פרדס יוסף בראשית רלג

אין שאין אשה מצווה על פו"ר, מתה אנכי ובעינא מרא לקבורה:

ב) התחת. רש"י את אומרת שאעשה כאבא. עי' שו"ת זכרון יצחק בשם אביו הג' בעל משנת חכמים דק' איך מנע יעקב לבקש רחמים, ובפרט על רחל שהי' אהובה בעיניו, ותי' דעיקר התפלה לזרע לקיים מצות בוראו, ויעקב כבר הי' לו בנים. וידוע דעם כל שבט נולד תאומים, וכ"ש למ"ד דאף בב' זכרים קיים פו"ר לכן אמר אבא ל"ה לו בנים ותפלתו לקיים מצוה, משא"כ אני כבר קיימתי פ"ו, ועליך אין מקום לתפלה דאין אשה מצווה על פ"ו:

י) ותלד זלפה. רש"י שהי' נערה עי' ס' זרע ברוך סוטה די"ב, והובא לקמן בפ' שמות (ב' א'):

יא) בא גד. רש"י נולד מהול, עמ"ש בזה זקיני הגאון מלאסק ז"ל בשו"ת הרד"ד אה"ע סי' ט"ז:

יד) וילך ראובן. רש"י שעת הקציר הי' ולא פשט ידו בגזל להביא חטין ושעורין אלא דבר הפקר. ובסנהדרין צ"ט ב' כ' וז"ל לאחר שקצרו השדה שהכל רשאין ליכנס לתוך שדה חבריהן וסותר עצמו מכאן. וכ"ה במ"ר דהי' מן המופקר והרגישו המהרש"א ובאר שבע שם עש"ה. ובס' קהלת ישורון הק' דידוע דיעקב עבד רק עבור רחל. ולאה באה ברמאות אביה. ולאה אמרה להיפך המעט קחתך כו' ועוד מה ענין לקיחת דודאים ללקיחת בעלה מה מדה כנגד מדה, ועוד מה לכן ישכב כו' וכי בלילה א' מסלקת מתלונתה וי"ל דקשה ברש"י שכ' להביא חיטים ושעורים. וכי מה ענין שעורים אצל קציר חטים וי"ל דאיתא במדרש פע"ב חד אמר יברוחין דהיינו מיני בשמים, וח"א שעורים. ומסקנא דלמ"ד שעורים בימי קציר חטים בשדה הפקר הם לפי שכבר כלה קציר של שעורים ע"ש, לפי"ז כך הוא צחות לשון רש"י לא פשט ידו בגזל להביא חטים ושעורים כלומר משניהם, כי אם שעורים לבד שהוא דבר הפקר. ואיתא במס' פאה א מ"ו. לעולם הוא נותן משום פאה ופטור ממעשר עד שימרח, ונותן משום הפקר ופטור ממעשרות עד שימרח, פי' רע"ב המפקיר תבואתו ובא אחר וזכה בו אין הזוכה בה חייב במעשרות דכ' ובא הלוי אשר אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שידך וידו שווין אבל המפקיר תבואתו לאחר המרוח אין ההפקר ההוא פוטר ממעשר. ואיתא במס' מעשרות פ"א מ"ב מאימתי חייבין במעשרות התאנים משיבחילו פי' בתיו"ט כשאוכל קבע אבל ארעי רשאי עדיין לאכול כו' וא"ש המעט קחתך את אישי כלומר וכי המעט שאתן לך תוכל ליקח לאכול עם אישי שהמעט אינו אלא אכילת ארעי, אפי' את"ל שהי' הפקר לאחר מירוח וחייב במעשר אעפ"כ אכילת ארעי מותר לאכול בלא מעשר. אך אינו מספיק לשנים ולקחת גם דודאי בני. בתחי' ודאי אין רצונך ליקח הכל כדי לאכול אכילת קבע ולהוציא ממנו המעשרות שאין זו הוא מן המדה. אמרה רחל לכן ישכב כו' ויאכל בעלי אצלך אכילת קבע ממנו ותוציא המעשר מספק שמא הי' הפקר לאחר המירוח ואין ההפקר ההוא פוטר ממעשר. ועי' בקובץ דרושים ח"א כרך ב' סי' ל"א מ"ש בזה דרוש יקר:

שם דודאים רש"י שיגלי כו' וערמב"ן הביא משבת ד"נ האי כוספא. ועמ"ש מהרש"א סנהדרין דצ"ט ע"ב ובטור או"ח סי' רט"ז כתב בשם רש"י סימלק עשב שיש בו ג' שורות וכו'. ועב"י בשם רי"ו דסימלק הוא יסמון בל' ישמעאל, ונראה דלא הי' גורס ברש"י ברכות על סימלק יסמון מדהביא זה בשם רי"ו, וכ"כ שם בהגהות מהרלב"ח וא"כ יסיר בזה טענת הרא"ם וכן כל דברי המהרש"א וא"ש. והנה גם בדברי חמודות פ' כיצד מברכין אות קי"ב הקשה על הש"ע דלא כ' כן דסימלק ישמין בשם רש"י. וכ"ה בברכ"י שם וכ' דאורחא דמרן דלא מייתי רק בשם מחבר היותר נעלם. כמ"ש בכנה"ג יו"ד סי' קל"ב הגב"י אות כ"ה. ואח"כ כ' דבברכות הם הג"ה והכניסם ברש"י כהמהרלב"ח והפר"ח בלקוטים הביא פרש"י בחומש ולא הזכיר רש"י שבש"ס ודברי הרא"ם ע"ש. וע"ע בקובץ דרושים ח"ט סי' כ"ט מ"ש הגאבד"ק מאנקטוב שא ובמח"כ לא ראה כל הנ"ל:

וע"ע בס' דברי יוסף בשם החת"ס שזה הי' בחודש סיון מזל תאומים ועכו"ם משתחוים אז לצורת אדם ודודאים הם צורת אדם. (וכ"כ במדרש תלפיות) והק' דהי' לו לחוש ללעבד ואסורים בהנאה ע"ש ונ"ל דלכאורה יש לנו לדון להיתר מטעם חזקה דיש לו חזקת היתר כיון דספק אם נעבד או לא ואמרי' מכח חזקה דלא נעבד, ונבוא בזה למחלוקת ישינה אם השבטים הי' להם דין ב"נ או הי' להם דין ישראל גמור אף להקל וכמ"ש בפר"ד דרוש א'. והנה כבר כתב הפמ"ג ביו"ד סי' ס"ב דאחרי רבים להטות רק בישראל נאמרה ולא לב"נ ול"מ בהם רוב. וכ"ש חזקה דל"מ ע"ש, ועמש"ל בפ' נח: