פרדס יוסף בראשית רלז

נזקקו או שלא הי' להם תאוה לא שם המקלות לפניהם, ואם אולי אח"כ בהתעורר תאותה נזקקו שלא בשעת שתייתם ויעקב לא הי' עוקב אחר הנואף לראות ולהשגיח תמיד בנזקקין. או אולי לא הועילה התחבולה זו כי אם בשעת שתייתם שדמות מקלות הקליפות נראה להם במים. בכן ממילא על כרחו הי' העטופים ללבן שלא כרצונו, והעד לפי זה אמרו והי' בכל יחם הצאן המקושרות ושם יעקב כו' ובהעטיף הצאן לא ישים וגו' ולא אמר בכל יחם הצאן העטופים כראשונה במקושרות אלא שרצה לומר שלא יתיחסו כלו' לא נזקקו על דרך בחטא יחמתני אמי ודי באלה עכ"ל:

ובאור ורוע הגדול בשו"ת סי' תשס"ט וז"ל אומרים רבים טוב מי יראנו, בפ' יעקב אבינו על מחשוף הלבן טעם יבוננו, אולי יש אשר לזכות ידידנו. וראיתי כי כולנו כצאן טעינו, כי לא כאשר דמינו. אשר פצל בשל לבן והפקיע ממונו ממנו. אלא איש תם חסידות מה' ומישראל לנקותנו. ומן הכיעור ומן הדומה להרחיקנו, שלא יחשוד אותו לבן ויעליל עליו להוציא שכר טרחו מידו. והתנה עם לבן שכל שה נקוד וטלוא ונקוד בעזים אשר יולד בעדר לבן יהי' שכרו של יעקב, וגם אשר כבר נולד נקוד וטלוא בכבשים וטלוא ונקוד בעזים והי' שכרו ויטול מיד ככ' אעבור בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקוד וטלוא כו' וענתה בי צדקתי כו', כלומר יודע אני שהבורא ישלח ברכה בחלקי שמא תאמר כי גנבתי מחלקך, זה התנאי יהי' בינינו כל אשר איננו נקוד וטלוא גנוב הוא אתי ושלך הוא ועלי לשלם לך פי שנים ככ' שנים ישלם ויאמר יהי כדבריך נדמה לו דבר מיעוט וקבל על עצמו ויסר ביום ההוא את התישים הנקודים והטלואים ואת כל העזים הנקודות והטלואות ויתנם יעקב ביד ראובן ושמעון בניו. וישם דרך שלשת ימים בין עדרו של יעקב הרועים בניו, ובין עדרו של לבן הרועה יעקב שלא יאמר לבן שבא מעדרו, ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל וגו' ויצג את המקלות אשר פצל וגו' ברהטים בשקתות החים של עדר יעקב בהרועים של יעקב ר' ושמעון בניו ויחמו הצאן של יעקב אל המקלות ותלדנה הצאן נקודים טלואים והכבשים נקודים וטלואים הנולדים בצאן לבן הפריד יעקב לבד, כי זהו שכרו כאשר התנה עמו וישת לו עדרים לבד ולא שתם אל הצאן לבן, שלא יאמר לבן בעבור שרואים עקודים ונקודים יולדים כמותם, ובהעטיף הצאן היינו המכוסים של לבן שכולם שחורים או כולם לבנים, והם של לבן לא ישים שלא להפקיע ממונו של לבן. והי' העטופים ללבן והקשורים ליעקב. ולא יכול לחשוד את יעקב כי עמד באמונתו, וענתה בו צדקתו, כך נראה בעיני אני יצחק בר משה בן הרב יצחק בן החבר ר' שלום זצ"ל עכ"ל:

שם באוה"ח והרמאי לבן נתחכם כו' ונטל עקוד וכו'. בבעה"ת כ' שלבן שינה תנאו שלא התנה להסיר רק הנקודים והוא הסיר אף הפקודים ולכן הציג המקלות דעם עקש תתפל. וע"ע בפסקי מהרא"י מהתה"ד סי' ק"ל. בדשלב"ל לכשתגנוב ותשלם הכפל דזכה בהכפל וכו' ובנ"ד דכבר הי' העזים מעוברת ומלתא דעבידא דאתא נעשה כאומר לו קנה בהמה לולדותי' דמהני כעובדא דמרי בבכורות, וקרא מוכח הכי גבי יעקב ולבן שקנה הולדות כמו שהתנה עמו בשכר טיפולו וטרחו עכ"ל. ועי' ברביד הזהב. ובס' סנהדרי קטנה על סנהדרין בהקדמה כ' דמדת יעקב אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב, והיינו דכתיב איש תם ביעקב נוטריקן של אמת ר"ת איש תם ומה"ט כ' ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא ומדרשו אם לרמאות גם אני אחיו ברמאות ואם כשר הוא גם אני בן רבקה אחותו הכשרה, כי כן דרכו של אמת לשלם לאיש כמפעלו וכמו שאין דרכו לעשות רע להולכים בתמים אין דרכו להטיב עם עושי רמיה, ולכן כשהלך לב עמו ברמאות גם הוא לקח המקלות ברהטים בשקתות המים, דלכאורה נראה ח"ו בערמה ורמיה רק קיים בו עם עקש תתפתל, כמ"ש בתהלים י"ח וגם כנגד בניו לא נשא פניו בהיות להם חטא ונטל הבכורה מראובן ונתנה ליוסף, וגם על שמעון ולוי אמר בסודם אל תבא נפשי וכו' ולא חס עליהם להעביר על פשעם כי כן הוא מדת האמת עש"ה:

ולבאר היטב הענין כי באותו מדה שרצה ה' לזכות ישראל שילכו בתמימות ואסור לגנוב דעת הבריות אפי' על עכו"ם כמ"ש בפ' קדושים עה"פ ואהבת לרעך כמוך, כן מצוה להתנהג בכל מיני ערמה נגד רשפים ערומים, וכמו שמצוה לא תעמוד על דם רעך וחיוב להציל חבירו הטובע כן מצוה הבא להורגך השכם להרגו, ולולא זה הי' צדיק אבד בצדקו ורשע הארי ברשעתו כי יבא רשע בערמימותו והצדיק יגיד לו כל לבבו, ואח"כ ימסרהו ביד שונאיו. וכמעשה דהורדוס עם בבא בן בוטא במס' ד"ד ע"א וחי בהם כתיב ולא שימות בהם. לכן בזאת