פרדס יוסף בראשית רנח

ולא ניטל ממנו מה שראוי לו לעבוד ולכך השמש ששקעה ב' שעות שלא בעונתה והמלאכים שממונים אז נגרעו מעבודתם. זרחה עתה ב' שעות מקודם ובאו מלאכים אלו לשרת ולנהוג החמה. וא"כ אז ששקעו ב' שעות הם מלאכי דין ולא הי' רפואה לכל העולם. זולת יעקב שהי' לו רפואה וגם במה"ד ניצל ולכן כ' ויזרח לו השמש לו לבדו עש"ה ועי' ס' תולדות יוסף. ודברי יוסף בזה. ובספר דברי יאיר כ' עפמ"ש בסוכה כ"ט א'. בשביל ד' דברים חמה לוקה וא' מהם על ב' אחים שנשפך דמם כאחד, ועי' בפ"ב ממס' ד"א. ורבקה אמרה למה אשכל שניכם ביום א'. ודחז"ל דביום שימות יעקב ימות עשו. ושפיר אחר התאבקות כ' ויזרח לו השמש דאם הי' יעקב נהרג מהמלאך, אז גם עשו הי' מת אז והי' נשפך דם ב' אחים ביום אחד. והוצרך להיות חמה לוקה. אבל עכשיו שניצל יעקב משו"ה ויזרח לו השמש:

לג) גיד. עי' ראב"ע דגה"נ מסתעף מאבר הזרע עמ"ש בדבריו ביערות דבש ח"ב דרוש ד' ועי' בהגהות בית שאול על משניות פג"ה במשנה בסיני נא' אלא שנכתב במקומו ערע"ב כשסידר משה התורה כ' המקרא הזה על המעשה וכ"כ רש"י. ותמהני שהתורה הי' כתובה במרום אלפים שנה קודם שנברא העולם וחלילה למשה שיסדר התורה אח"כ שנית. והר"ם בפהמ"ש השכיל בזה. וכ' שהתורה אף מה שנתנה לאברהם א"צ לקיים מצד מצות אברהם שקודם מ"ת רק מפני שלמשה ניתנה פ"ש. ועמל"מ פ"י ה"ז ממלכים בשם מזרחי ויפ"ת ובזה נראה מ"ש ביומא כ"ח אנן מאברהם ניקם ונגמר. אמר רבא תנא מאברהם גמר. ואינו מובן במה נחלקו ולפי הר"ם א"ש דר"י אמר מאברהם לא נגמור שמצות אנו מצווין ממשה מהר סיני. ורבא מחלק בגוף המצוה לקיים רק מצד משה. אבל פרטי המצוה כגון זמן תפלה או זמן מילה זה נוכל ללמוד מאברהם. וז"ש תורה צוה לנו משה מורשה, והיינו שמצד משה אנו מצווין. וזה לדעתי ח"ש במדרש שמשה אמר לפני ה' שמא משאמות לא יהי' נאמר התורה משחי והשיב ה' זכרו תורת משה עבדי. והיינו שלא יקיימו רק מצד משה:

ודיני גה"נ מבוארים בר"מ פ"ח ממ"א, ויור"ד סי' ס"ה אך אכתוב איזה הערות:

החינוך במצוה ג' כ' הטעם שהוא רמז אף שישראל יהי' בגלות. יהי' בטוחים שלא יאבדו ויגאלו כמי המלאך שנלחם עם יעקב היה שרו של עשו ולא יכול לו. כן יהיה לעתיד. וכמו שזרחה השמש לרפאותו כן יזרח לנו השמש של משיח ויגאלינו בב"א. וגה"נ נוהג רק בטהורים ולא בטמאים. ובמשל"מ פ"ח ה"א ממ"א כ' בשם הרשב"א ז ם בבשר אדם נוהג איסור גה"נ וכ' בשעה"מ דאזיל לשיטתי' דבשר אדם מותר מה"ת. כמ"ש הה"מ בפ"ב ה"ג ממ"א בשמו. אבל להרמב"ם שם דבשר אדם אסור מה"ת בעשה. הוי כטמאה ואין ג"ה נוהג. ועי' במנחת חינוך בזה. והפמ"ג סי' ס"ה במ"ז סק"ד כ' כחו דאיתא בחולין ק"ג ב' באבר מה"ח חלקו בחוץ פטור. אף באכל בכדי אכילת פרס פטור כיון דחידוש דמצטרף גידין ועצמות אין בו רק חידושו דוקא באכל בב"א, א"כ בגה"נ ודאי חידוש דאין בגידין בנ"ט א"כ רק בב"א ולא בכא"פ פ"ש, ומצאתי בדרוש וחידוש להגרע"א בליקוטים על חולין נשאר דבר זה בצע"ג, ועי' במנ"ח מצוה קס"א שהקשה דמחולין משמע אם חידוש הוא רק בב"א ולא בכא"פ. ובזבחים ד"ע ע"א מבואר כיון דחידוש הסברא דאפילו ביותר מכא"פ ג"כ מצטרף ונשאר בקושיא. ובאמת קדמו בזה בשו"ת חתם סופר או"ח סי' ק"מ. ותי' שמעתתא דחולין ס"ל סתם אכילה בכזית, והלמ"מ דסגי בצירוף כא"פ, ובחידוש אין בו רק חידושו ובעי בב"א, ובזבחים ס"ל סתם אכילה בכ"ש. והלח"מ דעכ"פ צריך שיאכל כזית בכא"פ, ובחידוש סגי לכה"פ בצירוף כל היום ע"ש:

ובחת"ס שם העיר בדבר חדש. אמאי לא אמרינן רובו ככולו. ואם לא יהי' הכוס אלא רק רוב כוס נמי יהי' יצא ומה לי אם יש כל הכום והוא שותה רוב או אם לא נמצא רק רוב כוס, וכ' דל"ש רובו ככולו רק מתוך כולו, דמסנהדרין ילפינן דבעי רוב מתיך כל אבל אם לא נתוועדו רק רוב הסנהדרין אינו כלום וכן עשרה הוי עדה. ואם מיעוט לא שמעו קדיש וברכו נמשך המיעוט אחר רוב, אבל אם לא נתועדו עשרה אינו כלום. וכן לאכול פחות משיעור או לטבול בפחות ממ' סאה ולימא רובו ככולו לא שמענו ע"ש. ובאמת ברע"ב פ"ח מ"ג מנגעים משמע כן, אבל מרש"י נזיר נ"א ב'. ד"ה בעי לא משמע כן. ועי' בס' לקח טוב מהגר"י ענגפל ז"ל כלל י"ב מ"ש בזה. ובשו"ת שם אריה יו"ד סי' י"ג:

ובכרו"פ סי' ס"ה הביא שמנקר א' הרעיש העולם שגיד הנשה הוא גיד אחד שאינו נמצא רק בבהמות זכרים ולא נקבות. והכו"פ הראה לו בסמ"ג שכ' ג"ה נוהג בזכרים