פרדס יוסף בראשית כה

ל"ו אצבעות של הקב"ה וא"כ חצי עיגול הוא י"ח אצבעות, ובפסחים צ"ד אמר רבא שיתא אלפי פרסי הוי עלמא וסומכי דרקיעי אלפא פרסא חדא גמרא וחדא סברא דמהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ה' מילין מעלות השחר עד הנץ וכו' נמצא הליכות חמה בעובי הרקיע היא ששית ההילוך של הילוך היום דמעלות השחר עד הנץ החמה הוא בעובי וכיון דהילוך החמה ביום הוא ו' אלפים ומהלכה מע"ה עד הנץ אלף היא חלק ששית וכיון דההילוך של החמה ביום היא חצי עיגול דהוא י"ח אצבעות א"כ העובי שהוא חלק ששית מי"ח הוא ג' אצבעות של הקב"ה והוא ברור ונכון וע' בס' לוי"ח מה שתי' ע"ז:

וראיתי עוד בכתבי הגה"ק מו"ה מאיר יחיאל ז"ל מאסטראווצי ג"כ תי' ע"פ גמ' הנ"ל שתא אלפא פרסא הוי עלמא וסומכי דרקיעא אלפא פרסא וכ' רש"י י"מ שתא אלפי פרסא לאורך או לרוחב ולא נהירא לן כלל שהרי אין החמה מהלכת לאורכו של העולם אלא מקיפתו, ורש"י מפרש שהשמש מקיפו לעולם ביום שתא אלפא פרסא, והנה כמו כן בלילה מקיף השמש תחת הארץ ג"כ שתא אלפא פרסא. נמצא דהיקף כל העולם הוי י"ב אלף פרסא. ואי' במתני' פי"ב מ"ו מאהלות כל שיש בהקיפו שלשה יש ברבועי' טפח, וא"כ מבואר לפי' דאורך ורוחב העולם הוי שליש מי"ב אלף פרסא דהיינו ד' אלפים פרסא, וז"ב אם סומכי' דרקיעי הוי אלפא פרסא א"כ הוי סומכי' דרקיעי רביעי מאורך ורוחב העולם, ובעירובין דכ"א א' בגמ' וכתיב מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וגו' נמצא כל העולם וכו' ופרש"י ושמים בזרת תכן מדת העולם חצי אמה על חצי אמה וכו' ונודע דאמה הוא כ"ד אצבעות. והנה אם העולם שהוא ד' אלף פרסא כנ"ל הוי מדת זרת שהוא חצי אמה דהיינו י"ב אצבעות א"כ סומכי דרקיע שהוא רביעי מזה אלף פרסה ע"כ מדתו ג' אצבעות, וז"ב כשמש בצהרים עכ"ל:

שם רש"י לא נאמר כי טוב, עי' בפסחים דנ"ד א' ובמהרש"א:

ח) שמים ערש"י שא מים אש ומים, פי' באורי מהרא"י מהתה"ד שציין לגמ' דנדרים דל"ז ב' דבשביל קריאת הקמץ מקרא סופרים לכתוב בלא אלף, ובס' דברי דוד מהטו"ז כ' וז"ל וא"ל הא לא נזכר אש אלא השין לחוד, י"ל דהקמץ שתחת השין מביא אלף והוי כאלו נזכר בפירוש, אך ק' דהו"ל להקדים הא' לש', והרא"ם כ' דאין מוקדם ומאוחר גם באותיות וכו' ועי' בס' בית האוצר מערכת א' כלל ק"י שהקשה הא אפילו בחד ענינא יש מוקדם ומאוחר עי' בפסחים ד"ו וכ"ש באותיות של תיבה אחת, ועתוס' מנחות דל"ד ב' ד"ה לטוטפת אי אמרי' גורעין ומוסיפין ודורשין באותיות של תיבה אחת וצע"ג. ועמ"ש לקמן (ו' ג') דרק לדינא יש מוקדם ומאוחר בחד ענינא ע"ש:

י)ולמקוה המים, רש"י, אינו דומה טעם דג מעכו לאספמיא עי' בס' גם פשוט אה"ע סי' קכ"ח סקמ"ו דים שבעכו הוא לשון של ים אוקינוס, והציף שליש העולם בימי דור אנוש א"כ ק' למה כ' רש"י א"ד טעם דג שבעכו הלא אז לא היה כלל בשעת הבריאה, ועי' בערבי נחל שהק' עוד דהול"ל א"ד טעם דג העולה באוקינוס מצד דרום לצד צפון, וי"ל כי ים של עכו ואספמיא הם ידועים ואע"פ של"ה בשעת הבריאה הביא ראיה מהם לא כן אוקינוס שהוא בקצה העולם:

יא) תדשא הארץ ערש"י ורמב"ן, ועי' בס' ברכת שלמה על ברכות ר"פ כיצד מברכין שהאריך בזה, וע"ע בס' משא מדבר ים על מד"ר בלקוטים דנ"א, ובאיי הים מס' ר"ה סי' ב':

שם רש"י עץ פרי, שהי' טעם עץ כפרי והוא כשנתקלל אדם נפקדה גם היא, והק' המפו' מ"ט לא נפקדה תיכף ורק אחר אדה"ר, ואי' בשם הגאון ר' אברהם ברודא דכלל הוא דכל מה שאסר רחמנא שרי כנגדו כמ"ש בחולין דק"ט, ועץ שאכל אדה"ר אחז"ל שהי' טעם העץ כפרי ועץ ופרי שווין בטעמן והשי"ת לא אסר רק העץ והתיר הפרי כנגדו, אבל בכל העצים אין טעמם כפרי מזה הוכיח הנחש דמותר לאכול, וא"כ עיקר החטא היה גורם מה דבשאר אילנות ל"ה עצו ופריו שוה דאל"ה דכל אילנות הי' שוה ל"ה מקום להוכחת הנחש, וכיון דהארץ גרמה ע"כ כשחטא אדם נתקללה גם היא דעל ידה בא לו ודפח"ח, ובס' בית שמואל עה"ת כ' זה בשם עצמו, ועי' ס' דברי יוסף עה"ת ועי' בקובץ דרושים היו"ל ע"י אגודת הרבנים בווארשא ח"א כרך ב' סי' מ"ט, וע"ע בח"ב כרך א' סי' ל"ה ג"כ כעין תירוץ הנ"ל באופן אחר:

ובני הרה"ח ובקי מו"ה דוד שיחי' אמר עפמ"ש בס' ענבי הגפן דהקב"ה שם טבע כל הנבראים לפי טבע האדם כמ"ש בב"ב דע"ג כמה נפיש חילא דהאי אילנא ובדורתינו לא נמצאים אילנות כאלה, יען כי אז הי' טבע של אדם חזק מאד והי' טבע כל הנבראים ג"כ חזק, וכעת נחלש כח האדם פ"כ נחלש ג"כ כח הנבראים כי האדם נברא רק לעבודת ה', וכל הברואים רק בשביל האדם ע"ש