פרדס יוסף בראשית רנו

כו) וירא כי לא יכול לו. ערמב"ן דור א' הי' בימי חכמי המשנה כו' עי' בזה בשו"ת חתם סופר בליקוטים סוס"י פ"ו. מענין גזרות שישראל סבלו ע"ש וע"ע ביערות דבש ח"ב דרוש ד'. ובתורת חיים חולין צ"א ביאר הענין דנגע בכף ירכו דהי' מתאבק בשביל הבכורה ונגע בכף ירכו רמז שאינו מסכים על השבועה שנשבע עשו ליעקב. דסתם שבועה בירך המשביע כמו באברהם ויעקב שהשביעו בניהם. והתאבק כ"כ עד שהודה לו על הברכות כמ"ש רש"י בפכ"ו, וא"ש התרגום אסתר (ה' ט') פשט ית רגלי' ימיני' לאחוה לי' שטר זבינתי' דאיזדבן לי' בטולמא דלחם וגו' כל קבל ארכובתא כו', וקשה למה תלה שטר מכירה על רגלו רק דהמן נתקנא במרדכי ע"ד הבכורה כמ"ש בתרגום (ג' ו'). ועי' ב"ר תולדות ואסתר. בעשו כ' ויצעק צעקה גדולה ונפרע לו בשושן. וקשה מה ענין זל"ז. לכ"נ כיון דגרם יעקב לעשו לצעוק בשביל הבכורה וברכה. ואבק מרמה הי' בתחילה לכך נענש מרדכי שהי' מבני בניו שהוצרך ג"כ לצעוק, וג"כ איתא במד' ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי בזוי בן בזוי בעשו כ' ויבז עשו וכאן כ' ויבז. ולכן קשר מרדכי שטר מכירה ברגלו דכמו דיעקב קנה את השררות בנזיד כן מרדכי להמן לעבד בטולמא דלחם. וקשר ברגלו להראות שהוא ואבותיו מכורין ליהודים מימות קדם פ"ש דרוש נחמד:

כז) שלחני כי עלה השחר. רש"י הגיע זמני לומר שירה. עי' זרע ברוך פ"ב דברכות מ"ש בזה. ובחולין צ"א חביבים ישראל שמזכירים השם אחר ב' תיבות וכו' ועשו"ת חות יאיר סי' רכ"ה. והנה קשה הא מזכירין אחר תיבה אחת שאומר חטאת לה'. וי"ל דזה דוקא בברכות ותשבחות אבל בשאר ענינים אפי' אחר תיבה א' מזכירים. ועי' בישועות יעקב יו"ד סי' קמ"ח טעם על המקדים שלום אומר שלום עליכם והמשיב אומר עליכם שלום. דאיתא בנדרים ד"י דלא יאמר לה' עולה דשמא ימות מקודם ומפקא ש"ש לבטלה (ועי' בזה"ק יתרו פ"ח א') אמנם המקדים שלום איתא בברכות דמאריך ימי' ורשאי לומר שלום תחילה דשלום הוא שמו של ה'. אבל המשיב אסור לומר שלום מקודם, וא"ש בועז אמר לקוצרים ה' עמכם שהקדים שלום אבל הקוצרים השיבו יברך ה' ע"ש, וא"ש רש"י אחרי (ט"ז ט') ועשהו חטאת קורא לו שם ואומר לה' חטאת, וקשה הא אסור להקדים ה' תחילה, רק דאיתא אם עשה עבודה כדין מאריך ימים. וכל הכהנים הכשרים ארכו ימים כנודע וא"ש דהא רשאי לומר ה' תחילה:

וראיתי עוד בחת"ם על נדרים ד"י לפמ"ש במדרש דידע בועז ברוה"ק שעתיד להוליד בן מרות וכשבא עלי' מת והניחה מעוברת ע"ש, א"כ ידע דלא ימות והי' יכול להקדים ה', והרא"ש סוף ברכות יליף מיני' דשואלים שלום חבירו בשם, ואמר וכ"ת דבועז מדעתי' דנפשי' עביד, פי' ולא ברוה"ק ת"ש אל תבוז כי זקנה אמך, ר"ל דא"א לומר דבועז לדעת עצמו ס"ל כמ"ד לא חיישי' למיתה ולעולם לאו ברוה"ק אמר ת"ש כו' שבועז הי' זקן מופלג ובזקן כ"ע מודים דחיישינן למיתה עי' גיטין כ"ח א"כ איך הקדים ל"ה אע"כ ברוה"ק הציץ שלא ימות א"כ ע"כ ברוה"ק עביד ששאל שלום הקוצרים ויש ללמוד שצריך לשאול שלום חבירו בשם. ובס' קול יהודה על חולין צ"א על הגמ' מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו, וקשה הול"ל בקיצור דצריך לומר שירה, ועוד איתא שם מלה"ש אין אומרים שירה רק פ"א ביום כו' ואמרי לה פ"א בעולם וכ' מהרש"א דיש כתות שמעלתן גדולה כ"כ שיאמרו שירה בכל יום ופחותים מהם עד שיאמרו פ"א בעולם ע"ש. וא"כ אותו מלאך הי' מכת שאומרים פ"א בעולם, דאם הי' אפי' מכת שאומרים פ"א ביובל, והרי כמה יובלות עברו עד זמן הזה ואיך אמר שלא הגיע עוד זמני לומר שירה, ואיתא במדרש כאן דיעקב אמר יקלסו חבירך וא"ל למחר אני בא לומר שירה והם אומרים לי כשם שלא קלסת אתמול כך אין אתה מקלס היום, והקשה ביפ"ת וכי בשביל שלא אמר אתמול לא יניחו לו עוד לומר לעולם, אך להנ"ל דהי' מהכת שאומרים רק פ"א שירה בעולם שפיר לא יניחו אותו עמהם דהם גדולים במעלתם ממנו. וא"ש אי הוי אמר בקיצור שצריך לומר שירה, ירא שיאמר לו יעקב תאמר שירה למחר לכך האריך מיום שנבראתי כו' ולא יניחו לי לומר שירה למחר:

כט) לא יעקב. ערש"י ובברכות סופ"ק לא שתעקר שם יעקב אלא ישראל עיקר ויעקב טפל. עמ"ש בספר רצוף אהבה שבת דקל"ז. ובישועות יעקב כ' לישראל יש ב' מעלות א' חשיבות עצמם. ב' נגד גוים אחרים נחשבים לצדיקים, וכשחפץ ה' לזכות ישראל שאף שלא יהי' להם חשיבות עצמם יערך אותם נגד שאר אומות, וזה ידו אוחזת בעקב עשו אף כי שניהם נולדו