פרדס יוסף בראשית רלב

אברהם יצחק יעקב שתיקנו כל התפילות לא הודו לה'. וראיתי בשם הגאון בעל סיב גיטין ז"ל דהחילוק בין שבח להודאה, שבח הוא על שאדם משבח פעולת טובתו שעשה לעולם, אבל אם האדם הי' סובר דדבר זה הוא לרעתו ואח"כ ראה שנצמח מזה טובה אז שייך לשון הודאה כמו מודה במקצת שסובר שזה שסבר דלרעה הוא ובאמת הוא טובה, וזה ודאי דאבות נתנו שבח לה' אבל לא מצינו שנתנו הודאה על דבר שסברו שהוא רעה ונהפך לטובה, אולם לאה הי' שנואה וסברה שזאת לרעתה. וכשראתה שעי"ז שהי' שנואה זכתה שיצאו ממנה רוב שבטים והי' לטובה אמרה הפעם אודה את ה':

לא) א) הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. בס' יפה לקץ כ' ע"פ גמ' קידושין ל' ע"ב אם פגע בך מנוול משכהו לביהמ"ד, וא"ל וקרא ק"ש, כו' וא"ל יזכור לו יום המיתה. ואחז"ל הני נשי במה קא זכיין באמטוי' בניי' לבי כנישתא, וכ' ביע"ד דרוש א' דר"ל במה מנצחין ליצה"ר כיון דהן פטורין מתורה וק"ש דהוי מ"ע שהז"ג, אך בזכות שמגדלין בניהן לתורה יש להם כח התורה לנצח היצה"ר ע"ש, וז"ש רחל הבה לי. בנים, ואז אגדלם לתורה ואוכל לנצח היצה"ר בתורה. ואם לאו אין לי תקנה לנצח היצה"ר רק בזה שמתה אנכי להזכיר תמיד יום המיתה ע"ש:

ואחי הרה"ג ר' שלמה זאב נ"י אמר עפ"ד רמב"ן תולדות (כ"ו ה') דאבות קיימו התורה רק בא"י. לכן הוצרכה רחל למות בדרך משום איסור ב' אחיות, ומהראוי שהשני' שנשא באיסור תמות בחו"ל, אבל כיון שרחל הי' עקרה, ואי' במשנה ריש יבמות דקידושי איילונית הם קידושי טעית נמצא שלאה הי' הראשונה. וז"ש ותקנא רחל באחותה. בשביל שהיא אחותה, ותאמר הבה לי בנים ואני נתקדשתי תתלה, וראוי' לאה שתמות בחו"ל, ואם אין. רק שאשאר עקרה וקידושין שלי הי' בטעות. וראשונה היא לאה א"כ מתה אנכי. והא שבאמת מתה רחל בחו"ל. יש מדרשים הרבה כדי שהתפלל על בני', או משום שמכרה שכיבתה לילה אחת, אבל רחל סברה כנ"ל:

וביד"מ על מד"ר פע"א כ' על מ"ש רש"י כאן דאמרה אלולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים וק' הא בני חיי ומזונא לאו בזכותא תלי' אלא במזלא (במו"ק כ"ח א') וי"ל לח"ש במדרש לקמן שד' מינים שבלולב נגד ד' אמהות מה הדס עליו חופין את עצו כן לאה חפופה בבנים, ומה ערבה יבשה לפני ג' מינים כן רחל מתה לפני אחותה, וא"כ רחל שסברה שהיא נגד ההדס א"כ ראוי' לצאת ממנה רוב הבנים, אמרה הבה לי בנים שהיא כנגד הדם והדס נמשל לצדיק כמ"ש במד"ר אמור ולכן קנאתה ואמרה אלולי שהי' צדקת פי' הואיל והיא נגד ההדס, ואמרה ואם אין פי' שאם אין אני נגד ההדס א"כ מוכרחת אנכי למות קודם אחותי:

ובקובץ דרושים ח"א כרך ב' סי' ל"א הובא בשם הגה"צ מסאקאלוב שליט"א שהק' מדוע חרה אף יעקב באמרו התחת אלקים אנכי, הלא אין אדם נתפס על צערו, וגם על רחל הכי לא ידעה כי בנים מאת ה' הוא, וי"ל דעל נשואי ב' אחיות כ' הרמב"ן תולדות (כ"ו ה') דאבות שמרו התורה רק בא"י ועוד תי' שאיסור ב' אחיות איתא טעם בתורה לא תקא לצרור שלא יהי' צרות זל"ז, וכיון שרחל מסרה סימנים ללאה ל"ש גביי' סיג של לצרור, ג' תי' בזה"ק כי עריות הם חדות גבוהות ואיסור אחיות ממדת החסד, וקין נשא אחותו כי עולם חסד יבנה, ואסור לכל אדם דאסור להשתמש בשרביטו של מלך, ואבות הם סמל המדות, ואי' בע"ז דנ"ד ב' הרי שבא על אשת חבירו בדין שלא תלד אלא עולם כמנהגו נוהג. ואפשר דמשום זה הי' אמהות עקרות מפני שצפוי לפניו ית' שיהי' עליהן לעז. בשרה מאבימלך נתעברה, ברבקה חשדו את אליעזר מפני שהי' מוכת עץ, רחל ולאה הי' ב' אחיות, וי"א שקידושי רחל קידושין ולאה נשאה באיסור, וי"א כי שכר עבודה אינה קידושין שאין משתלמת אלא בסוף ונשואי רחל באיסור, ולכך הי' עקרות ונפקדו ע"י נם, להורות שביאתן היתר הי', דאם הי' באיסור הי' מהדין שלא תלדנה, ואי"ל דעולם כמנהגו נוהג. דהרי במנהג העולם ל"ה ראוין להוליד דהי' עקרות, וז"ש וירא ה' כי שנואה לאה שראה צערה שסוברת שהיא השנואה בנשואי' באיסור לכן ויפתח את רחמה בנס, ונתברר שרחל האחרונה. כי היא היתה מותרת גם באחרונה דל"ש אצלה הטעם של לצרור כמש"ל, וז"ש ותרא רחל כי לא ילדה ותקנא כו', ובראותה כי נכנס קנאה בלבה הבינה כי גם היא בכלל לצרור חששה כי מעתה אסורה ליעקב ע"כ אמרה שיתפלל עלי' שתלד ותסיר קנאתה ואם אין הרי אסורה עלי' ותמות מצער ע"ש באריכות בדברים נכונים. ובחוב' יו"ד סי' י"ג כ' שטענה הבה לי בנים לקיים מצות פ"ו ואם ין