פרדס יוסף בראשית כד

שנאסר, וכששמע האיש שהיה לו אתמול השאלה א"ל אם לא יהי' ס' נגד חתיכת הכשירה אז הכל כשר, כמו שפסק לו אתמול של"ה ס' נגד האיסור. ומובן השטות דאיסור יוכל לאסור היתר ולא היתר יוכל להתיר איסור, כן אמר חגי כן העם הזה. רשע יכול להרוס כל העדה אבל צדיק אחד אין יכול לזכות רשעים רבים, וזה דרכם דרכי רשעים בהתאחדם עם יראים, אמנם צדיקים אינם חפצים להיות עמם בחבורה א'. וז"ש א"י באיזה מהם חפץ ה' אולי תאמר כי טוב להתחבר עמהם וטוב השלום ע"ז אמר וירא אלקים את האור כי טוב, ואי' במד' ביום ב' ל"נ כי טוב שנעשה בו הבדלה בין מים למים, וביום א' שנ' ג"כ הבדלה בין אור וחשך נאמר כי טוב, נשמע דטוב להיות פירוד בין רשעים ובין צדיקים ולא להתחבר עמהם, ועי' בפ' לך (י"ג ח') אם השמאל ואימנה וכו' ובמה שכתבתי שם:

עוי"ל דבפ"ב מ"א דאבות איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כ"ש תפארת לעושי' דפליגו במס' ע"ז די"ז א' אי טוב יותר ללכת למקום עבירה ולנצח, או שלא ללכת למקום סכנת נפשו. והנכון שלא להביא עצמו לידי נסיון. ואין מהראוי לסמוך על נם שיכבש תאותו, וז"ש איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם. והתירוץ כ"ש תפארת לעושיה ולעמוד במקום עבירה אינו תפארת לאדם כי מה יאמרו הבריות. וז"ש א"י באיזה דרך חפץ ה' אם לעמוד במקום הרשע או שלא לקרב, ואחר שנ' את האור כי טוב מוכח שיותר חפץ ה' אם לא יעמוד במקום הרשעים:

ו) בתוך המים. רש"י באמצע המים. וערמב"ן ורא"ם, ועי' מהרש"א חגיגה דט"ו א' הביא רלב"ג ומו"נ ע"ש היטב, ועמש"ל בפ' ועץ החיים בתוך הגן (ב', ט'):

ז) ויעש אלקים את הרקיע ערש"י, ובס' טעם מן מבעהחח"ס זרע ברוך כ' הא דפליגו ב"ש וב"ה בחגיגה י"ב, אי שמים נברא תחלה או ארץ, דכ' את השמים ואת הארץ. והדר כ' ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. וי"ל דאי' במד' למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה שמיהרה בשליחותה, ו""ל אף שבתחלת הבריאה הי' שמים, אפ"ה ארץ מיהרה בשליחותה כ"כ עד שנגמרה קודם לשמים, ואי' ברש"י דבר שנגמרה מלאכתה שייך בי' לשון עשי'. וא"ש בראשית ברא ר"ל תחלת הבריאה היה את השמים ואת הארץ, שמים תחילה, וכן נמי תולדות שמים וארץ בהבראם. ואח"כ ביום עשות ר"ל משנגמרה הבריאה דשייך ביה לשון עשיה ארץ ושמים מקדים ארץ לשמים:

שם ויעש ערש"י ורמב"ן, וכ' בשו"ת בשמים ראש סי' ר"ל שאלת בב"ר ויעש אלקים את הרקיע זה א' מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם, ויעש והא כ' בדבר ה' שמים נעשו ואינך יודע מה קשה בזה שהרי לא נאמרה עשיי' על פעולה, ומדוע לא יפול לשון עשיי' גם על דבור, שהרי במקומו הוא אומר בשמים נעשו ואם הי' פעולים הנה ה' פועלם תהיה דרך הפעולה בדבור או באופן אחר. תשובה, הכ' אומר יהי' רקיע בתוך המים ויעש הא תו למ"ל והי' לומר ויהי כן ותו לא, והנה דברי אלה כתבן הרמב"ן בפירושו אלא שהסב' דברי' ונותן מקום לתפוס עליו מיום רבועי שלא נאמר ויהי כן ואין חילוק בין ויברא לויעש, וגם הרב ז"ל, הכניסו בשאלה, אלא הדבר כמו שאמרתי שהפלא בצירוף דכאן נאמר בדבר ה' שמים נעשו ובסדר הבריאה הביא הדיבור ואח"כ אמר ויעש ולא עוד אלא שבסוף הפרשה אומר ויהי כן שענינו שהבדיל הרקיע מן אז והלאה עכ"ל:

שם תרגום יונתן ועביד ה' ית רקיעא סומכי תלת אצבעותי' וגו' וצ"ב, וכן בפ"ק דחגיגה ט"ו א' אין בין מים למים אלא ג' אצבעות, וצ"ב למה דוקא ג' אצבעות, וראיתי בשם הג"ר דוד אפענהיים דאי' בסודי רזא דהמתפלל י"ח ברכות ניצל מדינה של גיהנם שהוא ק"פ אלפים פרסאות שהם ח"י אמות של הקב"ה, נשמע מזה דאמה של הקב"ה עשרת אלפים פרסאות ונודע דששה ספחים באמה, ובמנחות דמ"א דחמשה אצבעות בטפח ופרש"י באצבע, ובפסחים דצ"ד א"ר סומכי דרקיעי אלפ' פרסי כו' ממילא אמה של הקב"ה שהוא יו"ד אלפים פרסאות ובה ששה טפחים שבכל טפח חמשה אצבעות שהם ל' אצבעות מגיע לשלש אצבעות אלף פרסה, ותרגום יונתן ממש כרבא בפסחים, סומכי דרקיעא אלף פרסה שהם ג' אצבעות, ואלו הן דברי בן זומא כי מה הפסיק בין מים למים רקיע וסומכי' שהן ג' אצבעות, ועי' ג"כ בנח"ק שהביא ג"כ כך:

ובהגדה מעשה נסים לאא"ז הגאון מליסא הביא בשם אביו ז"ל דאי' בעירובין כ"א דרוחב העולם חצי אמה של הקב"ה מקרא דשמים בזרת תכן ואמה הוא ו' טפחים נמצא דרוחב העולם ג"ט וטפח ד' אצבעות עי' זבחים ס"ג ופסחים ק"ו נמצא רוחב העולם י"ב אצבעות של הקב"ה, ובב"ב כ"ה אמרי' דעולם לקובה הוא דומה חמה יוצאת כו' וכיון שהעולם לקובה דומה שהוא עגול נמצא היקף עולם ג' חצאי אמה דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו ג"ט והוא ט' טפחים שהם