פרדס יוסף בראשית רלא

לא רצתה לגלות שקראו ראובן משום מה בין בני כו' שהוא מעין נבואה שעתידה רחל לילד בן דא"כ הי' נהפך לב בטלה עלי' ולאהב גם רחל לכן העלימה זה ואמרה שקראה ראובן כי ראה ה' בעניי ופח"ח, וכד הוינא טליא הו"א שב' הטעמים אחד הם שמה שאמרה כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי, עיקר אהבה אינה תלוי במה שילדה דאפשר שתלד רחל אח"כ עוד יותר בנים. ורק מ"ש עתה יאהבני מצד מה שקראה ראובן מה בין בני כו' ורמזה ליעקב שבאמת הוא גדול מעשו. ולפי"ז מתחלה הי' לאה ראוי' ליעקב ורחל לעשו, שבשביל כך הי' עיניה רכות. וא"כ ע"י קריאת שם יבין וישכיל יעקב שרימזה לו שעיני' רכות בשביל כך ויהפך לבו משנאה לאהבה עכ"ל, והגר"א מווילנא ז"ל אמר דע"פ חוקי הלשון להקדים הסבה ואח"כ המכוון כמ"ש (וירא כ"ב) יען אשר עשית את הדבר הזה כי ברך אברכך. וכן בכל השבטים כ' תחלה הטעם שמע ה' כי שנואה אנכי ותקרא שמעון וכו', והי' ק' לחז"ל מדוע בראובן נשתנה וכ' תחלה שמו ראובן ואח"כ הסבה, וע"כ כי גם בלעדי הטעם כי ראה ה' בעניי הי' ראוי לקרותו ראובן ורמזו מה בין בני כו'. ועי' בס' מור וקציעה. ובנח"ק ודברי שאול בזה:

ובהגהות מהר"צ חיות ברכות כ' שמצינו בתורה עצמה ב' טעמים כמו יוסף ה' לי בן אחר וגם אסף אלקים את חרפת, וכן ביששכר רמזה כי שכר שכרתיך וגם נתן לי אלקים שכרי על אשר נתתי שפחתי לאישי, וכן בזבולון והותר ג"כ לחז"ל לדרוש עוד טעם, ומצינו ג"כ בב"ר פס"ז ויגד לרבקה. ר' חגי אמהות נבואות הי' וכוונה ברוה"ק על העתיד להיות בסוף. ובס' עיון יעקב כ' אע"ג דראובן נולד קודם יהודה והש"ס מהפך ודרש ע"ש שקראו יהודה תחלה, נר' שק' כיון שחשבינן זאת ללאה לזכות על שהודית הי' לה לקרא לבן הראשון יהודה להודות שזכתה לילד בן הראשין שיהי' בכור ויהי' לו כהונה ומלכות, לכן קאמר ר"א אמרה מה בין בני כו' א"כ ידעה ברוה"ק שלא יהי' בכור מחנה, ואע"ג דהפסוק מפרש טעם אחר מ"מ מדייק מדשינה גבי ראובן שמו תחלה לכן אמר שיש עוד טעם שלא רצתה לאה לאמר דהיינו מה בין כו' ולא רצתה לגלותו ליעקב שאם יודע לו שתוליד רחל יוסף, ויטול הבכורה מראובן יאהב רחל ביותר, וז"ש כי אמרה ראה ה' בעניי כלו' טעם זה אמרה ליעקב אבל טעם שני לא אמרה ליעקב עש"ה:

ועשו"ת חתם סופר אה"ע ח"א סי' ו' שהשיב מ"ש לתי' מהרש"א יבמות ל"ד דלאה לא נתעברה מביאה ראשונה שיעקב כבש מעינו. א"ש קו' מג"א של"ה ראובן מבני תמורה שאפשר שביאה ב' הי' בלילה אחרת, ובפרט שיעקב שמר התורה ופירש מחמת דם בתולים. ולא בא אלי' עד אחר טהרתה עכ"ד, הנה מהרש"א לא כ' כן לקושטא דמלתא שהרי תוס' כ' ביבמות ע"ו שמיעכה באצבעו ולא כן כ' רק שהש"ס לא הו"מ להקשות מלאה. ומ"ש שפי' מחמת דם בתולים ליתא לפמ"ש הראשונים שקטנות הי' האחיות ולבן קבל קידושין וא"כ זמנה עד שתחיה המכה ול"צ לפרוש. גם מה שתי' קי' מג"א ליתא דא"כ תקשי דה"נ בני שנואה אע"כ בלילה א' נתעברה קודם שהכיר בה:

והנה ק' דמ"ט נקרא ראובן כי ראה ה' ושמעון כי שמע ה' מה נשתנה מראי' לשמיעה וי"ל דמתחלה שנאה ופירש ממנה שלא לשמש עם השנואה עד שהוכר עובר חזר לאהבה וכמ"ש רמב"ן, אך בנ"א הי' מלעיזים שהיא שנואה שלא האמינו שיעקב דר עמה פד שנתעברה משמעון אז הוברר שאינה שונאה שלולי כן ל"ה דר עמה, וא"ש בתחלה אמרה ראה ה' בעניי זה פרישת ד"א ע"כ נתן לה הריון בלילה א' ומאז לא שנאה עוד ולא ראה ה' דבר, אך שמע בנ"א מדברים מוזרות בלבנה ששנואה היא זו, ויען כי שמע ה' כי שנואה אנכי ע"כ נתן לי בן שני לברר לכל כי אהובה היא, ועי' בס' אמת ליעקב לאא"ז הגאון מליסא ז"ל בברכות ד"ז מ"ש בזה דבר יקר. ומהאריכות לא העתקתי. וע"ע שם בס' סמיכות חכמים בזה:

לד) לוי. ערש"י ועי' חתם סופר חולין דכ"ד מ"ש בדברי', וברמב"ן דלויים לא נתרבו דלא הי' בגזירת כאשר יענו כו'. ועי' לוית חן וס' זכרון יצחק, וע"ע באוה"ח כי גם ביציאתה מעוה"ז לא תפרד ממנו להיותה בת זוגו וכו', עי' בס' מעמי המנהגים ח"ג דצ"ב שהביא מעבר יב"ק וזה"ק בראשית דבעולם האמת יש להאיש שייכות עם אשתו הראשונה, וע"ע באגדת שמואל על שמואל ב' (א' כ"ו) בפרשה כ"ה בפסוק נפלאות אהבתך כו' אביגיל בעוה"ז ומיכל לעוה"ב, וע"ש ברד"ק. ורלב"ג ובהגהות הרד"ל שם:

לה) הפעם אודה את ה'. בברכות ד"ז ע"ב מיום שברא ה' העולם ל"ה אדם שהודה לה' עד שבאה לאה, ותמו' וכי אדם נח