פרדס יוסף בראשית רנז

מבטן אחד מ"מ יעקב טוב מעשו, ושם ישראל מורה על חשיבות עצמו בלא הערכה, וז"ש כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו אף שבחר בו יה בחשיבות הצטרפות נגד אחרים וזה מברכת יעקב אבל ישראל לסגולתו מדרגת ישראל הוא סגולה ואוצר בעיני ה', וכשראה מלאך צדקתו אמר לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל, מעתה אין לך צורך להערכה גם בעצמך חשוב, אמנם אולי לא יהי' בניך כמוך ויצטרכו להערכה ע"כ דרשו לא שתעקר שם יעקב אלא ישראל עיקר ויעקב טפל, שאם לא יזכו אז יערך אותם נגד אחרים:

ל) הגידה נא שמך. עי' בח"ס בשם הפלאה דשמות מלאכים ע"פ שליחותם ובמנוח שליחות הי' להפליא נדר נזיר את שמשון בנו, לכן אמר למה זה תשאל הלא משתנה בכל פעם והוא פלא כי עתה שמו "פלא" ע"ש כי יפליא לנדור, ומצינו יו"ד נוספת לתיבה כמו ההופכי הצור אגם מים והוא לתפארת הלשון וכאן הי' עיקר שליחות לברך אותו בשם ישראל וכמ"ש רש"י, שעיקר שליחות הי' אודות השם ישראל, ואמר למה תשאל לשמי היינו שמי עתה "לשם" פירושו בשביל שם וזה שמי עתה לשם ויו"ד נוספת, וכ"כ בס' פרפראות לחכמה, וע"ע בבינה לעתים דרוש י"א, וע"ע בספר ישועות מלכו דלכאו"ק דיעקב דהי' רגיל במלאכים ישאל על שמו המורה שהי' סבר שהוא אדם, אך שם הדבר הוא עצמיית הדבר, ור' מאיר דייק בשמא, וזה המלאך הי' שרו של עשו והי' מלאך גדול אבל הי' בו עירוב רע הכח שעשו יונק ממנו, וזה שהי' פליאה בעיני יעקב ושאל לו מה שמך מה אתה בעצמותך טוב או רע והשיבו למה זה תשאל לשמי זה הוא עצמותו של עשו העירוב טוב ורע, כי ראשו של עשו הי' קבור במערה:

וראיתי בקובץ אהל מועד סי' ס"ג וקל"ז, שהקשה על תוס' חולין ד"ס ע"א ד"ה פסוק וז"ל וגם מצינו דנער שם מלאך הוא כדכ' (זכרי' ב') רוץ אל הנער הלז ע"ש, ופליאה דשם נאמר על זכריה והנער הוא זכריה, ואיך כ' תוס' דנער שם מלאך, אך לפמ"ש דמלאך נקרא ע"ש שליחות א"ש כיון דנשלח לרוץ אל הנער גם המלאך נקרא בשם נער. עוי"ל שכוונת תוס' ג"כ על זכרי', והנביאים ג"כ נקראים מלאכים כמו שפירש"י בפ' חקת (כ' ט"ז) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים זה משה מכאן שנביאים נקראים מלאכים, ואומר (ד"ה ל"ו) ויהי מלעיבים במלאכי אלקים ע"ש:

לב) ויזרח לו השמש, ערש"י ועי' ס' נחלת עזריאל חולין צ"א על גמ' ת"ח אל יצא יחידי בלילה מהכא ויזרח לו השמש כ' מהרש"א משמע דטעם זריחת השמש כדי שלא יוזק וברש"י בחומש פי' כדי לרפאותו והוא מב"ר, ולענ"ד לק"מ דודאי משום שלא יוזק ל"צ לזריחות שמש דכבר משעלה עמוד השחר כ' ויאבק איש עמו עד עה"ש ובסמוך אותן ב' שעות ששקעה כו' זרחה עבורו היינו נמי עבורו כדי לרפאותו כדאי' בב"ר וכ"מ מרש"י בחומש שהביא תרוויי', והא דא"כ מויזרח לו השמש מוכח דאל יצא כו' כבר פי' המהר"ם שיף דלכך ל"א תניא אר"ע דאינו מאחר בפ"ע אלא המשך דברי רב אמר מהכא ויזרח כו' אר"ע היינו אותן ב' שעות ששקעה שלא בעונתה כדי שילין שם וכבר מוכח שאל יצא כו' דאל"כ לא הי' שקיעת החמה מועיל לו, ועי' בס' כרם חמר שהקשה למה הוצרך רש"י לפרש ואותן שעות כו' ועוד מלת מיהרה אי"ל ביאור ופי' דהשמש וירח וכוכבים כולם טובלים א"ע בנהר דינור של אש קודם זריחתם עי' ילקוט שמעוני ישעי' ס"ח וכ' השל"ה הטעם לפי ששמש וצבאים נאסרים מחמת שעובדים אליהם, ומקיימים בהם פסילי אלהיהם תשרפון באש, ועי' יו"ד סי' קמ"ב וקנ"ה דאסור להתרפאות מדבר איסור, וזה שקשה לרש"י איך אמר ויזרח כדי לרפאות והא השמש נאסרה שעובדים אלי', ואי"ל דמטוהרת במי דינור והא מיד במזרח בשעה שמתחלת לזרוח עובדים אלי' ונאסרה, לכן פרש"י ואותן שעות כו' מיהרה ר"ל שמיהרה לזרוח כל אותן שעות שמיהרה לשקוע והיינו לרפאות אותה קודם שתהי' נאסרת מחמת שהעובדים אותה עודם ישינים ול"ה דרכם להזדרז כל כך ואז שפיר נתרפא יעקב. וביערות דבש ח"ב דרוש ט', הקשה על רש"י ואותן ב' שעות ששקעה זרחה בעבורו מה שייכות יש להך דקודם דלרפאותו זרחה, וכ' עפ"מ שחז"ל וטבעיים דקודם חצות היום יש נייחא להחולה ואחר חצות יחליש ויגבר החולי, וכתב הטעם דכל שעה ינהגו מלאכים אחרים החמה וקודם חצות ינהיגו מלאכי רחמים ואח"כ מלאכי דין וכל המכשפים יהי' אחר חצות היום וכ ביהמ"ק נחרב אז, וז"ש אוי לנו כי פנה יום ונטו צללי ערב, וז"ש רש"י לרפאותו כו' ועדיין קשה וכי לו לבד זרחה הלא לכל חולים שמש מרפא, אמנם כיון שאין נגרע מעבודת שום א דבר ול