פרדס יוסף בראשית רל

לא) כי שנואה לאה. בנדרים ד"כ ע"ב בני ט' מדות בני שנואה כו'. ועי' להראב"ד בס' בעלי נפש והשנואה מרוחקת בשעת תשמיש שהרי לאה הי' שנואה ואעפ"כ יעקב נזדקק לה אלא בשעת תשמיש מיהת הי' רצוי' לפני'. עי"ל שלא הי' אוהב אותה אהבה יתירה כרחל אבל ל"ה שונאה עכ"ל וכ"כ בב"י או"ח סי' ר"מ, ועי' בברכי יוסף הק' אמאי לא חי' ראב"ד כמ"ש בב"ב קכ"ג אילימא שנואה ממש אפשר בגנות בהמה טמאה לא כו' אלא ראה ה' ששנואין מעשי עשו בפני' ויפתח רחמה, עו"ק שכ' ויאהב גם את רחל מלאה אלמא הי' לו אהבה ללאה אלא אהבת רחל גדולה, והמהרש"א כ' ק' איך עבר יעקב אלא תשנא וגם בלידת שמעון כ' כי שנואה אנכי והו"ל ראובן ושמעון ח"ו בני שנואה. וי"ל דקודם שראה יעקב שנפקדה בביאה ראשונה הי' שונאה ובדעתו הי' לגרשה כמ"ש בב"ר וכשנפקדה אמר אמן של אלו אני מגרש? כו' ומ"ש לאה שנואה אנכי על שהי' שנואה מקודם ע"ש, ועל בני תמורה כ' הראב"ד נתכוון לערוה ונזדמנה אשתו, וי"א אף בב' נשי' ול"ק מיעקב י"ל דעדיין לא נתנה התורה. א"נ שלא נתעברה בלילה הזה. אבל ק' מאחר שהי' שוגג וסבר שהיא היא שמתכוון אליה למה נקרא מורד ופושע אלא מחוורתא כלישנא קמא ע"כ, ובמג"א סי' ר"מ סק"ט כ' אפי' שניהם נשי' וצ"ע מיעקב וי"ל ומשום זה לא נטלו שבט ראובן חלק בא"י בעבר הירדן, ומ"מ צ"ע דהי' ח"ו מן המורדים ובפרט שנתעברה בלילה זו. וצ"ל דדוקא כשראה רחל שוכבת במטה ונתכוין לגוף זה ואח"כ נזדמנה לו לאה תחתי', אבל יעקב משעת כניסתו לחופה ראה לאה ונתכוון לגופה לית לן בה, וכיוצא בזה חלקו בסנהד' גבי נתכוון להרוג זה והרג זה עכ"ל. ובברכ"י שם כ' על הראב"ד שתירץ שעדיין לא נתנה התורה ק' חדוד שארז"ל ישי שנתכוון לשפחתו ונזדמן לו אשתו, ועי' בעשרה מאמרות שכ' כוונתו משום ספק מואבי ולא מואבית, ועי' במוצל מאש סי' ס"ח, ודוד הי' לאחר מ"ת, ולהתי' שעיקר כפי' הראשון א"ש הכל דאפשר דישי שחררה, או כמ"ש הרמ"ע שהי' על תנאי ודעתו לקדשה בביאה כדין. אמנם הרא"ש ור"ן ורש"י לחד לישנא פי' אפי' נשא, ואפשר דיש חילוק דבני תמורה אף דנתכוון לאשתו א' ובאה לו שניה היינו משום דפשע דהו"ל לבדוק ולידע מי היא, אמנם יעקב מסר סימנים. וגם ישי כ' הרח"ע במאמר חקור דין ח"ג פ"י שישי מסר סימנים לשפחתו והיא מסרה לגבירתה, ובכה"ג דהי' סימנים ל"ה בני תמורה דמה פשעו:

וע"ש עוד דצריך להזהיר לאשתו כו' כי אחז"ל שבת נ"ה ד' מתו בעטיו של נחש עמרם בנימין ישי וכלאב, ואמר דוד הן בעין חוללתי, ודחז"ל כי אשת ישי הצלפונית וישי הי' שונא אותה וה"ל לישי פלגש פ"א באה אשתו של ישי במקום פלגש ונתעברה וילדה דוד, ודאי דעת הצלפונית הי' על בעלה ומחשבת ישי ל"ה עלי' כו', וכן ראי' מיעקב ומיהודה שהוא לא ידע והיא יודעת ויצאו מהם צדיקים ע"ש, הנה מ"ש דהצלפונית הי' אשת ישי אמו של דוד, בב"ב צ"א אי' דצלפונית אמו דשמשון ואמא דדוד נצבא בת עדאל, ובישועות יעקב שם כ' ע"פ המד' דהשיבה שגם הוא אמר שהוא עשו ובאמת יעקב שמו. וכ' דמ"ש אנכי עשו ל"ה שקר דכוונת יצחק שלא לברך הקטן ויעקב דלקח בכורתו עומד במקום עשו, והמפו' כ' דלא רצה יעקב ללאה לפי שנפלה בגורל עשו. וזה שהשיבה לו כיון שאתה אמרת אנכי עשו בכורך א"כ אנכי מוכנת לך. ואין כאן תמורה בעיקר הדבר וזה שקראה ראובן ובמד' שאמרה אע"פ שלקח יעקב הבכורה מראובן מדעתו אפ"ה הי' אוהבו. ועשו שנתן מדעתו הי' שונאו. ועי' בחדושי גאונים על ע"י ווילנא סי' ק"ח דהיתה בוכה והיתה שנואה לעשו שלא רצה גם הוא ליקח אותה, וה"ק וירא ה' כי שנואה מעשה עשו בעיני' עד שגרמה לעצמה שתהי' שנואה בעיני עשו מיד ויפתח את רחמה אבל בעיני יעקב ל"ה שנואה, וא"ש דל"ה בני שנואה, וגם לא עבר יעקב אלא תשנא דשנואה דקאמר שנואה לעשו, וח"ש עתה יאהבני אישי היינו אהבה יתירה מכל נשי', ועשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קל"ה הא דאסור לישא לשם נוי. ז"ד דכוונתו רק לנוי או לממון אבל אם כוונתו גם למצוה אין קפידא, וראי' מיעקב דא"כ אתה מוציא ח"ו לעז על יוסף ובנימין ע"ש אריכות, וע"ע בקובץ דרושים חוב' יו"ד סי' כ"א בקונ' אמרי שפר:

לב) ראובן רש"י מה בין בני ועי' ברכות ד"ו ע"ב, ובפני יהושע שם תמה שהרי בפ' מבואר שקראה ראובן כי ראה ה' בעניי, ונהי דלא סגי לי' לר"א בטעמא דקרא לחוד שאין משמעות ראה בפניי נרמז יפה בשם ראובן כמ"ש המהרש"א, ק' להיפך על הקרא כיון שאין זה עיקר שם אלא כר"א, ושמעתי שלאה