פרדס יוסף בראשית רמג

שם הבנות בנותי. ביבמות ס"ב ב' רצו ללמוד מכאן דבני בנים הם כבנים ופרש"י דבני בנות קבעי' לן דבן בנו פשיטא לן ע"ש והיינו משום דבן בנו הוא מתייחס אחרי האב והוי ב"ב משא"כ בבת בתו דמתייחס אחרי האב ואינו נקרא בנו של הזקן אבי הבת. ועי' באבני מלואים אה"ע סי' ז' סק"ד שכ' דלכך בבת בתו של עכו"ם דהבן הולך אחריה שפיר קרי להבן בנו עש"ה, ועי' בדברי שאול שהק' עלי' דא"כ מה מייתי מלבן דהי' ג"כ ישראל הבא על בת עכו"ם דהולד הולך אחרי', וי"ל דיעקב אחר שנשא הבנות והוליד מהם שבטי יה הי' גם להבנות דין ישראלית והבנים מתייחסים אחרי האב יעקב ע"ש. ולפמ"ש הרמב"ן אמור (כ"ד י') בשם חכמי צרפתים דקודם ח"ת הי' הולד אחר הזכר דבאומות הולד אחרי הזכר א"כ פשיטא דא"צ אלא דלא ניחא לומר כן דשבטי יה ודאי נתייחסו אחר יעקב ואברהם, וע"ש שהק' מב"ב, קט"ו ב' איה וענה וכ' תוס' דענה הוא אשה ומשם נלמד דבת הבן ה"ה כבן לדחות בת הזקן ע"ש הרי מבואר דגם בת הבן כבן, וא"כ מכ"ש בן הבת. וע"ע ירושלמי פ' הבע"י ה"ו דבני בנות אינם כבנים. ועי' מהרש"א יבמות וב"ב וע"פ בפדר"א פל"ו ע"ש היטב:

מו) ויאמר יעקב לאחיו. רש"י בניו עי' שו"ת חתם סופר חו"מ סי' קי"ב וקל"ט, הרא"ם ויפ"ת ונח"י. הניחו בקו' מנ"ל לדחוק דילמא אחי' קרובי' של יעקב שבאו עם לבן שהרי קרובי לבן הי' נמי קרובי יעקב וערמב"ן. וי"ל דהרי ב' מיני קרובים הי' ליעקב אם מפאת אבי אבי' אברהם שהי' אחיו של נחור אבי אביו של לבן. ואם מפאת אמו רבקה אחות לבן, וס"ל לחז"ל כיון דאחים מן אם לא נפקא לן בספרי פ' ראה אלא מייתורא מאחד אחיך, ש"מ אחיך לחוד לא מקרי קרובים מן האם וכן לענין פסולי עדות אתי' קרובי אם מדרשא. ועי' בש"ך סי' ל"ג. א"כ לא יתפרש סתם אחי' כ"א על קרובי אב. נמצא קרובים מצד רבקה אמו לא מקרי קרובים, ואחים סתם קרובי אבי', וכבר הי' דור שלישי ואיפלג דרי דהרי שלישי כשר לעדות אפי' ראשון בשלישי להרי"ף והרמב"ם ע"ש בסי' ל"ג ובסמ"ע סק"ה. ויש סעד לרבותיו של ריטב"א דגדר קורבה עד פסולי עדות ומשו"ה הוצרך לומר אחי' הם בני' עש"ה. ועי' פ' וירא וכ' יב):

ובספר חסידים סי' שמ"ג כ' מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, אחים גם. בגימ' בנים. ר"ל שני אחים או אב ובנים כשהם בקטטות וכן בתלמידים אע"פ שלמדו תורה כיון שמתקוטטים יחדי' מוטב שלא יהי' יחדי'. ואפי' הבן מצטער ע"י אבי' מוטב שיפרדו ע"ש. ובפי' אזולאי כ' מוסר לאב שבניו גדולים שלא יכביד עולו עליהם אלא יחשיבם ובזה יהי' נוחים וישבו הוא ובני' בשלוה וכ' ויאמר יעקב לאחי' ופרש"י בני' שהיה לו אחים נגשים לצרה למדנו שיעקב הי' מחשיב בני' כאחי'. וכן ראוי לאב שיחשיב בניו גדולים כאלו הם אחיו ובזה יהי' שקטים ורעננים:

מז) ויקרא עי' במד"ר לבן ברמאותי' אמר יגר שהדותא ויעקב בתמיתמותי' אמר גלעד. ראיתי בזה דידוע מ"ש חולדה ובור יהי' עדים. הכוונה על שר שלהם, וכן גלעד ג"כ הכוונה על שר של הגל ע"כ התחכם לבן ודיבר בל' ארמי ולא יהי' לו עדות כי המלאך אינו מבין לשון ארמי אבל יעקב בתמימותי' אמר גלעד. ועי' מגילה ד"ט תרגום שכ' עברית. ועי' מס' ידים פ"ד מ"ה, וע"ש בהגהות הגרי"ש בית שאול אריכות בזה:

נ) אם תענה. ערש"י וראב"ע פי' אם לא תשכב וזאת לשון נכרי' לא נשמע כמוהו בכל המקרא ואם הי' כמשמעו מה יזיק. ר"ל שעינוי בכ"מ אדרבה על שכיבה שלא לרצונה, ומה יזיק לן אם נפרש גם פה כמשמעו שלא יענם שלא כרצונם, ופי' בדב"ש שהק' שהרי כן אי' ביומא דע"ז א' תשה"מ דנקרא עינוי מנ"ל דכ' אם תענה את בנותי ועי' תוס' כתובות ח"ז ב' ד"ה אם וכפ"ת שם ובדרשות ראנ"ח ומהרי"ט קידושין כ"ב, ופשטות מורה כן דכל פנוים בגלוי אבל תשמיש אינו בגלוי. ועי' בהגדה ריח דודאים דכ"ה. לזקיני הגאון מלאסק ז"ל. וירא את ענינו זה פרישת ד"א, במד' שמות ספ"א וירא אלקים זו פרישת ד"א, וידע שקרב הזמן שאמר לאברהם ע"ש, נר' שלמדו כן כי מצינו פרישת ד"א נקרא פינוי כמ"ש אם תענה את בנותי כפרש"י וכיון דכ' ראה ראיתי את עני עמי דרשו חז"ל וירא אלקים זו פרישת ד"א, והגזרה בין הבתרים הי' ועבדום ועינו ואח"כ יצאו בתחלה ועבדום ואח"כ ועינו ובסוף יצאו. א"כ כשראה אלקים קץ הגלות שהגיעו לכלל עינוי זו פרישת ד"א א"כ וידע אלקים שקרב הזמן שאמר לאברהם ואח"כ יצאו ברכ"ג פ"ש: