פרדס יוסף בראשית רכט

שלא יתגרה בו היצה"ר, והוי כעבירה לשמה וכקורע ע"מ לתפור. וג"כ אמרה תורה חלל שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה, ועמ"ש בזה עוד לעיל. ושמעתי עוד בשם צדיק אחד. דבפ' בלק (כ"ב י"ח) כ' אם יתן לי בלק מלא ביתו פרש"י למדנו שנפשו רחבה וכו' נלמד דעל צדיק אפילו אומר דבר מכוער יש ללמד זכות כמו ביעקב כאן. ורשע אף שאמר דבר טוב ונאה יש לדרוש לגנאי. וע"ע בס' שיח יצחק על מס' יומא דקי"ח, ועי' בראשית (ב' כ"ד) מרביד הזהב:

כב) ויעש משתה. עי' רבה"ז שכל מה שכ' בתורה בלי צווי נקרא תקנות משה, ומשום זה אי' בירו' פ"ק דכתובות ה"א, וברמב"ם ריש ה' אבל, משה תקן ז' ימי המשתה מדכ' ויעש להם משתה. וכ' מלא שבוע זאת, ועי' בחי' מהרח"ה הוריות ח"א סי' קמ"ט וח"ג סי' ב':

כה) ויהי בבקר. ערש"י ועי' בעה"ת ומד' ממך למדתי, וק' אם הוא עשה שלא כהוגן היא ג"כ עושית, ? וכ' בס' משנת דר"א דא"כ דאתה הבכור כמשל שפופרת וא"כ הגדולה לגדול, וכ"כ בישועות יעקב או"ח סי' ר"מ סק"ו:

ועי' ב"ב קכ"ג א', ובמהרש"א הא דלא הי' מכירה בקול כמ"ש בגיטין כ"ג א'. וחולין צ"ו א', דאל"כ היאך סומא מותר באשתו אלא בטביעת עין דקלא, אע"כ שמסירת סימנים הם הטעו את יעקב כמו שהטעו סימני שער הידים את יצחק וכמ"ש ברש"י ומד' דק' למ"ל ליתן לרחל סימנים הול"ל לסמוך על הקול וי"ל דעשה עצהיו"ט שלא תרמה אותו. ובס' ראשי בשמים כ' דיש לחקור מה הי' הסימנים, וי"ל דיעקב הבין למזימת לבן הרמאי ודבר עם רחל מקודם, כאשר אשאל אותך בלילה מי את, תאמר לי אנכי לאה וחשב יעקב שאם יעשה לבן רמאות ויכניס לו לאה ודאי תאמר רחל אנכי ועי"כ יתברר לו תיכף כי רמיה היא. ורחל הגידה הסוד ללאה ואמרה בלילה לאה אני ושפט יעקב שרחל היא ובבקר ראה והנה היא לאה' שהאמת כמו שאמרה ולא דברה שקר. ובאמת י"ל שהקולות משתי אחיות שוות וכמ"ש הרמב"ן תולדות (כ"ז י"ב) דלכן לא פחד יעקב מיצחק. דאולי הי' האחים דומים זל"ז בקולם, והא דאמר הקול קול יעקב מה שמדבר בלשון רכה ומזכיר שם שמים ע"ש והכא ל"ש זה דשניהם הי' צדיקות ומדברים בלשון רכה. ועי' בשו"ת שם אריה יו"ד סי' מ"ב מ"ש בזה:

כו) לא יעשה כן. וקשה מה בכך דאין המנהג כן, אם הוא התנה בפירוש על רחל הקטנה. ומוכח מזה דבמקום מנהג ל"מ תנאי. וכמ"ש הש"ך חו"מ סי' ס"א סעיף ד' ודלא כסמ"ע, ועי' בב"ב דק"כ בבנות צלפחד וברשב"ם. וע"ע בתשו' מהר"ם מינץ, והנה עוד קשה דהב"ח וש"ך יו"ד סי' רמ"ד סקי"ג פסקו דבב' אחים או אחיות אע"פ שאחד גדול בחכמה מ"מ לא יקדימו לעשות נשואין לקטן בשנים ע"ש, ולמה הלכה כדעת לבן, ולא כיעקב שרצה לישא הצעירה. ורק י"ל כמ"ש בנח"ק בשם ר' אפרים דרחל ולאה הי' תאומים ולאה נולדה תחילה ואח"כ רחל. ועי' בפ' תולדות (כ"ה כ"ו) מ"ש הגר"א מווילנא דהנולד ראשון הוא האחרון ליצירה כמשל דשפופרת ולדינא הבכור ליצירה ולא ללידה ע"ש ומה שקנה יעקב הבכורה רק לברר לפני העולם, אבל באמת יעקב הי' הבכור. ושפיר יעקב לשיטתי' חשב את רחל ג"כ לבכורה נגד לאה. שלאה נולדה מקודם א"כ היא אחרונה ליצירה. אבל לבן חשב ללאה לבכורה יען שנולדה בראשונה וא"כ לא הי' מחולקים בעיקר הדין של לא יעשה וגו' לכן פסקינן כן. וע"ע באה"ע סי' ל"ז:

כז) מלא שבוע זאת. רש"י שבוע ל' זכר ואין משמע אלא שבע. עי' בטו"ז או"ח סי' תפ"ט סק"ד, ועי' ס' מאורי אור בלקוטים על או"ח שהביא ירו' שבתוס' חו"ק ד"ח הא דאין נושאין נשים במועד דאין מערבין שמחה בשמחה דיליף מלבן מלא שבוע זאת, וה"פ כיון דקיי"ל בנדרים ויו"ד סי' ר"כ הנודר באמצע השבוע ואמר שבוע זו אינו רק עד שבת. א"כ מנלן דילמא לבן משום טרחת יום ויומים קפיד שבוע זאת. וע"כ דשבוע הוא ל' זכר ומספר שבעה. וע"כ משום דאין מערבין שמחה בשמחה ע"ש, וערמב"ן שהק' דהא זה הי' מתקנות משה וכ' ואולי נהגו תחלה נכבדי האומות וכו' ועי' ביפ"ת ובפ' ויחי דמחלק בין מצות דאין למדין מקודם מ"ת לענין מוסריי, ופי' בפני משה על ירו' פ"א ה"ד, מסנהד', ובשו"ת חת"ס יו"ד סי שמ"ו, ובשואל וחשיב רביעאה ח"א סי' מ"ח, והביאותי' בפ' ויחי (נ' י') וע"ע בפ' ויצא (כ"ח כ"ב):

לא ויאהב גם את רחל מלאה. עי' בכל"י שאהבה נמשך מלאה בעבור שמסרה סימנים, ועי' בס' מגלה צפונית, ובכורי אביב מ"ש בזה: