פרדס יוסף בראשית רלד

ונ"ל ליישב קו' הנ"ל דלא צריכינן כלל לחזקה עפמ"ש הכרו"פ סי' ס"ג סק"ב בשם המל"מ דאבות שקיימו התורה הי' אצלם רק כמצות דרבנן שקיימו כל מה שאמר אברהם ע"ש. וא"כ בספק אזלינן לקולא כמו במצות דרבנן. וא"כ א"ש כיון דלא הוי רק ספק נעבד אף דאדה"ר נצטוה על ע"ז היינו שלא לעבוד כדילפינן בסנהדרין (נ"ו ב') אבל על איסור הנאה לא נצטוה, וא"כ לא הי' אצלם רק איסור דרבנן ודינו להקל. ועוד כתבתי בזה במק"א:

טו) רש"י לפי שזלזלה כו' והוא מב"ר פע"ב. עי' פרשת דרכים דרוש כ"ו דלפי אגדה זו נענשה בשביל חליפי דודאים. עוד איתא במדרש לאה הפסידה דודאים ובכורה. ורחל נשתכרה דניטלה בכורה מראובן ונתנה ליוסף ואע"פ שהי' בחללו יצועי אביו, מ"מ צריך טעם למה ניתנה ליוסף ולא לאחר ועי' ב"ב דקכ"ג, וי"ל דזכתה רחל בשביל שביקשה דודאים לפתות בעלה בהם וכמ"ש רמב"ן שדודאים הי' לבשם יצועי יעקב כענין נפתי משכבי וזה לאהבתה להעמיד ממנו זרע. ומה שלא נקברה עמו מפני שהי' ב' אחיות ולא זכתה כי היא הראשונה. נמצא יש פלוגתא בחליפי דודאים יש דורשים לשבת וי"ד לגנאי. וזה הי' ויכוח יעקב עם יוסף. וכשהטריח ליוסף להוליכו לחברון ל"ה בלבו של יוסף כלום על מה שלא עשה כן לאמו רחל לפי שסבר שאמו נענשה במה שזלזלה במשכב הצדיק בחליפי דודאים, אבל עכשיו שנתן הבכורה ליוסף וע"כ שזכתה רחל בשביל חליפי דודאים. וחזרה הקו' על יעקב למה לא טרח עם רחל להוליכה לחברון, וע"ז השיב יעקב ואני בבואי כו' כלומר מה שקברתי', עלי הדרך הי' מטעם אחר ע"פ הדבור וכו' עש"ה ובפ' ויחי (מ"ח ז'):

ובענין ב' אחיות עי' בהגהות יעב"ץ בש"ם ווילנא שבת נ"ה אהא ד' מתו בעטיו ש"נ, צ"ב דבסוף פסחים משמע דאפי' ב' אחיות נחשב לחטא יעקב כ"ש עמרם שנשא דודתו, ובישי ג"כ איתא במדרש הרהור חטא ועי' קידושין פ"א. ולכאורה הו"ל למחשב טפי ליותם בן עוזיהו עי' סוכה מ"ה ב'. ובזה"ק בראשית נ"ג א' על יהושע וצ"ע. ועו"ק דכ' אין צדיק בארץ וכו' וי"ל היינו דדייק קרא יתירא. לימא אשר לא יחטא ולמה כ' אשר יעשה טוב ולא יחטא אלא ה"פ ודאי איכא טובא צדיקים דלא חטאו, אך מ"מ בטוב שעשו לא נמלטו מחטא כענין ישי שלא חטא כלום. ואף בפ"א דנתכוון לבוא על שפחתו ניצל דלא חטא ובא על אשתו ועשה טוב, הרי עכ"פ מצד המחשבה יש חטא במעשה הטוב, וכן ביעקב ועמרם טובים הי' בודאי כי לא נזהרו עדיין, רק שלא נמלטו מבחינת חטא העתיד או מצד הכוונה כענין יעקב שנתן עינו ביופי:

ועי' רמב"ן אחרי (י"ח י"ח) שהקשה למה בשאר עריות נאסרה אפי' לאחר מיתה ובאשה אל אחותה כ' ל"ת לצרור עלי' בחיי'. אלא טעם ב' אחיות שלא יבואו להתקנאות זב"ז ורק בחיי' שייך קנאה ע"ש. וא"כ ברחל ולאה שהיו אוהבים מותר. ועי' במדרש תלפיות. וביפ"ת כ' דלאחר שנימול אברהם נבדל משאר ב"נ. וכשבא יעקב הי' מגיירן וגר נושא אפי' אחותו. עוד כ' דאיתא במדרש דלאה ורחל נולדו ללבן משתי נשים וגר אין בניו מיוחסים רק אחר האם וא"כ אינן אחיות כלל. עוד כ' שלא יקטרג השטן שיסבור שאין דבר טוב יוצא מזה וכבר כתבתי מזה לעיל בהרבה מקומות ועי' ג"כ לעיל (ל' א'.) ובוישב (ל"ח כ"א):

טז) אלי תבא. עי' נדרים כ' ע"ב כ"מ שאשתו תובעתו הו"ל בנים שאפי' בדורו של משה ל"ה ויליף מכאן ע"ש בר"ן. ובעירובין ד"ק ע"ב וברא"ם ובמהרש"א ולעיל (כ"ט ט') בשם האלשיך. ועי' בתרגום יונתן ונפיק חמרא דיעקב עי' בהפירוש, וכ"ה בב"ר ויחי פצ"ט יששכר חמור גרם. דחמורו גרם שנולד יששכר דהלך לאוהל לאה, וכ"ה בנדה דל"א א'. ובערוך ע' חמרא, ובס' נטריקן להפמ"ג קו ה' ומהאריכות לא העתקתי:

כא) ואחר ילדה בת. ערש"י, ובמהרש"א ברכות ד"ס. בתנחומא כ' מדכתב בל' זכר ולא כ' ואחרת דרשו שהרתה זכר אלא שע"י שדנה כו' ונרמז על יוסף, אבל ממ"ש הכא לאחר שדנה לאה כו' לא משמע דנתכוין לתנחומא, אלא ה"פ מה ואחר דבכל לידות לא כ' ואחר אלא ותהר וע"כ לאחר שדנה כו' ולזה לא הוזכר טעם לקריאת שם כמו בשאר בנים שאחר שילדה בת הוא טעם לקריאת שמה דינה. וע"ע במדרש תלפיות ענף דינה מזה:

ואחי הרב ר' שלמה ואב נ"י אמר דק' איך שיחרר יעקב לבלהה וזלפה, הא עובר בעשה, וצ"ל כמ"ש תוס' גיטין מ"א ב' שמצות פו"ר דוחה להעשה לעולם בהם תעבודו, וקיי"ל מצות פ"ו בן ובת ביבמות ס"א, לכן כיון שעדיין לא הי' לו בת הי' רשאי לשחררם לקיים פ"ו, וז"ש ואחר ילדה בת, אבל אם הי' לאה יולדת