פרדס יוסף בראשית רנה

מיני נשק א' מלחמת אגרוף כלסטים, וגזרו גם על שבת ומילה, ובראותם כי זה לא להועיל נסו בנשק ב' מלחמות הלשון עם וכוחים דתיים, וז"ש כל כלי יוצר עליך לא יוצלח, ועל הב' וכל לשון תקום אתך למשפט וה' יהי' עמכם שלא יכשלו בלשונם, וכל מה שאירע לאבות סימן לבנים, וכל משך הגלות ויאבק איש עמו בגזירות וכלי נשק וגם בלשון של העתונים שלחו בוז על עם ישראל, וז"ש ח"א כעכו"ם נדמה לו על מלחמות אגרוף וח"א כת"ח בויכוחים ומלחמת הלשון, וזה ימשך עד עלות השחר הוא אור ההשכלה שאז יפקחו העמים עיניהם כי עול גדול לרדוף את ישראל וירא כי לא יכול לו בזו האופנים, ויגע בכף ירכו זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו ומצב ישראל ידל מאד, אך גם זאת יעבור ועוד יזרח לנו השמש, וזה ויזרח לו השמש והוא צולע על ירכו רמז אף שצולע לא רחוק התשועה כי באותו שעה שעם ישראל גונח מלבו וצולע על ירך בעת ההוא ויזרח שמש ההצלחה, והחת"ם כתב דהי' ליעקב ב' חטאים א' של ב' אחיות שבחו"ל לא קיים התורה, ובאמת כל מקום חושבו השכינה עמו והוי כא"י, וב' שלא קיים כ"ב שנה כבוד אב ואם, וגיד הנשה בגי' כ"ב שנה, וזה מ"ד כגוי נדמה היינו שהי' עליו חטא ב' אחיות שהחזיק עצמו בחו"ל לב"נ, ומ"ד כת"ח שהחזיק עצמו כת"ח שגדול ת"ת יותר מכבוד אב במגילה ט"ז ב':

ובהגדה שם משמואל דפ"ד, הביא בשם אביו הגה"ק בעל אבני נזר ז"ל שב' מיני יצה"ר יש, א' שמתחפש בלבוש ת"ח ומראה פנים לעבירה שהוא עוד מצוה, וב' שבא כגוי ומסית לעבירה אף שיודע שאסור, וכן בברכות ס"א א' רב אמר יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, ושמואל אמר כמין חטה היה היינו שרב דיבר מיצה"ר שנדמה לו כגוי שמסית דבר איסור אף שמאוס כזבוב, ושמואל אמר כחטה שנותנת דעת לאדם כמחז"ל אין התינוק יכול לקרות אבא עד שיטעם טעם דגן, והיינו שבא לאדם בטענת שכליית וכת"ח נדמה לו:

שם ויאבק עי' בח"ס שהביא מחז"ל שהמלאך האשימו שלא קיים נדרו עשר אעשרנו לך ומיד עישר בניו, והא שבאמת לא קיים וגם אע"פ שעכשיו קיים מ"מ איחר הנדר, וי"ל דקיי"ל כר"מ בקידושין ס"ב דבעי תנאי כפול ובלא כפל תנאו בטל ומעשה קיים, וא"כ נהי דתלה נדרו בתנאי ושבתי בשלום אל בית אבי ולא הי' צריך לעשר מקודם, מ"מ המלאך טען כיון דלא כפל תנאי בטל ומעשה קיים ומחויב לעשות מיד אך כל זה אם כוונתו הי' על מעשר ממון אבל נדרו הי' על מעשר בניו ובאיסור ל"ב ת"כ כמ"ש בס"פ שבועות העדות, ובס' דברי יוסף כ' דבנדר ושבועה ל"צ כלל לתנאי ב"ג וב"ר, דאיתא בשאלה הרי דע"י דיבור מבטל נדר או שבועה, ולא דיבור לחוד גם אפי' מעשה דכ"ז שלא בא לידי כהן יכול לשאול עי' נדרים נ"ט, ואף שעשה מעשה בפועל בהפרשה, ויצא מזה דין חדש דאם הי' תנאי בהפרשת תרומה אף דל"ה ת"כ אם לא קיים התנאי בטלה התרומה ע"ש:

עונ"ל לפי"מ שהקשה תוס' נזיר י"א א' ד"ה ע"מ אמאי מהני תנאי בנזירות הא א' ממשפטי תנאי שבעינן אפשר לקיים ע"י שליח ובנזירות ל"מ ע"י שליח ע"ש וברמב"ן ב"ב דקכ"ז כ' כי ילפינן מב"ג וב"ר דוקא בתנאי שבין אדם לחבירו אבל תנאי שבין עצמו בכל ענין הוי תנאי שהרי מדעתו התנה ורוצה הוא לקיים נדרו ע"ש, ועי' בפני יהושע כתובות דע"ד. וגיטין דע"ה. והפלאה שם שכ'. דבאמת הא דצריכין לילף מב"ג וב"ר הלא מסברא הי' כן דהוא לא נתן רק על תנאי זה, אכן ז"א דהו"א לא אתי דיבור ומבטל מעשה ולא הי' מועיל תנאי. ורק דילפי' מב"ג וב"ר ובעינן דמי לה. אבל בנדרים ושבועות דהוי דיבור בעלמא מן הסברא מועיל תנאי ולא בעי כלל לילף מב"ג וב"ר וממילא ל"ב דיני תנאים ע"ש ובח"ס. וא"כ בין לרמב"ן ובין לפנ"י ל"ק ביעקב דבנדר ל"ב תנאי כפול. ועי' בספרי פרי יום גיטין דע"ד. ולעיל בפ' בראשית (א' א'):

וע"ד דרוש יש לומר דעל עקרי מצות המלאך לא לחם עמו ורק על המצות שאדם דש בעקביו. היינו אבק ריבית אבק גזל אבק לשה"ר וזה לשון ויאבק עמו. וגם איתא באבות פ"ב איזהו חכם הרואה את הנולד ולא אמר הרואה את העתיד. וי"ל שבכל דברים יש אבות ותולדות. הזורק כלי בחמתו כאלו עובד ע"ז. המלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים ועוד, וזה"פ איזהו חכם הרואה את הנולד שרואה גם התולדות ומה יסתעף מזה כי מן התולדות יהי' אח"כ אבות, וז"ש בתהלים (ע"ג ט"ו) אם וגו' אספרה "כמו" הנה דור בניך בגדתי. אם יתחילו למנות הכמו. היינו אבק ריבית שהוא כחו ריבית וכו'. יהי' דור בניך בגדתי. מעט מזעיר ישארו תמימים לה'. שרובם כמעט נכשלו בזה. וכתבתי בזה הרבה ואכ"מ: