פרדס יוסף בראשית רנט

ונקבות ע"ש. ותמהו מהשגגה גדולה שיצא מאתו, דסמ"ג מיירי שנוהג בזכרים ישראלים ונקבות, כדרכו בכל המצות לכתוב כן, אבל מהגיד לא מיירי אי הוא מהנמצא בזכרים ונקבות. ועשו"ת חתם סופר יו"ד סי' ס"ט מ"ש בזה, ובפתחי תשובה דפוס ווילנא סי' ס"ה סק"ב מ"ש בשם ס' תולדות אדם להגר"ז מוילנא. ועי' ביו"ד דפוס לבוב בדעת קדושים וגידולי הקודש שם, ובשו"ת טוב טעם ודעת מהדו"ק סי' ק' מ"ש בזה והביא שמצא בהגהות להלכות גדולות דלשוא הרעישו על הכו"פ, וט"ס נפל בכו"פ ובמקום סמ"ג צ"ל סה"ג וכוונתו מל ספר הלכות גדולות שמבואר שצריך לנקר הגיד גם בנקבות, ופי' בגילוי הדעת ומשמרת שלום בזה. ובירחון הפרדס היוצא לאור בשיקאגא חלק ד' חוברת א' הביא הרב שלמה מיכאל נעכעם. מלאס אנדזפלוס. שאצלו יש כו"פ אשר הרר"י הדפים בחייו באלטונא תקכ"ג, ונמצא הגהות מן הגר"ר יהונתן בכתב ידו בתיבות ואז הראיתי לו בסמ"ג נמחק תיבת סמ"ג, ובצדו נכתב בסה"נ והוא הר"ת מספר א' סדר הלכות ניקור" אשר שם נמצא באמת שגה"נ נמצא בזכרים (שורים) ונקבות (פרות) ופלא שעד היום לא הביט שום אדם בסמ"ג גופא שכל המאמר ג"ה נוהג בזכרים ונקבות לא נמצא שם כלל זה:

והנה לעיל בפ' לך (י"ז כ"ג) הבאתי קו' תוס' קידושין כ"ט א' ד"ה אותו. דלמ"ל קרא דאשה פטורה למול בנה תפ"ל דהוי מ"ע שהז"ג שנימול בח', וכ' בס' לימודי ה' לימוד ק"ט דאפשר לקודם מ"ת דלא הי' חילוק בין מ"ע שהז"ג ללא הז"ג ותוס' לא הקשו למ"ל קרא רק דקשה להו על הגמ' דמוקי טעמא במתני' מאותו עכ"ל, ונשמע דקודם מ"ת נשים חייבות גם במ"ע שהז"ג, אך לאחר שנתנה תורה ונתחדשה הלכה דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג יש לפטרם גם ממ"ע שהז"ג שנאמרה קודם מ"ת, אך מחולין ק' ע"ב במשנה אר"י והלא מבני יעקב נאסר ג"ה ועדיין טמאה מותרת כו', וכ' תוס' בדצ"ט ע"ב ד"ה אלא, דסברת ר"י כיון דלבנ"י נאסר אף בטמאה אין סברא לומר דאח"כ כשנאסרה בטמאה פקע איסור גה"נ ע"ש, הרי בהדיא דלא נוכל לומר שיהי' מותר אחר מ"ת דבר שהי' אסור מקודם, ואף רבנן לא פליגי רק דס"ל בסיני נאסר, אבל בעיקר הסברא מודים לו, וא"כ ה"נ אין סברא לפטור נשים ממ"ע שהי' חייבין קודם מ"ת, ועי' בזה בס' תבואות השדה פ' ויחי, ובענין עשה דתשביתו דנאמרה קודם מ"ת, יהי' נשים חייבין גם עתה דלא נפקע מהן חיובן:

לג א) ויחץ עי' יערות דבש ח"ב דרוש י"א מ"ש בזה:

ב) ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים עי' בקובץ דרושים חוברת י' סי' כ"א, דלכאו"ק מלבד שהוא נגד נימוס להראות בגלוי הבדל בין נשיו ובניו בענין אהבתו עליהם במקום סכ"נ, גם דין מפורש ביו"ד סי' קנ"ז ס"א, תנו לנו א' מכם ונהרגנו לא יתנו, והוא מירושלמי פ"ח דתרומות, ובמשנה י"ב שם תנו אחת ונטמא אותה לא יתנו, ואין דוחין נפש מפני נפש ואפי' ביחדוהו לא משנת חסידים הוא, ועי"ז עיכב אלי' ז"ל התגלותו לריב"ל בירו' שם ומובא בר"ש וב"י וטו"ז סק"ז. ובהעברת נחל יבק כ' שם הרמב"ן אין מוקדם ומאוחר בהצלה רק אסף כולם על שפת הנחל ועבר הנהר לראות אם גבהו המים ושב ולקח כולם ע"ש (ל"ב כ"ג) וכאן לא אמר הרמב"ן כלום, וי"ל דיעקב חשש שנשא נשותיו באיסור אחיות ובמד"ר דגם בלהה וזלפה הי' בנות לבן ורק נחשבו כשפחות לענין איסור אחיות, ויעקב חשש רק שנשא ב' אחיות עי' פסחים קי"ט ב', וע"פ דחז"ל מתה רחל בדרך וחו"ל משום זה דנשואי' הי' באחרונה, ולכן ירא יעקב במלחמה דכתיב הירא כו' ישוב לביתו וזה הירא מעבירות במשנה סוטה מ"ד, והי' לו לשלוח משדה המלחמה היראים מעבירה, ויען ל"ה אפשר זה דשונא נגדם עכ"פ עשה סדר מוקדמין ומאוחרין, ורחל ויוסף שעליהם חשש יותר בחיסור ב' אחיות עשה אחרונים לכולם:

ועי' תוספות יו"ט פ"ז מ"ג דדמאי דקורין גם לאמצעים אחרונים והיינו דכלפי הקודמים קרוים אחרונים, ובזה תשו' לשואל בפ' (חגי ב') גדול יהי' כבוד בית האחרון שעל בית שני נא' שנמצא שאין עוד שלישי ולהנ"ל א"ש, וכן בשמות (ד' ח') ושמעו לקול האות האחרון וחוזר ונותן אות שלישי, וכן בתענית י"ד א', ול"ק מגיטין כ"ט ב' דדייק מכלל דאיכא אמצעי, די"ל שיש אמצעי אי לאו דהכי היא דאיכא אמצעי לא הו"ל לשנות אחרון דהא איכא לפרש משום דאיכא אמצעי הוא ששונה כן משו"ה דייק שפיר אבל היכי דליכא למימר שיש אמצעי מוכרח הוא שלשון אחרון כלפי קמא הוא ושייך לומר אחרון של השני אף שאין לפניו אלא אחד עכ"ל, ועי' ברביד הזהב. והראב"ע בפ' שמות כ' אמר האחרון ואע"פ שיש שם אות שלישי