פרדס יוסף בראשית רכח

במ"ם בלשון זכר הכוונה שעשו כמעשה אנשים כי דרך איש לחזור אחר אשה, ואין דרך אשה לחזור אחר איש לכן כ' במ"ם ולא שתיהן בנ' ע"ש עוד:

י) ויגל. רש"י להודיעך שכחו גדול. עי' בפ' האזינו (ל"ב ב') כשעירים עלי דשא. מה הרוחות מחזיקין העשבים כך ד"ת מגדלין לומדיהן, דתורה לא בלבד לנפש כ"א גם לגוף כמ"ש באבות (ו' ז') גדולה תורה כו' שנ' רפאות וגו' ושקוי לעצמותיך, ובמד' שה"ש ה' עיני' כיונים ד"ת מגבירין לכל מי שעוסק בהם. והא דאי' בסנהדרין כ"ו ב' שמתשת כחו של אדם. וכ"ה בב"מ פ"ד א', ובמד' שה"ש ידיו גלילי זהב, זה רק מצד פחיתת המקבלים. כמ"ש בביצה כ"ה ב' מפ"מ נתנה תורה לישראל שהן עזין וכ' רש"י ומתשת כחם ומכנעת לבם, ולכן מי שבטבעו רחוק מעזות וא"צ שתתיש כחו אז מוסיפת גבורה, עי' רע"ב אבות פ"ה מ"כ ובא הכ' להודיע שבא יעקב מבית שם ועבר ברש"י סו"פ תולדות אעפ"כ הי' כחו גדול. וכן באאע"ה. ערש"י לך (י"ד ט') ולכן נחשב כח אחד ממפלת כה"ג ביומא י"ח דזה אות על צדקתו. ועי' כתובות ס"ב, ובס' תולדות אפרים דף נ"ח:

יא) ויבך רש"י שצפה ברוה"ק. עי' אור דוד על מגלת אסתר (א' א') על הגמ' מגילה ד"י ויהי אינו אלא צרה ופריך מויהי כאשר ראה יעקב את רחל ונר' דרש"י כ' דראה שאינה נכנסת עמו לקבורה והנה ג' עדרי צאן לרמז על הגלות שהאבן הוא היצה"ר (וע"ל פסוק ג') שנקרא אבן ומונע חכמה והשכלה שהוא באר להשפיע. ורחל שמבכת על בני' מעוררת הגאולה רק כ"ז שלא בא זמנו מבכה, ולעתיד יגולל האבן ויבער היצה"ר ויהי' באר חיים ויטו כולם לעבדך. וזה שפריך בגמ' יען יעקב מכונה על הקב"ה ורחל שם תואר לשכינה וכשיתקיים כאשר ראה יעקב את רחל יבוער היצה"ר ויהי' שמחה בעולם ומה צער שייך לכך פריך שפיר עש"ה:

יב) כי אחי אבי'. רש"י קרוב והוא במגילה די"ג ב'. וכ' בטורי אבן שם. ק"ל הא מצינו דאברהם אמר ללוט אנשים אחים אנחנו אלמא אח עם בן אחי' אחים מקרי, והה"נ בן אחותו כיעקב עם לבן אחים מקרי. ומה ק"ל והלא בן אחות אבי' הוא, ואף שרש"י בחומש (י"ג ה') פי' שהי' דומין בקלסתר פנים. אבל בגמ' לא משמע כן ביבמות די"ז. ונ"ל לרבה דיבום באחים מאב דילפי' אחוה אחוה מבני יעקב, ופ' לילף מלוט. ופרש"י ותתייבם אשת אחי אביו וכו' אלמא הא דקרי לי' אח מחמת קורבה הוא דב"א כאח. וה"ה בן אחותו וה"נ כ' וישמע אברם כי נשבה אחיו (י"ד י"ד) ואע"ג די"ל הא דאח וב"א קרוי אח משום דבני בנים ה"ה כבנים ולוט הי' כבן תרח דמה"ט אמר אברהם על שרה אחותי (רש"י כ' י"ב), וי"ל דהכא דייק מדכ' כי אחי אבי' וכי בן רבקה הוא, ובבן רבקה לחוד סגי. אחי אבי' למ"ל ש"מ כאחיו ממש קאמר וברמאות:

יג) את כל הדברים. עבה"ט ר"ת אל תתמה וכו' עי' בס' זכרון מנחם ד"ב ע"ב מ"ש בדברי' אהא דאמר יעקב לא שלותי מעשו דע"י שנלקח ממנו ממונו ל"ה לו שלום כמ"ש בב"מ דנ"ט כד משלם שערי מכדא נקיט תגרי בביתא, וע"י צער ל"ה יכול להרבות בתורה, ואח"כ כשנתעשר בבית לבן אעפ"כ הי' מוכרח ללמוד רק ביחידות עש"ה:

יד) עצמי ובשרי. הגר"א מווילנא ז"ל אמר עפמ"ש בנדה ל' ג' שותפים אב מוליד גידין ועצמות, אם מולידת בשר ודם, לפי"ז מי שקרוב מצד האב נקרא עצם א', והקרוב מצד אם לבד נקרא בשר לבד, ולבן שהי' קרוב מצד אב ואם דהיינו מצד יצחק ומצד רבקה כי אברהם ונחור הי' אחים, ויעקב הי' נכד אברהם, ולבן נכד נחור ורבקה הי' אחותו של לבן לכן אמר עצמי ובשרי אתה:

יז) ועיני לאה רכות ת"א יאין ותמוה, ובס' תולדות אפרים כ' כיון שנתהוה ע"י בכייתה שלא תפול בחלקו של עשו זה נוי האמתי, וכמו המבזה עצמו לכבוד המקום. זה כבודו כמ"ש (בש"ב ו') ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה, וכמו ברבא מחריך רישא וכו' בקידושין מ"א, ועבדו בעצמם לכבוד שבת. ועי' ג"כ בחת"ס בחי' לפ' לולה"ג דל"ו באתרוג שנתנמר מרוב משמוש ידים למצוה זה הדרו, והביא ראי' מפסחים ס"ה ב' דשבח לכהנים שילכו עד ארכבותיהם בדם ע"ש:

יח) אעבדך שבע שנים. רש"י הם ימים אחדים שא"ל אמו כו' וצ"ב לקרות ז' שנים ימים אחדים, וראיתי בשם החוזה מלובלין ז"ל. דאי' במד' אמרה שבת לכל הימים יש בן זוג ולי לא נתת בן זג אמר ה' כנ"י יהי' זוגך. נמצא דשבת הוא מימים אחדים בלי בן זוג ונקראו שבת "אחדים" וג"כ מצינו שתיבת ימים