פרדס יוסף בראשית רלט

ב') בי אדוני ל' בעייא ובויקרא (י"ד מ"א) ואת הבית יקציע עי' רש"י ורשב"ם שם. ובמיכה (א' י') בכו אל תבכו שפי' בעכו, וכן נ"ל מ"ש שם כי חלה לטוב יושבת מרות כי הי' מקום מערות, ומצינו עוד מערת בנחלת יהודה (יהושע ט"ו נ"ט) אבל יותר נכון לומר שהי' מערת עדולם אשר הי' שם דוד בברחו מפני שאול (ורד"ק כיון ע"ז בישעי' (ל"ב י"ד) במ"ש עופל ובוחן הי' בעד מערת עד עולם, וחלק לב' תיבות להנעים החליצה), והפי' הע' למען שישאר מרות נגד טוב וכו' ע"ש באריכות:

מג) ויפרוץ. רש"י מכר צאנו בדמים יקרים, וקשה דילמא מכר בדמי שווין עשפ"ח וכ' בס' חסרי יונתן דרש"י כ' דצאנו של יעקב הי' פרות ורבות שלא כדרך הטבע, ובע"ז די"ד מקום שנהגו שלא למכור לנכרי אין מוכרין וכו' דחשידי ארביעה, וקשה איך מכרן יעקב אף דאמרי' התם נכרי חס על בהמתו שלא תתעקר ולכן כ' רש"י דמכר בדמים יקרים משום שפו"ר שלא בטבע ובכה"ג בדמים יקרים ל"ח לרבוע שתתעקר. ובס' שארית יעקב כתב עפמ"ש בגיטין דנ"ב א' ההוא אפוטרופוס דהוי מזבין תורי וזבין עבדי סליקי לי' לפי שמזבין מידי דלא כלה קרנא וזבין מידי דכלה קרנא, לפי שמתורי אף שימות ישאר עכ"פ העור משא"כ בעבד, ולפי"ז שפיר כ' רש"י שק"ל איך מכר דבר שלא כלה קרנא וזבין דבר הכלה קרנא ע"כ מתרץ דמכר בדמים יקרים ועלה יותרו ממה ששוה הצאן עם הערות וולדות:

לא א) יעקב את כל אשר לאבינו וגו', ע' כלי יקר כל הרמאות אשר לאבינו לקח שאפי' לבן לא יכול לעמוד לפניו, וכ"כ בישועות יעקב עה"ת ולא ראה שקודמו בכל"י, ועי' מזה בבינה לעתים דרוש י"א, וי"ל עוד דעשו צעק ויעקבני זה פעמים, וכן עשו שבזמנינו, יצעק דישראל ליקח את האוכל מאוה"ע וכל עשירות של ישראל מהם, ויען כי יש גם חסידי אוה"ע שמדברים טוב על ישראל, ומראים כי אין עולתה בו ע"כ מצא עשו הכללי להשיב כי באמת יעקב רמאי הוא, רק ערמה יתירה יש בו שמראה ערמותו, עד שלא די שלא ניכר ערמותו, עוד נראה כאלו רק טוב בו, ונוחל עבור ערמותו עוד כבוד ושם טוב ואומר גם בתוכנו יש גנבים אך יכירו אותם, אבל יעקב יעקבני פעמים את לקח, ועושה עושר לא במשפט, וגם ברכתי דמברכים אותו, וזה"פ לקח יעקב את כל אשר לאבינו כל הרמאות, וזאת חרה ביותר כי את לבן הכל מכירים שהוא רמאי, אך יעקב מאשר לאבינו לקח את הכבוד הזה" מערמות שלקח מאבינו גם מזה ינחל כבוד:

ד) ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו. רש"י רחל עקרת הבית, עי' מד"ר רות פרשה ז' סי' י"ג רחל הי' עיקרו שלו שנא' ורחל עקרה עיקרה, ועי' בפי' יפה ענף מ"ש בזה, ומכאן למדו חז"ל בברכות ח':

אם צריך לדבר סוד ידבר בשדה כי אזנים לכותל, אך לפי"ז מיותר לצאנו לא הי' למיכתב רק השדה לבד, אך מזה מוכח צדקת יעקב איך עבד באמונה ולא נטש עדרו אף רגע כי אף שהי' לו דבר נחוץ להתיעץ עם נשיו לא עזב את צאנו רק קרא אותן שיבואו אליו, וז"ש אל צאנו בשביל צאנו לשמור אותם, עוי"ל דלכאורה ליכא הוכחה מכאן שיוכל להיות שיעקב לא רצה לילך מעל צאנו ע"כ קרא להן להשדה לדבר עמם, אמנם יעקב הי' יכול לקרות אחת מהן השדה והוא תחזיר לביתה לדבר עם אחותה הסוד אלא ודאי מוכח מכאן שבבית אין יכולים לדבר הסוד ע"כ הי' מוכרח לקרות שניהם אל השדה:

ט) ויצל אלקים את מקנה אביכם ויתן לי, קשה דהול"ל אביכן, דלנקבות צ"ל בנו"ן, וכ' בס' יסוד אהל מועד לפמ"ש רש"י (ל' כ"ו) שע"י ביאת יעקב לבית לבן נתברך בבנים זכרים א"כ מקודם הי' הבנות בגדר בנים לירש את רכושו וקנינו לולי יעקב, וע"כ אמר יעקב שה' הציל המקנה שהי' של "אביהם" בהיותם כבנים ונתן ליעקב שבל יפסיד ירושת נשיו את אביהן ע"י סיבת ברכתו שנתברך בבן שיעקב הי' הגורם לזה, וז"ש "אביכם" שהי' אז בגדר זכרים לירושה, ועתה לא יפסידו כלום שיהא ליעקב בעלן את מה שהי' ראוין לירש ודפח"ח:

ובאמת כ"כ תוס' בב"ב קט"ו ב' ד"ה מלמד דענה אשה הי' והא דכ' הוא ענה בל' זכר היינו מטעם כיון שירשה עם אחיה צבעון כזכר ע"ש ובפ' פנחס (כ"ז ז') כ' ג"כ נתן תתן להם נחלה, ולא כ' להן כמשפט הלשון לנקבות ורק לפי שציוה ליתן להן ירושה כמו לאנשים לכך כ' בל' זכר, ועי' בס' דברי יאיר בשם הר"ר העשיל ז"ל, לפי"ז א"ש בפ' מסעי (ל"ו ו') זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד לאמר לטוב בעיניהם' תהיינה לנשים אך למשפחות מטה אביהם' ג"כ הי' צ"ל בעיניהן אביהן ולהנ"ל א"ש,