פרדס יוסף בראשית רמא

וזה הי' מורה כי אינו בורח וז"ש ויגנב כו'. עי"ל שאין דרך הגנב לברוח למקום שהוא משם שיודע שבודאי ירדפו אחרי' ויעקב שברח לארצו לא ניכר שהוא בורח וז"ש לבן למה נחבאת וכו'. וע"ע בבינה לעתים דרוש ס"ד דדרך המבקשים לברוח וכדי שלא ירגישו בדבר, הם מרבים להתראות ברחובות ולא להתעלם מעין העולם כדי שלא יהי' חשש עליו שיברח, ויעקב לא עשה כן רק קרא לנשי' אל השדה ודבר עמם וע"כ לא הרגיש לבן כלום, וז"ש בפכ"ו ותגנוב את לבבי כמתמיה איזה פעולה עשית אשר בו גנבת את לבבי שלא ארגיש בבריחתך עש"ה:

כג) דרך שבעת ימים. ערש"י מה שהלך יעקב בז"י הלך לבן ביום א'. והוא מב"ר פע"ד עי' בפ' תבא (כ"ח מ"ט) ישא ה' עליך גוי מרחוק כאשר ידאה הנשר, עי' בס' תולדות אפרים שם. שהביא גמ' סוכה נ"א ב', וז"ד בעוברי רצונו. ולא בעושי רצונו כמו דהלך לבן ביום א'. והי' לרשע קפיצת הדרך ולא עביד הקב"ה ניסא לשיקרא, ורק ללמד לדורות שלא יתיירא צדיק מרשע אף שרואה שמצליח. וגם כחו גדול להרע לו. שכן אמר לבן יש לאל ידי כו' מדהוצרך ה' להזהירו ע"כ שיש לאל ידו. וא"כ אתה שלא ידעת שהשי"ת יזהרני איך מלאך לבך להקניטני. בכ"ז יתחזק הצדיק בבטחונו, ועי' ברכות ז' ב דוקא בצדיק גמור:

כח) לנשק עי' קובץ דרושים חוברת יו"ד סי' ו' בזה:

כט) יש לאל ידי ואלקי אביכם אמר אלי השמר לך וגו'. וק' הלא מחמת שה' הזהיר אותו א"כ אין לאל ידו לעשות רע, וראיתי בשו"ת חשק שלמה בסופו שלבן אמר ליעקב יש לאל ידי היינו שה' לא נטל ממני הבחירה והביא ראי' שה' אמר אלי, ולא אמר ליעקב אל תירא מלבן מזה מוכח שלא נטל ממני הבחירה ע"ש, וגם יש לפרש תיבת לאל כמו לאל, כחו באיוב (כ"ד כ"ה) וישם לאל מלתי, פרש"י מלת לאל כמו לאל בפתח. גם ביואל (ב' י"ג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ע"ש, וע"ע בס' המקנה על קידושין דל"א בד"ה אינו יודע ושייך לכאן:

לג) עם אשר תמצא את אלהיך לא יחי' ערש"י מאותה קללה מתה רחל, ועראב"ע שיהרגנו עי' ביו"ד סי' ר"מ ס"ד אפי' אבותי' רשעים גמורים אסור להכותם ולקללם, ועי' בהגהות יד שאול שהביא זה"ק ויצא קס"ד ב' ע"פ ולבן הלך לגזוז דרחל נענשה ולא זכתה לגדל בנימין אף שעה אחת משום דציערה לאביה אף שנתכונה לעקור ע"ז מאבי' ע"ש. ולרש"י דנענשה על שאמר יעקב את אשר תמצא לא יחי' והוא ממ"ר ולכך מתה בדרך א"כ אין ראי' מזה. ועי' מה שכתבתי בפ' וישלח (ל"ה ד'):

שם כי דרך נשים לי הגר"א מווילנא ז"ל אמר שרחל כוונה ברמז מה שלקחה התרפים שהי' ע"ז, דאי' בשבת פר"ע פ"ב, דע"ז מטמא כנדה וז"ש כי דרך נשים לי דלקחה התרפים ושכבה עליהם ומטמא כנדה, ופי' ג"כ בחנה"ת ובפרפראות לתורה וגם נמצא בד"ה ב' (כ"ט ה') והוציאו את הנדה מן הקודש. וקדמם בזה בשל"ה כאן. ועי' זה"ק מגניבת התרפים, ועמ"ש בזה בפ' וישלח (ל"ה ד'), ועי' ברמב"ן מסכנתא דנדה, וכל זה רק מסכנתא דארסיי דנדה, אבל לדינא א"צ לזהור ואף כהן מותר לכנוס באהל נדה. עי' ילקוט סו"פ מצורע, ועי' פרי חדש או"ח סי' קכ"ח סק"ל שהביא ס' המקצעות דכהן שאשתו או אמו או אחותו נדה והוא בביתם אסור להעלות לדוכן, ועי' מה שתמה בזה בחתם סופר שבת דפ"ב:

וע"ע ברבינו בחיי פ' תזריע מצינו מימות עולם שהי' האומות מרחיקין אותן ריחוק גדול, ואף העפר שתדרוך הי' טמא בעיניהם גם דיבורם הי' טמא כמ"ש ברחל כי דרך נשים לי ולא השיב לה כלום, וזה יורה שלא הי' מדברים עמהן וגם אין רשאין להתקרב לאדם כלל מפני שהריח ודיבור שלהן מזיקין שאל"כ הי' ראוי לה לרחל שתקום מפני אבי' ולהתקרב אלי' ולנשק ידי', וידוע כי אפי' המבט שלה רע ומוליד היזק, וכ' חכמי הטבע מפלאי התולדות שאם תסתכל נדה במראה שיתראו שמה ספין של דם וזה אות שאפי' המבט שלה מזיק עכ"ל, וכ"ה בשל"ה כאן:

ועי' יא לחם יהודה יו"ד סי' קצ"ה ונדפס בגליון יו"ד אסור לילך אחר אשתו נדה ולדרוס עפרה שהוא טמא כמת ואסור להנות ממעשי ידי אשתו נדה. וכ"כ במנורת המאור סי' ק"פ, ובשבילי אמונה נתיב ג' שביל א', ועי' יד שאול שם. ועי' כתובות ס"ג א' בשלמא ממלאכה שפיר ע"ש הרי דנדה בת מלאכה היא ומותר להנות ממע"י, ואף לפי גרסתינו יל"ה ממה דפריך אלא חולה בת מלאכה היא ולמה לא פרי מנדה דלאו בת מלאכה ונדה מוקדמת בברייתא וע"ש בתוס' שהק' מאי אפי' בנדה וי"ל דהוי