פרדס יוסף בראשית כו

ולפי"ז כיון דנתקלל אדם נפקוה גם היא כי כל הנבראים רק בשביל האדם כנ"ל. ואא"ז הג' מליסא ז"ל בנחלת יעקב כ' ג"כ בזה האופן לתרץ, וע' בדורש לציון דרוש י"א תירוץ נכון, והביאותיו לקמן בפ' נח (ח' י"א) עש"ה. ובקובץ דרושים חוברת ששית ח"א סי' כ"ח הביא בשם הרב הגאון ר' יעקב מאיר בידערמאן שליט"א מגור עפמ"ש הפנ"י שבת דנ"ה לפרש הא דאי' במנחות דמ"א א' גבי ציצית דלא ענשינן אלא בעידן רותחא דה"ה בכל עשין שבתורה דלא כתוס' ע"ש, משו"ה כאן שלא הי' חטא הארץ אלא במניעת קיום העשה לא היתה הארץ ראוי' לעונש אלא בעידן רותחא בשעה שנפקד האדם על עונו בל"ת נפקדה גם היא ע"ש באריכות. ומצאתי במהר"ם שיף חולין ד"ס שכ' מה שמקשים למה לא נתקללה הארץ בשנותה בעץ פרי מיד, י"ל שעדיין לא הי' ניכר השינוי שהרי על פתח הקרקע עמדו ולא יצאו עד ע"ש לאחר שנברא האדם כדבסמוך וכל שיח השדה וכו' ע"ש:

וע"ע בבעה"ט פסוק כ"ט מסורה פרי עץ ופרי עץ הדר רמז שאילן שאכל אדה"ר אתרוג הי' ע"ש. והנה אתרוג טעם עץ ופריו שווים כמ"ש בסוכה דל"ה וזה י"ל הטעם שצוה ליקח רק אתרוג למצוה משום שאתרוג לא שינה את טעמו ולא חטא, ועי' שו"ת מים חיים להג"ר חיים הכהן ראפפורט בקונטרס אוצרות חיים. ועי' מהרש"א תענית דכ"ט ע"ב הביא דאילן שאכל אדה"ר אתרוג הי' כדאי' פ' בן סורר ע"ש, ובאמת לא נמצא שם, ובברכות ד"מ, ורק בב"ר פט"ו ע"ש, וע"ע בנצח ישראל להמהר"ל פ"נ ובס' נפלאות מתורת השי"ת ח"ב דס"א מזה. ועי' בפ' נצבים (ל' י"ט) העדותי וגו' פירש"י שמא שינתה מדתה וכו' ומה אלו לא שינו את מדתם כו' מבואר שארץ לא שינתה מדתה וצ"ע מרש"י כאן ששינתה מדתה:

יב) רש"י נשאו ק"ו עי' מהר"ם שיף חולין ד"ם אף שעדיין לא נברא ובמעלא שבתא יצאו מהקרקע מ"מ ביום ראשון נברא הכל את הארץ לרבות תולדות עכ"ל וע"ש בגמ' ד"ס ע"א בעי רבינא הרכיב ב' דשאים מה כיון דלא כתיב בהו למינהו לא מחייב או דילמא כיון דאסכמי' מן שמיא כמו דכ' למינהו דמי, וכ' שם הר"ן דבהרכבה הוא דקא מבעי' לי', אבל לענין כלאי זרעים פשיטא דלית בהו שאין איסור משום כלאי זרעים רק מיני תבואה וקטנית וזרעוני גינה אבל דשאים לא וכו' עש"ה וע"ש בהגהות מעשה אילפס מהגאונים מלבוב בשם שו"ת דבר שמואל סי' רנ"ב דהא דפשיט לי' משום דאמרי' דיו כיון דהדשאים נשאו ק"ו מאילנות לא יהי' יותר חמור מאילנות דלא נאסר זריעת זרעיניהם כלאים כמ"ש הר"ן בשם תוספתא וה"ה בדשאים:

יד) מאורות רש"י מיום א' נבראו ובד' צוה לתלותם ברקיע, ובס' לוית חן כ' טעם דהמתין עד ד' דבילקוט סוף ישעי' כשהחמה מגיע למערב רוחץ באוקינוס ונרותי' מתכבין וכשיבא למזרח ורוחץ בנהר דינור השמש מדליק נרותי'. ובפ' אין דורשין י"ג ב' אי' מהיכן מושיך נהר דינור מראשן של חיות, מזיעתן שנושאין כסא הכבוד, א"כ לדעת ר"י במ"ר, דלא נבראו מלאכים עד יום ד' לא הי' אפשר לתלות שמש עד יום ד' דאז כשסובב ובא למטערב נתכבה וביום ה' הדליק בדינור שכבר משך מזיעתן של חיות שנבראו ביום ה' אבל אם נתלה קודם יום ד' והי' נתכבה לערב באוקינוס הי' חשך שעדיין לא משך דינור. ואי' במ"ר דע"ש בראשית לא שקעה השמש ולכן ל"ק ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי ולמה באמת נשתנה שבת בראשית משבתות דעלמא, ולהנ"ל י"ל דקיי"ל אין מפליגין בספינה תוך ג' ימים לשבת דאף אם תלך בשבת בעצמה מ"מ הוי כמכוון שתלך בשבת עי' סי' רמ"ח ולכן לא שקעה שמש בע"ש בראשית לפי שאחר שנתלו מאורות ביום ד' אם הי' השמש סובב בליל שבת והי' נתכבה והדליק ביום שבת הוי כאלו כוון מלאכתו בשבת לכבות ולהדליק אחרי שניתלו המאורות ביום ד' שהוא תוך ג"י לשבת לכן לא שקעה ע"ש עוד בזה, ומכל ענין הבריאה עי' בחגיגה די"ב ומהרש"א באריכות:

שם ברקיע עי' ספר הברית ח"א מאמר ד' פ"ב בענין רקיע ומהאריכות לא העתקתי:

שם רמב"ן כמו שיש בארץ כח הצמיחה וכו' ע' ברבינו בחיי ובמדרש תלפיות ענף אור בזה:

שם לאותות ולמועדים ערש"י ועי' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"א דיש שרצו להביא ראי' מזה דבשבת ויו"ט אין מקדשין החודש כמו דאין מניחין תפילין דהם גופיי' אות כך אין מקדשין דכ' בהם אות ושבת ויו"ט גופיי' אות, וגיסו הג"ר דוד אפענהיים, דחה דלפי"ז איך מברכין בשבת ויו"ט על הקשת הלא כ' את קשתי נתתי בענן והי' לאות וכו', א"ו דאין ענין זל"ז דבאותות הלבנה פרש"י אם המאורות לוקין כו' ואות הקשת שנשבע הקב"ה שלא יבא מבול ע"ש תשובה ארוכה מזה:

טז) את המאיר הגדול רש"י שוים נבראו