פרדס יוסף בראשית רלה

דינה מקודם הי' אסור לשחררם ולנשאם:

ובתיב"ע ואיחלפי עובריי' במעייהן והוה יהיב יוסף במעי' דרחל ודינה במעי' דלאה (ועי' וישלח ל"ג ז'), ובס' לוית חן כתב דיל"ד למה הוכפל הנם דינה במעי' דלאה ל"ה צריך רק ליתן יוסף בחטי' דרחל ודינה הי' לו לתאומים שנולדה תאומים עם כל שבטו וליתן ללאה בת בפ"ע, וי"ל דאיתא בהמפלת (ל"א.) והביאו רש"י בפ' ויגש (מ"ו ט"ו) אלה בני לאה ואת דינה בתו תלה זכרים בלאה ונקבות ביעקב לומר אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כו' הרי דתליא נקבות באבי' לפי שבאה מזרעו, א"כ יוסף בתחלת יצירתו מלאה ומזרע שלה הי' ראוי לתלות בלאה יותר מברחל, דכן תולין הנקבה באבי' יותר מבאמה משום שהיא באה מזרע אב, לכן הוצרך ה' להחליף עוברי שניהם דהשתא מיהת הנקבה של רחל כי יהיב במעי' דלאה קמה ברשות לאה. דאין לתלותה ברחל דהא איש מזריע תחלה בנקבה, וכיון דקמה דינה ברשות לאה זכתה נמי רחל ביוסף כדין חליפין, ובפ' וירא (כ' י"ב) אמנם אחותי בת אבי היא פרש"י דאחותו מן אב מותרת לב"נ, וא"כ איך נשא שמעון דינה דהיא אחותו מאב ואם, ולתיב"ע דל"ה אחותו רק מאב. ועפי"ז י"ל הפי' שאמרה רחל אסף ה' לי את חרפתי, היינו בפני העולם שכלם סוברים שאני ילדתי בן זכר, אבל באמת יוסף לא הי' מהריון שלי רק משל לאה אבל מי יתן ויוסיף לי ה' בן אחר לי דייקא, בן שיהי' נוצר מהריון שלי:

שם בראב"ע זבולון עם דינה הי' תאומים, עי' יערות דבש ח"א דרוש ב' הביא מד' הי' אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר תפלת שוא, ר' ינאי אמר ביושבת על המשבר אבל קודם מועיל תפלה, והק' הא כ' ואחר ילדה בת, ותי' דעיקר ברייתה זכר הי' ומתפלתה של רחל נעשה נקבה, ותמוה מה קו' דהא לפני ישיבת משבר להמר' מועיל תפלה, ואם הקו' קושיא מה משני עיקר ברייתה זכר הא זה עיקר הקו' דהי' זכר ונשתנה לנקבה, עו"ק דמתפלתה של רחל כו' ומגמ' משמע דלאה דנה בעצמה, וי"ל דלאה דנה לאחר שהי' לה ו' בנים וחשבה שתהי' לרחל לכה"פ ב' בנים כשפחות וא"כ ע"כ דהי' לה זבולון, ולראב"ע דזבולון ודינה תאומים וא"כ ע"כ לא התפללה לאה רק בלידת זבולון דהוא בן הששי ואז יושבת על המשבר ואיך הי' אפשר להפך דינה לנקבה, ומשני לא כן הול דמתפלתה של לאה רק מתפלתה של רחל והר הי' מתפללת תמיד, וה' ידע שזבולון במעי לאי הפך דינה לבת, וע"ש שכ' טעם למה הי' בזבולו תאומים, דעיקר זבולון שיחזיק תורה אבל כשיהי ת"ח נסמך על מתנות קצין וחייו תלוים לו מנגד ועיקר החזקת תורה להשיא בתו לת"ח ולא יאכל הת"ח נהמא דכסופא וגם הוא יתן בעין יפה כ הלא זרעו הוא ולכך בזבולון נוצר עמו נקבה להורות כי נקבה שכרו ובזה יזכה לשלימות ע"ב כי דבריו מתוקים מדבש:

כב) רש"י הוא שיסד הפייט האדמון כבט כו' וברא"ם, ועי' כנה"ג או"ח מה שנתקשה ברא"ם בל' חלה אי הוא לשון לידה או ל' תפלה, והוא ביוצר ר"ה שחרית יום א' ד"ה אבן חוג, ועשו"ת תשובה מאהבה בקונטרס על הפיוטים אות י"א אריכות בזה:

כג) אסף ערש"י ותיב"ע ור' בחיי, ובספר נטריקן מהפמ"ג קו י"ב, הא דכ' ותקרא יוסף לאמר יסף ה' לי בן אחר הראשון מלא וי"ו ושני חסר. ובתיב"ע היכדין יהושע ברי' דיוסף כו' ית חסודא דמצראי למגזר יתהון, והוא פלא, וי"ל דהי' ק"ל איך קראה ליוסף יוסף ה' בנימין דדרך שקורין לאדם בשם העצם שלו לא בשביל בנה האחר. גם מלת אחר צ"ע הול"ל יוסף ה' לי עוד בן, והנה פחדה שלא תעלה בגורל עשו וחרפה לתת בנותיו לאיש אשר ערלה לו כמ"ש בני יעקב לשכם, וערמב"ן יוסף בן אחר היוצא מחלציו של יוסף הוא יהושע בן נון הכלול ביוסף ויגזור וימול בנ"י להסיר חרפת ערלה "בן אחר' מאוחר בזמן יציאת מצרים יהושע ע"ש אריכות מזה:

שם רש"י מי שיש לו בן תולה כו', עי' בפמ"ג או"ח סי' תק"ס במ"ז סק"ד בשם א"ר בטעם שבירת קדירה בתנאים כדי להבהיל שלא יהי' השמחה במלואה ולזכור בחורבן, וכתב שם לשבור תחת החופה כוס שלם ואין בזה משום בל תשחית כיון שעושין לרמז מוסר למען יתנו לב משא"כ בתנאים שעושין להבהיל ולמעט השמחה ראוי ליקח קדרה שבורה חרם לשבור ע"ש, ולפמ"ש המדרש ורש"י כאן גם בתנאים הוא לרמז מוסר חי שבר כלי בנך כו' דאין אשה אלא לבנים, ועי' רמ"א יו"ד סי' קע"ח מר"ן פ"ק דע"ז בטעם דשורפין על מלכים, ובתוס' ע"ז י"א ואין משום בל תשחית, וע"ע בשו"ת אוריין תליתאה סי' נ"ב לענין שנוהגין בהילולא דרשב"י בל"ג בעומר