם שלימה לא יאונה להם מכשול ע"י המילה דשלוחי מצוה אין ניזוקין, וזה שפיר ביום ג' אבל ביום א' דשכיח היזיקא ל"ש שומר מצוה לא ידע דבר רע, ומדהי' כואבים. הבינו שלא הי' לשם שמים, ויש איסור גזל לכן הרגו אותם, ואע"פ שמלו רק בציווי של בני יעקב. רק בני יעקב ציוו אותם למול ולגייר, והם חלו רק על תקוה להשיג מקניהם וקנינם כדברי חמור ושכם עי' בספורנו ונכונים דברי', ועי' בחתם סופר שבת קל"ד בשם הר"ן הקו' למה לא הרגו ביום א' דיותר מסוכנים, וי"ל לפמ"ש הרמב"ן דיעקב כעס על שמעון ולוי כי אולי הי' גירותם שלימה, וי"ל המה ג"כ הי' מסופקים ע"כ בחנו אם גירותם שלימה לא יארע להם רע וביום א' א"א לברר דשכיח הזיקא וכוון בני יקירי שיחי' לדברי הח"ס בעיקר הדברים וע"ע באוה"ח פ' וירא (י"ח א') מ"ש בזה:

כז) ויבוזו העיר. פי' באוה"ח הגם שדנו בהם משפט מות ל"א בב"נ קלבדר"מ, צ"ע שלא הביא שזה פלוגתת רש"י ותוס' בעירובין ס"ב א' אי בב"נ ג"כ אינו משלם וכן הביא תוס' בע"ז דע"א ב' ד"ה ב"נ בשם רש"י, ותוס' חלקו ע"ז וע"ש בריטב"א וע"ע ביבמות מ"ז ב' וסנהדר' נ"ז א' כ' ג"כ רש"י כן דב"נ