פרדס יוסף בראשית רנב

רק מקל רועה ועתה הייתי לב' מחנות. ובב"מ דמ"א שהכישה במקל ערש"י דמכה חזקה הוא ועתו"ס. וי"ל ההבדל בין מקל למטה שמטה יכול להטות בו. ומקל לרדות כמ"ש בזכרי' י"א ואקח לי שני מקלות אחד קראתי נועם וא' חובלים וארעה את הצאן, שמקל להנהגה אינו כ"כ חזק כמו מקל להכאה. וכשאמר הכישה במקל וע"כ שהי' חבלה. משא"כ באדם דאין לו רק מקל אחד ואינו ראיה שחבל וז"ש מקל שקד אני רואה היינו מקל חובלים ששוקד על הרעה:

והגר"א מווילנא ז"ל כ' על הגמ' בסוטה ד"ה ת"ח צריך שיהי' בו גיאות אחד משמיני שבשמינית, דיעקב אמר קטנתי מכל החסדים וגו' אשר עשית את עבדך ותלה החסד שקיבל מה' על נפשו ולכאו"ק דע"פ ענוות הי' לו לתלות רק בזכות אברהם ויצחק ולא בזכות עצמו. ולמדנו מזה דהטובה של עבר מה שקיבל מכבר יוכל לתלות בעצמו. אבל אם יבקש הצלה או טובה עתה או על לעתיד לא יבקש בזכות עצמו שהרי שלמה לא נענה בזכות עצמו עד שאמר זכרה לחסדי דוד אבי וכן חזקיה, וז"פ ת"ח מותר להתגאות שמיני שבשמינית כי הפסוק קטנתי הוא הפסוק השמיני שבפרשה וישלח שהיא פרשה השמינית שבתורה להורות שע"י אופן זה מותר להתגאה ולתלות בעצמו. ובס' קב הישר פס"ה כ' דבזה"ק בשלח הביא ע"ב שמות מפסוק ויסע ויבא ויט ט' שורות על ח' ושורה הח' באלכסון הוא אותיות ענ"ו עי"ש. ובמהרש"א כ' דח' פעמים ח' בגימ' ס"ד. וגם בגימ' ס"ג ות"ח צריך להוציא את עצמו ממדת גס ולכנוס לבחינת ס"ד:

יב) הצילני נא מיד אחי מיד עשו הנה רע לגורל ישראל בעת שעשו הכללי רודפו. אך עוד רע ומר יותר אם יקרבהו ויבקש אהבתו. כי אז יתערבו ישראל ביניהם וישכח ישראל תורת ה' והוא מת מיתת נשיקה וגוף קיים. והמלאכים השיבו באנו אל אחיך אל עשו. פעם נראה כאוהב ופעם בתמונת עשו הרשע. ואינם יכולים לדעת מסתרי לבבו. ולכן ויירא יעקב מאד ויצר לו ירא מן האחוה של עשו ויצר לו מן השנאה והתפלל על שניהם הצילני כו' מיד אחי ומיד עשו כי ירא אנכי. כי אם יתראה בתמונתו עשו הרשע פן יבא והכני ואם יתגלה בתמונת אח אז ירא אנכי מחדש "אם על בני" כי יותר יש לפחוד מנשים שדעתן קלות, ולצעירי הבנים שימשיכו אחריו וילמדו ממעשיו וימותו מיתת נשיקה וגוף קיים:

יד) ויקח מן הבא בידו. ערש"י מרגליות שאדם נושאם בידו. ובמדרש ולמה גמלים באמצע וכו' וקשה מה שייכות קו' זו להאי דדריש מרגליות מסר לו, וראיתי דבל"ז הו"א דאין נפקותא דאלו הוי כ' מין אחר באמצע ג"כ הוי קשה למה זה באמצע. והפסוק אין מכוון לכתוב גמלים באמצע כ"א חשב ה' דברים, אבל השתא דמרגליות שלח לו וקשה למה לא פרט בהדיא אע"כ דלהכי לא פרט רק ה' דברים כדי שיהי' גמלים באמצע משא"כ אלו הי' נכתב גם מרגליות הי' ו' דברים ול"ה גחלים באמצע ופריך שפיר. למה גחלים באמצע. ובס' סדורו של שבת ח"ב דרוש ח' כ' על הלשון מן הבא בידו, הול"ל וישלח מנחה. רק ע"פ משחז"ל במד"ר מסעי בפרו שעלה לשם הבעל באליהו (מלכים א' י"ח) לא הי' רצה לילך ולא יכלו להזיזו ממקומו עד שא"ל אלי' לך, דכשם ששמו של הקב"ה מתקדש ע"י אחרים יתקדש ג"כ על ידך. וז"ש משה וגם מקנינו ילך עמנו כלומר שמקנינו בעצמם ילכו עמנו וכן בעת שרצה יעקב לשלוח הבהמות לעשו בודאי לא רצו לילך והוצרך לקחת אותם בידיו למסרם שילכו. והבטיחם ה' שיתקדש ש"ש ע"י בעת שמנחה ישובו לעת"ל כמ"ש בב"ר פע"ח דכל הדורונות שנתן יעקב לעשו עתידין אוה"ע להחזירן לעת"ל ע"ש. עוי"ל שלא לקח רק מהבא בידו בעצמם כדרך הבאים אל נח שמעצמם באו וידע כי הם ראוים לשלחם למנחה לעשו. והנה המדרש הנ"ל הוא רחוק משכל. ואם הי' באמת כן ע"ד נס שהפר לא רצה לילך למה לא פרסמו הכ' כמו אתון של בלעם שדבר. אך י"ל דכל בעל חי אילן ועשב יש לו שר למעלה כמשחז"ל בב"ר פ"י אין לך עשב מלמטה שאין מלאך ממונה עליו ויאמר לו גדל וכן מצינו אמר שר של ים למשה (ועתו"ס ע"ז די"ז. ד"ה עד חולין ז'. מהרש"א תענית כ"ה. שבת פ"ט. פסחים קי"ז. ערובין י"ח), וי"ל דהשר של הפר התוכח עם אלי' וא"ל בשלמא בשני שעירים של יו"כ הי' ע"פ גורל אבל ב' פרים הללו. איך תתן הבחירה איזה ילך לקדושה ואיזה לטומאה. א"ל אלי' דיתקדש ש"ש על ידך ואם יהי' ע"י גורל יאמרו שגורל גרם. אך עתה שע"י בחירה לא יהי' שום פקפוק. לכן לא הוצרך הכ' לפרש לפי של"ה דרך נס ועי' באלשיך אחרי. ובבני יששכר ח"ב:

שם בידו. ובפ' צו (ח' ל"ג) ימלא את ידכם. ותצוה (כ"ט ט' ול"ה). ורש"י (כ"ח ע"א) כ' כשממנין אדם על פקודת דבר נותן