פרדס יוסף בראשית רסח

פ"ה ה"ג מרוצח וברמב"ן בהר (כ"ה ל"ו), ובפנים יפות ואתחנן בקרא דלא תכרות להם ברית בענין איסור חיתון עם ג"ת, וע"ש ברמב"ן הביא ירו' דב"נ נהרג על הטיית הדין אע"ג דעל מניעת מצות דינים אינו נהרג וע"ע בחידושי בית מאיר על ש"ס בב"ק דל"ח מ"ש ברמב"ן כאן. ובבית האוצר ח"א כלל קל"א עש"ה:

וערמב"ן בשם ירו' דב"נ שלקח שוחד נהרג מבואר דמוזהר והוא בכלל הדינים. ובמח"כ נעלם זאת מהאחרונים, ובחות יאיר סי' קל"ו וקפ"ה נסתפק בזה אי מותר ליתן שוחד לעכו"ם כיון דמוזהר על דינים מוזהר על שוחד ועובר אלפני עור, ובתומים סי' ט' סק"א כ' כיון דמותר לדון קרובו וכן ישראל מותר לדין לעצמו לענין ב"נ וממילא ל"ש הטעם שהוא חד ע"ש. ובאמת צ"ע בזה שהרי אנן קיי"ל עביד אינש דינא לנפשי' ומכ"ש במקום פסידא לכ"ע עביד דינא לנפשי' עחו"מ סי' ד' וא"כ לכאו"ק למה אסור ליתן שוחד אפי' לזכות את הזכאי הא עביד דינא לנפשי'. וא"כ אפי' אם הוא חד מאי כולי האי. ומדאסור ליתן שוחד א"כ ה"ה ב"נ אף דמותר לדון לקרובו מ"מ אסור. ועי' בחת"ס ח"ו סי' יד, וע"ע במלא הרועים ערך ב"נ דאם הולך לדין עם ישראל מותר ליתן שוחד דאין עכו"ם מצווה לדון את ישראל משא"כ כשהולך לדון עם עכו"ם אסור כיון דמצווה על דינים לדין ב"נ, ועי' בפתחי תשובה סי' ט' סק"ג, וביו"ד סי' קנ"א סק"א דאם אינו נותן להשופט בעצמו רק ע"י עבדו וכדומה שרי כיון דאין שליחות לעכו"ם הוי לפני דלפני ומותר, ע"ש אך דלא דמי דרק בדבר שאינו אסור רק המעשה אז אחרי' כיון דאין שליחות לא הוי כעושה מעשה בשביל ישראל והוי לפני דלפני אבל נתינת שוחד על הנאה שמהנה לדיין ומהנה הדיעה שלו א"כ מה נפק"מ אם השיג מעות ע"י מי שאינו בר שליחות, וכ"כ בחת"ס שם. וע"ע מזה בשואל ומשיב מהדו"ק ח"א סי' ר"ל. ובס' חקר הלכה בכלל איסור לפ"ע. ובמנחת חינוך מ' פ"ג, ובשו"ת מקום שמואל סי' כ"ד, (ועמ"ש לקחן דברים א' ט'):

שם ויענו בני יעקב. ערמב"ן מה שלא ענה יעקב. ועי' בס' מיני תרגומא שהק' ג"כ מה שלא חשו על כבוד אביהם וענו מקודם, וי"ל דגם יעקב ענה בתחלה להשיא להם עצה הוגנת ואח"כ יתחתנו והי' דובר אמת בלבבו כבפיו, אך בני יעקב לא הי' פיהם ולבם שוה ולכך כ' ויענו כו' במרמה, ועשו"ת חות יאיר סי' רכ"ה בזה, והביאותי' בפ' חיי שרה (כ"ד נ'). וע"ע במשל"מ פ"י ממלכים דלרמב"ן ב"נ מבני קטורה ולא מל פשיטא שאינו חייב מיתה שמשום מ"ע אין נהרגין עש"ה. ועשו"ת בית שלמה חו"מ סי' קל"ה הק' דא"כ יקשה על רמב"ן מהא דרצה המלאך להרוג את משה או התינוק כמ"ש פלוגתא בזה בנדרים ל"ג, וק' הא אין אבי' חייב כרת רק הבן כשיגדיל, וע"כ דלרמב"ן אף דגבי שאר מ"ע לא אמרי' בב"נ אזהרתן זה מיתתן אבל מילה שנכרתו י"ג בריתות ומה"ט דחי ל"ת שיש בו כרת, וגם עשה לא גרע מלאו דאמרי' בב"נ אזהרתן זה מיתתן ע"ש דרוש נעים ע"ז, ובפנים יפות:

ועל מ"ש הרמב"ן שם ונהרג עליהם אם אנס ופיתה בתו של חבירו כו' מצאתי בשו"ת משיבת נפש יו"ד ס' נ' דהק' דבסנהד' נ"ז ב' אי' דאינו נהרג על הפנוי', וכ"כ הרמב"ם בפי"ב ה"ט מא"ב, בשלמא על הרמב"ם בפ"ט ממלכים ל"ק שכ' ששכם גזל, י"ל דאם אנס אשה לא גרע מגזילה דנהרג עלי'. מה אם גזל פחות משו"פ נהרג כ"ש בגזל ואנס אשה, אבל בפיתה למה יומת בפנוי' ואי דס"ל לרמב"ן דפיתוי שלא מדעת אבי' הוי כגוזל אבי' דבידו למוסרה לכל מי שירצה. צ"ע דהיכן מצינו דב"נ יכול למסור בתו לביאה עד שתחשב כגזל, ואפ"ל כיון דגם במפותה איכא בושת ופגם רק דמחלה, ובב"נ לא ניתן למחילה ושפיר נהרג על פיתויה, א"כ קשה בכל בעילת פנוי' אפי' בעולה איכא בושת, ועוד כיון דמחלה ל"ש לחייבו כלל, ובפחות משו"פ אמרי' בסנהד' נ"ד צערא בשעתא איכא, וזה ל"ש במפותה וכל זונה שנשכרת בב' שוכרתו בג' וכו' ע"ש שהאריך בזה והסכים כרמב"ם לא כרמב"ן, ועי' מה שכתבתי בשמו בפ' מטות (ל"א י"ז) וע"ע בחת"ס חו"מ סי' צ"א, ובשו"ת ברית יעקב או"ח סי' כ"א, ובחלקת יואב תנינא סי' יו"ד, וע"ע בהגהות אמרי ברוך חו"מ סי' ל"ד שהביא בשם חידושי הר"ן סנהד' דנ"ח דכותי שהכה ישראל חייב מיתה דמה לי בממונא או חבל בגופי', ואף בהכאה שאין בו מיתה, והוצא מזה, דהכאה הוי כחמס, וכאן כ' וישכב אותה ויענה ועינה אותה שלא כדרכה כפרש"י, והוי כחמס וגזל ולכן נהרג שם כן נלע"ד:

טו) להמול לכם וגו'. עי' ביו"ד סי' רס"ג דאסור למול את העכו"ם כל שאינו