פרדס יוסף בראשית רכז

דאליפז רדף אחריו להורגו עד שנתפשר עמו ונתן לו ממונו ועני חשוב כמת. וידוע מחז"ל (ע"ז כ"ה ב') דישראל וגוי ההולכים בדרך צריך הישראל לומר שהולך למרחוק מפני הסכנה שלא יהרג אותו. וא"ש שיעקב כשיצא מביתו ורצה ללכת לדרכו פחד פן יודע לעשו וירדוף אותו כשיודע שאליפז לא הרגו לכן וישא יעקב רגליו ללכת במהרה, ומה עשה וילך ארצה בני קדם כלו' כל מי ששאלו בדרך להיכן אתה הולך ל"ה אומר לו להדיא לחרן כי שמא ירגיש עשו רק סתם ארצה בני קדם למרחוק. ובס' משכנות יעקב כ' עפמ"ש במד' ריש תזריע וילקוט תהלים רמז תת"צ עה"פ חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני אני הולך והי' רגלי מביאות אותי לביהכ"נ וביהמ"ד ע"ש חזינן דאיש השלם נעשה ההליכה בדבר מצוה כטבע, וזה כשיעקב הי' במקום קודש בית אל אח"כ כשהיה רוצה ללכת הלאה ל"ה יכול בנקל דרגליו הי' מחזירים אותו למקום הקודש לכן וישא רגליו בע"כ שלא בטבעם:

ג) והשיבו את האבן ע"פ הבאר. ראיתי בשם הרה"ק מהרח"ה מאלכסנדר ז"ל שהק' למה בפ"י ביעקב לא כ' שהשיב את האבן, ואמר שהרועים ל"ה להם כח לסלק האבן זה היצה"ר עד שנאספו כולם ומיד כשנתפרדו חזר האבן למקומו, אבל יעקב הי' לו כח גם על להבא שלא יחזור האבן וסיים והאכלתיך את נחלת יעקב שבשבת יש לו ג"כ הכח לסלק את האבן להבא:

ה) הידעתם את לבן בן נחור, עי' רבה"ז בשם רמב"ן דיש ללמוד מכאן דביחוס רשאי לדלג את שאינם חשובים ע"ש ועשו"ת תרומת הדשן סי' כ"א שנשאל במומר היאך קורין לבנו לעלות לתורה, והשיב דיקראו בשם אבי אביו. וא' מגדולים אמר שיקראו שמו לבדו. ואין נראה דהוי לי' גנאי שיקראוהו בשינוי מאחרים, ורק לקרות באבי אבי' כמ"ש הידעתם את לבן בן נחור ומפיבושת בן שאול ירד וכ"מ בס' חסידים עכ"ל, ועי' בתשו' מהר"ם פדוואה סי' פ"ז דאם הורגל באותו העיר לעלות בשם אבי' קורין כן שלא לביישו ברבים, וכן אי איכא מורא מהמומר אבי' והובא להלכה כן ברמ"א או"ח סי' קל"ט סעי' ג':

ו) ויאמר להם השלום לו ויאחרו שלום. עי' בעה"ט ולא אמרו שלום לו כי אין שלום אמר ה' לרשעים, עי' ס' זכרון יעקב שהק' דיעקב מסתמא ידע שהוא רשע ואיך אמר שלום לו. וי"ל עפמ"ש בכתובות ד"נ ע"א וראה בנים לבניך שלום על ישראל דלא אתי' לידי חליצה ויבום ע"ש, א"כ בנים של ישראל נקראו שלום והיינו דשאל להם השלים לו, ר"ל אם יש לו בנים והם לא הבינו והי' מסופקין בדברי' ששואל כפשוטו והשיבו שאמרו שלום, אך שמא שאלתו הי' על בנים אם יש לו והשיבו והנה רחל בתו באה עם הצאן, ר"ל להורות דיש לו בנות ולא בנים. ולהכי לא באו בני' לרעות הצאן ע"ש. ובפשיטות י"ל דתיבת שלים יש לו ב' פירושים שהוא אינו בעל מחלוקת, או שלהכי שלום לו שאנחנו בעלי שלום אבל הוא מוכן תמיד לריב לזה אמרו שלום פי' מצדינו אבל הוא אינו בעל שלום. וכמ"ש והרשעים כים נגרש השקט לא יוכל:

עי"ל עפמ"ש רש"י בפי"ב ותגד לאבי' ולא לאמה שמתה, וביבמות דס"ב ב' מי ששרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה ובלא שלום שנ' וידעת כי שלום אהליך. לפי"ז השיבו לו סתם שלום ולא שלום לו כי לו באמת אין שלום דאין לו אשה. וז"ש לבן אך עצמי ובשרי אתה ולא א"ל אחי אתה כמ"ש לו אח"כ הכי אחי אתה, דאשה מכונה בשם עצם ובשר כמ"ש זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, וז"ש לו לבן בערמה שיאהב אותו כאשה עצמי ובשרי אתה ר"ל אתה תהי' לי כאשה:

שם באה רש"י הטעם מלמעלה בבית. עי' בזה בשו"ת ריב"ש סי' תל"א:

ז) עוד היום גדול לא עת האסף. ערש"י וק' וכי הם לא ידעו זאת וכ' בס' אבני שהם כי ביום אתמול קודם ביאת יעקב קרה ששקעה השמש שלא בעונתה, וזה הי' מחמת שרצה ה' שיעקב ילין שם, ואז העדרים לא שמו לבם לאסוף המקנה כי לפי הטבע הי' עוד היום גדול, ופתאום שקעה השמש והוכרחו לאסוף המקנה בלילה, לכן ביום שלאחרי' רצו להקדים עצמם פן יארע היום ג"כ כן כי לא ידעו סיבת השקיעה, וא"ל יעקב לא עת האסף המקנה כי היום לא ישקע השמש מקודם:

ט) ורחל באה. עי' ס' אגרת שמואל על רות (ד' י"א) מ"ש יתן ה' את האשה, הבאה אל ביתך כרחל ולאה אשר בנו שתיהם, וכ האלשיך כי היא באה אלי' כמו שעשו רחל ולאה כי רחל באה עם הצאן לקראתו, ולאה יצאה על אם הדרך ואמרה לו אלי תבא ולכן כ' שתיהם