פרדס יוסף בראשית כג

הרפואה בראשית ירא שבת, וכמ"ש בתקוני זהר בע' אנפין. ואחי הרה"ג ר' שלמה ואב שליט"א מלאדז כתב לי בקו' המפו' אמאי לא פתחה התורה אלקים ב"ב כמו בתלמי ע"פ גמ' הנ"ל דאינם רשאים לומר השם עד אחר ב' תיבות. ול"ק דאיך בקשו המלאכים לקבל התורה דאינם יכולים להזכיר השם רק אחר ג' תיבות י"ל לפמ"ש בסוכה מ"ט א' אל תקרא בראשית רק ברא שית, ע"ש ובתק"ז ותיבת בראשית נחלק לב' תיבות א"כ יש ג' תיבות קודם השם, וזה סיום ולכל היד החזקה וגו' ופי' חז"ל שנצח משה למלאכים והוריד התורה למטה. וז"ש לעיני כל ישראל בראשית, אבל המלאכים מחלקים בראשית לב' תיבות והי' צריך משה לידו החזקה לנצחם. ובילקוט אי' בפסוק בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, יש ז' תיבות, ובששה כ' אלפין, וחד בלא אלף, זה רמז דשית אלפי שנין הוי עלמא וחד חריב, ובסנהדרין צ"ז א' סובר אביי דתרי חרוב. וצריכין לחלק בראשית לב' תיבות ויהי' ב' תיבות חסרין אלפין לרמז דתרי חרוב:

שם רמב"ן והחומר הזה הנקרא היולי עי' מהר"ם שי"ף חולין ד"ס שכ' יצירה הוא יש מיש והיינו הכנסת נשמה לגוף כמ"ש רש"י באבות ובריאה נופל על יש מאין כמ"ש רמב"ן וע"ע מהרש"א ר"ה דל"ב א', ובאפוקי יהודה דרוש כ"ו) ובהקדמה לשו"ת מהרש"ם ח"א ובאבות דר' אלעזר פ"ה מ"א דאבות, ובס' משא מדבר ים על מד"ר בלקוטים ד"נ ועי' בהגהות מהר"צ חיות נדה דכ"ג. דבתחלת הבריאה היה הארץ כדורית ולא היה לא הר ולא בקעה. ועי' ירושלמי פ"ג דנדרים אין מרובע מששת ימי בראשית, ועי' הקדמת בעל העקרים, וברבות הימים ע"י הרוחות וע"י המבול נתחברו מזה הרים וגבעות וכמ"ש בירו' דהר לא היה בתחלת הבריאה עש"ה וע"ע בתוספתא סוף מעשרות וירושלמי שם הק' מפ"ו מ"א דנגעים גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע ומשני דגריס בעצמה אינו מרובע ורק שירבענה הכהן וישער שיהי' לאחר הרבוע כגריס, ורשב"ג א' דרק בבריות אין מרובע אבל באוכלין יש מרובע, ועי' בתיו"ט ומלאכת שלמה במס' נגעים. ובס' נחמד ונעים ותולדות אדם מהגר"ז מווילנא פ"ה:

שם רמב"ן האש נקרא חשך מפני שאש היסודית חשכה ואלו היה אדומה היה מאדימות לנו הלילה. עמ"ש בזה בתורת חיים סנהדרין דצ"ב, אהא דכל בית שאין ד"ת נשמעין בו בלילה אש אכלתו ע"ש ועי' מדרש תלפיות ענף אור דכ"ט מ"ש מענין זה שם רמב"ן אש של גיהנם אש היסוד, עמ"ש בזה בשו"ת אגודת אזוב מדברי בחידושי שבת ד"ד ובינה לעתים דרוש ל':

שם רמב"ן אור הראשון שימש ג' ימים וברביעי נאצל ממנו שני המאורות עמ"ש בזה אא"ז בהגדה זכרון נפלאות דף מ"ז בד"ה לעושה אורות גדולות וע"ע בשו"ת כנף רננה יו"ד סי' מ"ב מ"ש בזה:

שם עי' ר' בחיי מענין מוליד, עמ"ש בזה בתפארת ישראל בקונטרס שבילי דרקיע אות ל"ד. קחהו משם:

ב) וחשך עי' במפו', ובמד"ר פ"ב, וחשך זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהי' אומרים כתבו לכם על קרן השור שאין להם חלק באלקי ישראל ע"ש, וי"ל עפמ"ש בישעי' א', ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, הכוונה שור יש לו הבנה לידע קונהו ואם בעליו קורא אותו הוא בא, אך חמור אין לו הבנה להכיר בעליו, רק מאכלו שהוא האבוס בלבד מכיר, ולבו אטום לדעת, כי יש מי שניתן לתוך האבוס. וזה הפרש וחילוק בין חכמת ישראל, שילמדו לדעת שיש בורא הזן ומפרנס לכל, וחכמת עמים הגם שיש בהם משכילים, אבל הם רק חכמים להטיב מצבם החומרי, אבל ידיעת הבורא אין להם, וז"ש שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור יבמות ס"ב, והמתחכמים ישאלו הלא גם באוה"ע יש חכמים גדולים ואמאי קוראם חמורים, אך שם זה נאה להם דכל חכמתם רק חכמת חמור ורק ישראל ירום קרנו "קרן השור" והיונים רצו להשכיחם תורת ה' ואמונתם ולילך בחוקיהם ואמרו כתבו לכם על קרן השור, המליצה שיעזבו את קונם מדת השור לידע קונם:

ג) יהי אור וגו'. במד"ר פ"ג זה מעשיהן של צדיקים. חשך. זה מעשיהם של רשעים וא"י באיזה הקב"ה חפץ יותר כשאמר וירא א' את האור כי טוב הרי חפץ במעשיהן של צדיקים, ראיתי בזה דאף שאחדות טוב. אך אם יפתוך חטאים להיות חבר לאיש משחית אל תאבה, וי"ו דשלום קטיעה, דפעמים לא טוב, וכ' בחגי ב'. כה אמר ה' שאל נא לכהנים הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע היקדש ויענו הכהנים לא. וישאל אם יגע טמא היטמא ויענו יטמא ויען חגי כן העם הזה. וצ"ב הכוונה, וי"ל ע"פ משל דפ"א נפל חתיכת חזיר ליורה בשר והורה הדיין אם לא יהי' ס' הכל אסור, למחרתו הלך א' לפני המבשלים יורות בשר חזיר, ונפל מידו חתיכת בשר כשר להיורה. ויצעק העני כי בשרו עליו יכאב