פרדס יוסף בראשית רמז

ואל תתמה שלא הי' לי נסיון קשה, אמר ויהי לי שור וחמור, יצה"ר של עבירות שבין אדם לחבירו נקראים שור, מחמת שמסיתו להזיק כמו שור נגח להזיק לחבירו, ויצה"ר בין אדם למקום שייך לקרותו חמור שמסיתו לילך אחר החומריות, "ולהשיר" יש סגולה לעשות גמ"ח ולדאוג לטובת חבירו, ולחמור הסגולה תוה"ק כמ"ש אם פגע בך מנוול משכהו לביהמ"ד עש"ה:

ובס' שאגת אריה על מכות דכ"ג כ' על הא דנמנו וגמרו טוב שלא נברא, וכ' המהרש"א דנמנו דיש רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת והל"ת מרובין ממ"ע והוי קרוב להפסד ורחוק לשכר, וגמרו טוב שלא נברא שמא יעבור על ל"ת שס"ה דהם במנין יותר, אבל אם לא נברא בודאי לא יעבור ע"ש, וק' דלפי"ז למה באמת נברא האדם, וי"ל עפמ"ש המג"א בסי' כ"א סק"ב על האר"י ז"ל שהוכיח דצריך לישן בציצית. מהא דמנחות מ"ג א' דאמר דוד בבית המרחץ אוי לי שאני ערום ממצו' וכשנסתכל במילה נתקררה דעתו, וק' הא בשעה שישן בלילה ג"כ הי' ערום ממצות, א"ו דמצוה לישן בטלית קטן וא"כ הי' לו ציצית ורק במרחץ הי' מצטער. ותמה המג"א דבלילה כשישן הי' מצוה בביתו מזוזה על פתחו משא"כ מרחץ דפטורה ממזוזה ע"ש, וי"ל דהגירסא בש"ס אוי לי שאני ערום ממצות, ובע"י שם. וכן ברש"י מגילה ט"ז:

ובר"ח פ"ז משער הקדושה. ובילקוט תהלים ה'. ובמדרש ורש"י וישלח, וקשה תרי"ג שמרתי איך משכחת, עי' ברמב"ם בס' המצות שאינם רק ששים מצות הכרחיית שנוכל לקיים ואיכא מ"ע דכהנים וקרבנות ומקדש ופרה אדומה ומינוי מלך וכו', ורק התי' כמ"ש בפ' התכלת מ"ג ב' שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות, וכ"נ בב"ב ד"ט א' שקולה צדקה ככל המצות, וכן בנדרים ל"ח במילה ועוד, א"כ י"ל תרי"ג שמרתי היינו מצות ששקולים כנגד תרי"ג מצות, וא"ש דדוד אמר אוי לי שאני ערום ממצות כיון דל"ה עלי' ציצית ששקולה נגד כל המצות, ועז"א כיון שנסתכל במילה שמח ששקולה ככל המצות, ושפיר הק' האר"י הא בלילה כשישן נמי ערום דנהי דמזוזה בפתחו מ"מ אין לו מצוה ששקולה כתרי"ג, א"ו דישן בציצית, ומעתה כיון דיש הרבה מצות ששקולים ככל המ"ע ול"ת. א"כ מ"ע הוי יותר ושפיר נברא העולם ודפח"ח, וע"ע בס' מגדנות אליעזר דף ו'. ובס' כתר תורה לבן הקד"ל ז"ל כ' על הבעה"ט גרתי אותיות תגרי והודיע לו שהוא איש ריב עם לבן, דהר"ר אלימלך ז"ל אמר דנראה בחוש צרות עין של רשע שאינו יכול לסבול לראות נחת רוח לשום אדם ואפי' רשע כמותו עינו צרה בו. והוויע לו לא תהי' סבור שלבן אוהבי אלא שהוא איש ריבי ואם אתה תעשה לי רעה והנה לבן שהוא שונאי, ומחמת זה יחדל עשו להרע ליעקב שלא יגרום ע"י מעשיו נחת ללבן דרשע א"י לעשות פעולה שע"י יהנה אפי' רשע כמותו:

ו) ויהי לי שור וחמור. רש"י זה אינו לא משמים ולא מארץ, עי' ס' עפר יעקב ק' דבהמה חשובה גדולי קרקע עי' פ' בכל מערבין כ"ז ורא"ם תי' שאין הוויתן מארץ פי' אבל ניזן מקרקע, וק"ל כיון דתלוי בשיקול דעת דפעם מתפרש ניזונין ופעם שגידולן מארץ. א"כ מה הועיל יעקב בשליחותו דעשו ימצא עילה דפשטו משמני הארץ שניזן מקרקע ובהמה בכלל. וי"ל דראיית יעקב. דאם בהמה בכלל משמני הארץ לא הו"ל למינקט משמני רק מתבואות הארץ או פרי השדה אבל משמני משמע על התנובה דשייך בי' לשון שמן ורזה. עי"ל דלעשו נאמר משמני הארץ יהי' מושבך שר"ל במקום היותר דשן וערש"י אטלי' של יון. אבל ליעקב נא' שיתן לו משמני הארץ דהיינו פירותי' דומי' דרוב דגן ותירוש, ולא זכר בהמות כי אף שארץ תוציא משמני'. לא מפני זה תוציא נפש בהמה ע"ש ובכת"א:

וראיתי בס"א דיש ללמוד מהפרשה מוסר איך יתנהגו בגולה, וכמ"ש המגיד מדובנא ז"ל על מאחז"ל (חגיגה ט') יאה עניותא לישראל כוורדא סומקא לסוסיא חוורא, דכמו שוורדא סומקא לא טוב לסוס כשעומד במקומו ברפת כן לא טוב לישראל העניות בביתם. כ"א בשוקים וברחובות אל יתהדרו לפני השרים כדי שלא יתקנאו בהם ולכן אמר יעקב הכל בלשון יחיד שור וגו', ולא התפאר לפני עשו ברכוש הרבה. ועי' כלי יקר עה"פ פנו לכם צפונה. (דברים ב'. ג') ועי' בקובץ דרושים חוב', ד' סי' כ"ט על המד', שור זה יוסף וחמור זה ישכר דאי' בברכות (ז' ב') עה"פ תחריש כבלע רשע צדיק ממנו, צדיק גמור אינו בולע, וצ"ג נקרא מי שהשלים כל תרי"ג מצות, והח"ס אמר דהצדיק שהשלים כל אשר עליו ה' מניחו בחיי' למען ילמד בניו, וז"ש עם לבן גרתי ותרי"ג שמרתי וא"כ אני צ"ג ואינני ירא ממך. ומ"מ ואחר עד עתה והנני חי עוד אף שכבר השלמתי הכל,