פרדס יוסף בראשית רמו

נתקיימו הברכות ממה שאינו שר וחשוב דשמא יהי' אח"כ שר, ועו"ק למה שלח שקיים התורה הא עשו כפר בכל ול"ה מאמין בהי, וי"ל דפי' לו כוונת הברכות דהוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ונר' כפול רק הכוונה הוי גביר לאחי על כל בני משפחותיך כלבן ובני' ובני ישמעאל, ובני אמך הם עשו ובני' שהם בני רבקה אמי. ולכן אמר יעקב עכשיו דלא נתקיימו הברכות דאף על לבן ובני' לא נעשה שר רק תמיד כגר. ד"א ני' תרי"ג. וממ"נ אם הברכות אין חשובות בעיניך א"כ לחנם אתה שונאני ואם תחשיבן כראוי א"כ תדע דאמר לך כאשר תריד. ואני קיימתי התורה וא"כ לא תוכל לי ועי' בכלי יקר וכת"א שכ"כ וכ' הפשט ואחר עד עתה אין עתה אלא תשובה שנ' ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך, ואי' בפ' חלק צ"ז ב' כלו כל הקצין ואין תלוי רק בתשובה, וזה רמז לו יעקב ואחר עד עתה ר"ל עד שיעשו בני תשובה אז יבא הגואל. וע"ע בנח"ק:

ובס' ברית שלום כ' עפמ"ש בירושלמי תענית פרק ג' לוי בר סוסי באו גייסות לעירו נטל ס"ת ואחר אם בטלתי דבר א' מש"כ בתורה הדין ייתון ואם לא יעלון מיד הלכו הגייסות לדרכם וז"ש יעקב עם לבן גרתי ותרי"ג שמרתי ר"ל שלא בטלתי אף ד"א מהתורה ואין לי להתיירא ממך. ובס' אהל מועד ח"ב די"ב כ' עפמ"ש בתדב"א זוטא פי"ט דיעקב ועשו חלקו עה"ז ועה"ב ויאמר עשו מי אלה לך היינו עוה"ז שייך לי ע"ש וידוע שאלת הראשונים איך מותר לישראל להנות מעוה"ז הא הוא חלקו של עשו ותי' מהר"ש פרימו דקיי"ל המציל מזוטו של ים ה"ה לעצמו וכיון דתנאי התנה אם לא יקבלו התורה יחזור העולם לתהו א"כ כשהחזיר הקב"ה על כל אוה"ע ולא רצו לקבלו לולי ישראל שקבלוהו הי' חוזר לתהו, וא"כ מה שהצילו ישראל לעצמם הצילו ע"ש, וזה שהקדים יעקב לשלוח לעשו לבל יאמר לסטים אתם שעוה"ז אינו שלך, וזה תרי"ג מצות שמרתי, וע"ז לא תחזור העולם לתהו ובדין הצלתי לעצמי. וז"פ מ"ש בתהלים קי"ט לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. ר"ל דאי ל"ה ישראל מקבלין התורה אז הי' אובדים בעוני ובחוסר דאין להם בעוה"ז כלום, ורק ע"י התורה הצילו לעצמם. ועי' בני יששכר סיון מאמר ב' אות י"א:

ובס' מיני תרגומא הביא אם תטיל אותיות "בי". מן תיבת "גביר" תשאר גר, וז"ש רש"י לא נעשיתי אלא גר ולא גביר ואינך כדאי לשנוא אותי על מה שברכני אבי הוה גביר, שהרי לא נתקיימה בי ר"ל דאותיות בי שבתיבת גביר לא נתקיימה ונשאר אותיות גר ע"ש. ועוד ראיתי בזה דק' על יעקב שהוא כמו זלזול בכבוד אבי'. שברכותי' לא נתקיימו, וי"ל דה' ינהג אותנו בהנהגת נסיית וטבעיית, ומי שדבוק בה' יותר ינהג בדרך נס, ואינו צריך לברכת טל השמים כו' ובמדבר לא נצטרכו ישראל לכל זה. ורק כשנוהגים (אותם) בדרך הטבע אז צריך לטל השמים ומשמני הארץ שבמעט עבודה תוצא הארץ הרבה. וא"כ הברכות שנתנו להאבות ל"ה בעבורם כלל רק על בניהם דור האחרון. ואם הי' יודע עשו שלא על יעקב בעצמו הכוונה בהברכות רק על זרעו לאלף דור. ל"ה שונא כ"כ ליעקב דמה איכפת לי' לבני'. אם הוא יאכל וישבע. ולכן כשיעקב פייסו א"ל שעברו כ"ב שנה ועוד אין לו שום דבר מהברכות ואין לו מטל השמים כו' וא"כ הברכות רק על זרעו ואין לו לשנוא אותו, רק עוד יש לעשו לחשוב דאיננו עוד בטוח שאולי יקיים התנאי ויעסוק בתורה ויקבל הברכות מיד וא"ל תרי"ג מצות שמרתי ואעפ"כ לא נתקיימה בי וע"כ הכוונה על זרעי ע"ש, ועי' בגו"א וקדושת לוי, ובתומים סי' ס"ז סק"א בזה:

ובקובץ דרושים חוב' ד' סי' י"ב כ' דבסנה' ד' ק"ז א' אמר דוד מפ"מ אין אומרים אלקי דוד אמר את לא מינסת לי ע"ש, וק' מנא ידע דוד שאחר מותו לא יהי' אומרים אלקי דוד דהרי אין ה' מייחד שמו על הצדיקים בחייהם, וי"ל עפמ"ש רש"י לך ואעשך לגוי גדול ז"ש אלקי אברהם, והענין דאלקי פלוני היינו שה' מסר השם אלקים שבגימ' "הטבע" שיעשה בהטבע כרצונו ושינוי הטבע דאברהם הי' שהוליד. וביצחק ג"כ שזרע בארץ קשה ושנה קשה ואעפ"כ מצא מאה שערים כרש"י תולדות. ושינוי הטבע ביעקב נרמזה בשם ישראל כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל, וז"ש רש"י ואעשך כו' שהי' בהם שינוי הטבע וזה ששאל דוד מפ"מ לא זכיתי לנס חוץ לדרך הטבע, ותמיד הוצרכתי לברוח משאול, והשיב ה' אינהו מינסין דמדה כנגד מדה ואם אדם מוציא עצמו מטבע גופו ומסרו לה', ה' ג"כ משנה הטבע עבורו, ואברהם נתנסה. יצחק בעקדה. יעקב בבית לבן, ולכן כששמע שעשו הולך לקראתו, וד' מאות איש עמו. הבין שבדרך הטבע לא יעמוד כנגדו שלח לו עם לבן גרתי שעמדתי בנסיון ואני צדיק שלא כדה"ט