פרדס יוסף בראשית רלח

יתהלל יעקב בבטן עקב את אחיו, וכן נהג עם לבן כי מלבד הרמאות שעשה עם בנותיו, גם שינה בדיבורו כי התנאי הי' שיסיר כל שה נקוד וטלוא וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקוד בעזים, כתיב ב' פעמים שה ר"ל הנקבות והקטנים דוקא אבל התישים ועתודים הזכרים אשר על ידן תלדנה הנקבות דוגמתן ישארו בעדר. ומיד שינה ויסר את התישים הנקודים. וגם יעקב התנה הסר משם, רק משם ולעשות עדר לבדו כדי שלא תאמר למחר כי הנקודים מעדרך. לכן תתנם ביד רועיך ולא להרחיקם מכאן. ורק ילכו זה אצל זה ואם יראו הצאן דוגמתן וילדו כמותן יהי' למזלי ואם לא ילדו יהי' למזלך. ולבן הרחיק מהלך ג' ימים שלא יראו צאן יעקב את הנקודים והטלואים שלו. לכן השתדל יעקב שלא יצא נקי כדל ועני, ועי' מגילה (י"ג א') ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא. אין דכ' עם עקש תתפתל. וז"ש יצחק לעשו בא אחיך במרמה ותרגום ורש"י בחכמה. וכן במלחמה כל המרבה להערים ה"ז משובח כמ"ש במשלי כ"ד בתחבולות תעשה לך מלחמה אבל נגד אנשים היושבים לבטח כ' (שם ג') אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. וא"ש מה שהכביד ה' לב פרעה. גם מ"ש משה דבר שקר דרך ג' ימים נלכה במדבר ונזבחה ובלבו הי' לברוח. גם מ"ש וישאלו איש מאת רעהו כו' הוא גניבת דעת, והראב"ע כ' בפ' שמות (ג' כ') כי לה' הארץ ומלואה ובידו ליקח מזה וליתן לזה. וכמ"ש רש"י ר"פ בראשית. אבל זה ניחא אלו צוה ה' בפירוש שיאמרו הננו מבקשים כלי כסף וזהב ואם לא תתנו לא נצא ובאותו שעה שמהרו לשלחם שאמרו כולנו מתים בודאי הי' נותנים להם הכל בעד נפשם. אבל לא להטעותם בלשון שאלה. וגם דסמוך למתן תורה ילמד לעמו דרך שקר וגניבה. והתורה עתידה להזהיר מדבר שקר תרחק. ולמ"ש א"ש דמצרים עבדום תחלה בפה רך ואח"כ בפרך, לכן גם הם נצלו את מצרים בפה רך דרך שאלה מדה כנגד מדה. ועי' מזה בס' נדבות פי ח"ב דרוש י"א. ובכתב והקבלה:

והנה כל מפורשי תורה יצדיקו את אבינו יעקב שלא יהי' ח"ו נראה שעשה שקר ורמיה. ואנכי רק הבאתי דברים מפוזרים אשר אינם כתובים בספרים אשר יסודתם על התורה. ובעצם הענין נפלא הדבר למה יעיזו פניהם המתחכמים בימים ההם לדבר עתק דברים יורדים חדרי בטן נגד כבוד יעקב אבינו על דבר המקלות. ובאמנה לא נביט און ביעקב. ומדוע בדבר לבן הארמי הרע הזה. אשר עשה נבלה אין לסלוח ובמחשך מעשהו, כי רמה את יעקב בהשגל הנצבת לימינו אשר עמה יבלע כל ימי חייו. ונתן לו אחותה. ובטח כולם יענו ויעידו כי בדבר הזה גדול עונו מנשוא כי אין זה דיני ממונות. אך בנפשו הוא. לא יהגו בגרונם. גם אנשי בליעל בחרו במדת ה' ומדקדקים בצדיקים אם של עבירה כחוט השערה, ולא אחת עה שש'. מהחטאים בנפשותם. אם איש תמים במעשיו וע תח על רוע מפעלותם, יבקשו למו שם אחד מהחסידים. אשר יאמרו עליו כי עשה פעם דבר שלא כהוגן. וכאריות יגברו וינהמו:

ראו נא מה עשה החסיד הזה ובזה ימצאו למו פחחון פה לעשות כל הרע בעיני ה' ואדם באין מפריע והחכם מכל אדם אמר חכמים הם להרע ולהטיב לא ידעו' והמכיון בזה נראה לומר כאשר חכמים יעשו דבר לא טוב לפעמים. כל העולם ישאגו בלהקת קולם. חכם וצדיק עשה כזאת אבל כשעושים הרבה טוב, זאת לא יגידו בשער בת רבים. אשר טוב עשה החכם. וזה"פ "חכמים המה להרע" אם עשו פעמים רע. הם חכמים לענין זה. ולהטיב לא ידעו מה שעושים רב טוב, בזאת לא יזכרו לו. הארכתי קצת בזה אבל האמת יורה דרכו. כי כן הוא האמת. והוא רחום יכפר עון:

שם עי' ברמב"ן ד"ה וטעם כ' כי רוב הכבשים שחורים וראיתי בקובץ חידושים מאגודת הרבנים בווארשא חוברת ז' סי' כ"א שהקשה משבת דע"ז ב' מ"ט עיזא מסגן ברישא והדר אמרי א"ל כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא ופרש"י סתם עזים שחורים סתם רחלות לבנות. ובמנחות ד"ג סע"א אמרי דיכרא אוכמא הוא כ' ג"כ רש"י דסתם שעירים שחורים הן ובסי' מ"ה תירץ ש"ב הגאבד"ק מאנקאטוב שליט"א דאפשר דהרמב"ן כ' בכבשים זכרים והם הרוב שחורים. ורש"י כ' ברחלות וסתם רחלות לבנות ע"ש, ודבריו צ"ע היכן מצינו חילוק בין זכרים לנקבות והדבר צע"ג:

לח) ויצג. עי' נחלת יעקב מ"ש ברמב"ן עירין בפועל, ועמ"ש בפ' לך (י"ב ו') ובשמות (א' כ"ב):

שם ברש"י דצה כמו דעצה. עי' בש"ס דווילנא בהגהות הג"מ מתתיהו שטראשין עירובין די"ח על הגמ' דיומדין, דיו עמודין, הפ' נבלע עי' ברש"י ויצא ובערוך ערך סר ב' סער בהבלעת ע', וכן דרך ל' ארמי להבליע ח' ועי', שותיה דמר שעותיה כו' וע"ע רש"י בראשית (מ"ג