פרדס יוסף בראשית רנג

השליט בידו בית יד של עור ועל ידו מחזיקו בדבר והוא מלוי ידים. ועי' בס' תולדות אפרים פ' צו. שכ' דענינו, דיד מורה על השלטנות כמו כאן בוישלח. ובשלח (י"ד ל"א), וחקת (כ"א כ"ו) ודברים (ג' ח'). והכאה כף אל כף הוי קנין עי' סמ"ע חו"מ סי' ר"א סק"ה ע"ש. ובשמות (ג' ה') של נעליך ע"י שליפת מנעלים מסיר ממשלתם. והוי כאומר שאין הרגלים ראוים לדרוס על מקום זה ולהסירם, א"א והוי הכנעה. ואח"כ עשו אוה"ע סימן להכנעה בהסרת הכובע כאומר שראשו ודעתו בטלה נגדו וכחו שהאריך בזה בחת"ס בהשמטות לחו"מ סי' קצ"א ע"ש. ובפ' מקץ (מ"א מ"ב) ויסר כו' ויתן על יד יוסף. ובאסתר (ג' י'). וזה סימן למסירת שלטנות. וברות (ד' ז') שלף איש נעלו ובתרגום נרתק יד ימיני', דשם נעל בין על של יד בין של רגל. ומשו"ה כ' בשמות (ב' ה') של נעליך מעל רגליך שלא יטעה על של ידים דגנאי לעמוד בהם במקום קדוש כמ"ש במג"א סס"י צ"א. וכן בתצא (כ"ה ט') וחלצה נעלו מעל רגלו שלא נטעה על נעל של יד לומר שסר כחו ושליטתו. לכן הוצרך לפרש רגל. ולכן ברות דכ' סתמא על של ידו קאי, וזה טעם בב"מ דמ"ז בכליו של מקנה:

טז) גמלים מניקות ובניהם שלשים. ערש"י ומדרש בנאיהם זכר כנגד נקבה וכו' וקשה מי הכריחם להוציא תיבת ובניהם מפשוטו וכ' בס' חלקי אבנים בשם אבי הר"ר העשיל ז"ל ע"פ גמ' ב"ב ע"ח ב'. פרה חניקה אני מוכר לך לא מכר ולדה, והא דאמר מניקה לחלבה, אבל חמורה מניקה אני מוכר לך מכר גם הולד דהא חלבה לא חזיא וע"כ מניקה היא ובנה נתכוון ע"ש. וכאן כ' גחלים מניקות ובניהם וקשה למה צריך להזכיר ובניהם הא ממילא נשמע מדאמר גמלים מניקות א"כ בניהם בכלל א"ו על בנאיהם נאמר. וכ"כ בס' מירא דכיא וביד"מ:

ואין להקשות דהא שלח לעשו והוא מיתר לשתות חלב מבהמה טמאה. וי"ל דבבכורות ד"ו מקשה חלב מנ"ל דשרי דיוצא מחי והוי כאבמה"ח ע"ש דיליף מקרא דשרי. וא"כ לב"נ דליכא לימוד י"ל דאף חלב מבהמה טהורה אסור משום אבר מן החי. ועי' כו"פ סי' פ"א ופמ"ג, ובמנחת חינוך מ' תנ"ב. ובכסא דהרסנא סי' רפ"ה. ובדברי שאול סי' פ"א. וג"כ אל תקשה דאבמה"ח רק נוהג בבהמה טהורה ולא בטמאה וכאן בגמלים אפי' חלב אסור לב"נ. אך איתא בחולין דנ"ב וכן פסק הרמב"ם בפ"ט הי"ג ממלכים דדוקא בישראל יש חילוק אבל ב"נ מוזהר באבמה"ח אף מטמאים ע"ש. וחוץ לזה כ' בנח"ק בשם האר"י ז"ל דעשו אין לו יחס כלל בגחלים והם אסורים אצלו כי הן מעלה גרה, אותיות הגר אם ישמעאל. וא"כ מוכרח דגמלים מניקות ר"ל הם ובניהם ואייתר ובניהם לכך פירשו שהם בעליהן ופירש בנאיהם:

יט) ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדוני עשו. ק' דהול"ל מעבדך מיעקב, וכ' בישויע"ק דקיי"ל באדם חשוב המקבל מתנה ממנו נחשב מתנה להנותן ובקידושין אם היא נתנה לו מקודשת בקידושין ד"ו. וז"ש לעבדך ליעקב מנחה היא דיהי' מנחה ליעקב אם שלוחה הוא לעשו, ואם עשו יקבל יהי' מנחה ליעקב ואמר לאדוני עשו שהוא אדם חשוב, וע"ע בהקדמה לשב שמעתתא דכ"כ בפשט בפ' תרומה ויקחו לי תרומה פרש"י לי לשמי דקשה דהול"ל ויתנו לי אלא נתינה לחשוב הוי כלקיחה ע"ש וכ"כ בשמע שלמה שם:

ובמדרש מנחה הוא שלוחה תפלת מנחה שלח לו, יל"פ דאברהם תקן שחרית להתפלל שישמור אותו בשחרית ימיו ואז טוב לן באחריתו וכמ"ש חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסיר ממנה, ויצחק תקן מנחה אם הלך בנעוריו אחר הבל יש לו ג"כ עת לעת ערב עד אשר לא תחשך שמש חייו ויתקן המעוות, וירחץ במים של תורה או במי דמעות וכשתבא עתו יהי' טהור גברא, ויעקב תקן ערבית אף כשהוא אחר תשעים והוא כמת ועבר מן העולם אעפ"כ מועיל תפלתו, והנה יעקב ועשו הי' אז בשנים שכבר הגיעו לגבורות ונטו צללי ערב ושלח לו תפלת מנחה רמז שיתן אל לבו ויחדל מלעשות רע ואף עכשיו יש לו זמן:

כ) ויצו ( ) גם את השני גם את השלישי גם כל ההולכים אחרי העדרים, עי' תויו"ט סוף פרה, שכ' כי על מספר שנים ל"ש תיבת כל ע"ש ועי' בהגהות רש"ש על מד"ר כאן אות ה' שמביא כן בשם תוס' כתובות ד"ח א' ד"ה שהכל, דל"ג לכולהו דאז הי' משמע דג' ברכות הן. ובקובץ אהל מועד סי' ר"ב הק' מכאן שהי' חמשה עדרים ואפ"ה כ' כל על מספר שנים, וע"ע ב"מ דמ"ז לקיים כל דבר קאי על הגאולה ועל התמורה אף דהוי רק שנים, ושם באה"מ ח"ג סי' ט' השיב ח"א שי"ל שהי' בכל עדר הרבה עבדים ומסתבר כן דכי מספיק לעזים מאתים