פרדס יוסף בראשית רנא

ובעל עקדה שער צ"ו. ובאהבת ציון מהנוב"י דרוש ד'. ובס' המקנה על קידושין דכ"ט ע"ב ד"ה ואפשר, ויען שהם דרושים ארוכים לא העתקתי:

והנה ג"כ קשה ממ"ש באו"ח סי' תרפ"ב בשכח ולא אמר על הנסים בבהמ"ז בחנוכה כשיגיע להרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשית לאבותינו כו' ואיך יבקש על נסים הלא ינכו לו וי"ל הא דמנכין לו היינו בנם נסתר אבל בנס מפורסם שהכל רואים שנעשה לו נס לעומת זה שמנכין לו מזכיותי', נתוסף לו זכות חדש שע"י נתפרסם שמו ית', וז"ש בשבת דנ"ג ב' בנס שנפתחו לחסיד א' דדין ואמר אביי כמה גרוע זה שנשתנו לו סדרי בראשית. ור' יוסף אמר כמה מעולה זה. ודעת שניהם צדקו יחדיו. כי נגרע לו מזכיותי', ולעומת זה מה שע"י נתפרסם שמו ית' נחשב לו זכות חדש ועי' בישועות יעקב פ' לך. או י"ל דמ"ש מנכין מזכיותי' כאלו לקח שכר בעוה"ז היינו ביחיד שנעשה לו נס, אבל אם נעשה נם לרבים אין מנכין להם, או י"ל כשעמד במקום סכנה ונעשה לו נס, אבל בלא"ה אין מנכין, ועי' בכור שור. ושערי תשובה או"ח סי' קפ"ז מזה, ובשו"ת מחנה חיים חו"מ ח"ב סי' י"ט:

ט) רש"י רוח משמש לשון זכר ונקבה, עמ"ש בזה בתוספות יו"ט פ"ה מ"ג מזבחים:

שם והי' המחנה הנשאר לפליטה. ערש"י וצ"ב מנ"ל זאת. עי' בנח"ק וחה"ת דאי' במד' דיעקב העמיד המחנות רחוקים זמ"ז כדרך יום והטעם כי ידע יעקב שימיתו ביום א' שניהם כמ"ש רבקה למה אשכל שניכם ביום א' (וכן הי' באמת וכמ"ש ביע"ד דיעקב לא מת רק בסתימת הגולל ואז נהרג פשו ע"י חושים בן דן). ולכן ריחק המחנות דרך יום ואם ינצחוהו עשו ויהרגנו ינצלו עכ"פ המחנה האחרת כי בטרם יקרב אליהם ימות גם הוא כאחיו וע"כ והי' המחנה הנשאר לפלטה:

ועי' רמב"ן וספורנו והי' לפלטה שיברחו מחנה השני', ויש לפרש דברי' דהחלוקה הי' כי הוא ואנשי' יהי' מחנה אחת, והצאן ובקר יהי' מחנה שני'. וה"פ ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן והבקר וגמלים לשני מחנות, הוא ואנשי' יהי' מחנה א' ורכושו מחנה ב' יען כי לא ידע מחשבות פשו אם כוונתו על עסקי ממון לבד בא ואם ישיג ממון אז ילך לדרכו ולא יפגע בנפשות, או אולי רק על עסקי נפשות כמ"ש יקרבו ימי אבל אבי ואהרגהו. ועשה בחכמה ושלח הצאן ובקר ראשונה, וז"ש ותעבור המחנה על פניו היינו לפני יעקב ואנשי', ואז יראה אם יבא על המחנה והכהו היינו הצאן ובקר יכה עד חרמה ולא ישלול אותם אז בודאי בא על עסקי נפשות, ואמר לאנשי' כאשר תראו זאת יהי' לפלטה כלומר תברחו מפניו חיש מהר:

י) אלקי אבי אברהם. המהרי"ק פסק דאין אדם מחויב בכבוד אבי אביו והובא ביו"ד סי' ר"מ סעיף כ"ד. ובס' שאגת אריה על מכות די"ב כ' לחלק היכי דאביו חי אז בן הבן חייב בכבוד אבי זקנו כמ"ש בפ"ק דקידושין ל"א א' אביו אומר השקיני מים ואמו אמרה השקיני את ואמך חייבין בכבוד אביך, וכה"ג כאן כיון דאביו ג"כ מחיב בכבוד אביו אז גם הוא חייב בכיבוד א"ז, אבל היכי דאביו מת דנעשה חפשי מכל מצות אז תו ליכא הסברא שחייב מצד אביו ופטור מכיבוד א"ז. ועי' ס' לוית חן פ' ויגש שתי' בזה קו' רמב"ן דבפ' וישלח כ' אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק, ובפ' ויגש (מ"ו א') כ' ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק לחוד ותי' דבפ' וישלח הי' יצחק עדיין חי ונמצא הי' על יצחק חיוב כבוד אב אפי' אחר שמת אברהם כדקי"ל ביו"ד א"כ גם יעקב חייב בכיבוד א"ז אברהם, אבל בפ' ויגש דכבר מת יצחק וכבר נפטר ממצות כ"א לכן גם יעקב פטור מכבוד אברהם, ולפי"ז שפיר כ' רש"י במכות דבן בנו אינו חייב בכיבוד אבי אביו, ועמש"ל בפ' ויגש בזה:

יא) קטנתי ערש"י ומש"ל בפי"ח בזה. ובכתבי דו"ז הגה"צ מ' צבי ז"ל אבד"ק זגיערש ראיתי דאי' בגמ' ברכות ד' ס' ע"א האי תלמידא דמרתת א"ל חוטא את דכ' פחדו בציון חטאים ע"ש ועי' ברכות כ"ט ב' וז"פ ויירא יעקב ויצר לו מה שירא מאיש ואין לו בטחון כראוי, וז"ש קטנתי מהמדרגה הראשונה שהי' לי. כי במקלי עברתי את הירדן ול"ה לי אז כלי זיין ולא אנשי מלחמה לעזר ולא יראתי מבנ"א, וזה גרם לי מכל החסדים ואמת אשר עשית את עבדך, דהיינו ורם לבבך ושכחת וישמן ישורון ויבעט, ועתה הייתי לשתי מחנות. לכן יש לי עתה שתי מחנות, ויען שירא אנכי מבנ"א לכן אבקש בתפלה הצילני נא שלא יזיק לי. ובס' דב"ש כ' דרועה יש לו מקלו ותרמילו, וז"ש לא הי' לי