פרדס יוסף בראשית רכה

כו' ומשני הנ"מ מחיים אבל לאח"מ לא. ובפשוט אין ראי' דלאח"מ מותר, רק עד פלגא ולא בכולה וברמ"א יו"ד סי' רמ"ט סעי' א' כ' דאפי' כל ממונו (אך בבאה"ט הביא בשם שארית יוסף ג"כ דעד פלגא). ובשאלתות תשא סוס"י ס"ד הביא הגירסא אבל לאח"מ תילתא וכן הלכתא, ופלא שלא הובא זה בפוסקים. וכ"מ במשבצות או"ח סי' תרנ"ו סק"ב שתמה ג"כ זה. ובחדושי רעק"א שם ביו"ד ג"כ מביאו. ובשאילת שלום אות ג' שם רמז בפ' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך דמלת לי מיותר דפשיטא שלא יעשר ממון אחרים, רק רמז להדין הנ"ל דלאח"מ יכול לבזבז יותר מחומש, וז"ש וכל אשר תתן לי כלומר בעודני חי על האדמה מכל אשר תתן לי לצרכי עשר אעשרנו חומש אבל מה שאניחנו ליורשים איננו בכלל המבזבז חומש ורק פלגא או תילתא. וע"ע ברכי יוסף סי' רמ"ט סקט"ו שהביא יפה מראה ושטמ"ק כתובות שיכול לחלק כל נכסי' רק שישאיר קצת ליורשים. וגרסו במר עוקבא בזבז כל נכסיי, ועשו"ת ריב"ש סי' קס"ח, וכנה"ג חו"מ סי' רפ"ב בהגהות הטור אות יו"ד. ובס' יוחסין וסדר הדורות גרסו בזבוז שליש נכסי' עש"ה. וע"ע בהפלאה כתובות בתד"ה אל יבזבז:

וברמב"ם פ"ח הי"ג מערכין כ' לא יקדיש אדם כל נכסי' והעושה כן עובר ע"ד הכתוב ואין זה חסידות אלא שטות שהרי הוא מאבד כל ממונו ויצטרך לבריות וכיוצא בזה אמרו חכמים חסיד שוטה, ואל יפזר יותר מחומש וכו' ופלא שבפי' משניות ריש פאה כ' דממדת חסידות יכול לבזבז יותר מחומש. ואולי יש לחלק דרק לגבוה אסור יותר מחומש אבל לצדקה ממדת חסידות יכול לבזבז, אבל מגמ' כתובות לא משמע כן. וגם בהגהות יד שאול יו"ד שם הרגיש בזה ועי' בפ' תולדות (כ"ז מ"א) בשם בנין יהושע. ועי' בקרית ספר להמבי"ט סוף ה' ערכין דאפי' בממון שלא בא לידו אל יבזבז יותר מחומש, ועי' ברבה"ז דנראה במציאה יוכל לנדור יותר מחומש. ועי' בס' תו יהושע בקונטרס הנהגות אדם ח"א סי' י"ד הביא ג"כ הא דבשעת מותו יוכל ליתן יותר, אמנם ביד מלאכי הביא דאין לבזבז הכל רק ישייר ליתומים. ודעת הרמב"ם דממדת חסידות יוכל ליתן יותר אבל הרע"ב בפ"א דפאה כ' דאף בדרך חסידות אינו רשאי ליתן יותר מחומש. וכן דעת האזולאי בפתח עינים על ע"י, אמנם בשאילת יעב"ץ כ' להלכה דז"ד במי שאיני עושר מופלג אבל חי שעשרו רב אזי מצוה ומדת חסידות לבזבז הרבה שישער שעוד ישאר בידו כדי להתפרנס ממנו כל ימי חיי' ע"ש עוד מזה להלכה:

וע"ע בס' אגרא דפרקא אות קפ"ז הא דהמבזבז כו', רק במי שלא חטא ונותן צדקה לקיים המצוה אז יש שיעור אבל מי שחטא ונותן צדקה להמתיק הדינים אין שיעור לדבר וכל אשר לו יתן בעד נפשו, ולא יהי' רפואת הנפש גרוע מרפואת הגוף דל"ש אל יבזבז יותר מחומש כי וחי בהם כתיב. ובס' קדושת יו"ט פ' תרומה כ' דאחז"ל קידושין ד"ל ע"ב בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה וזולת תורה א"א להנצל מעבירה, וע"י תורה יוכל ג"כ לקיים מצות צדקה משא"כ בלי תורה א"א שלא יחטא ואז אין שיעור כמה יתן, וז"פ תהלים קי"ט. לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי דצריך ליתן הכל וישאר בעירום וחוסר כל. וזה ג"כ הפי' טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף דיכול לפעול יותר בתורה ואף שישאר לו רכושו ועי' ס' באר שמואל מערכת מ' אות ב' ועי' בס' בית האוצר ח"א כלל א' אות ז' שהק' הא דילפי' המבזבז כו' מעשר אעשרנו לך והא אין למדין מקודם מ"ת. ועי' תוס' חולי ד"ב ע"ב ד"ה אבל דאפי' למ"ד נודר חוטא הוא מ"מ בעת צרה שרי כדאמרי' בב"ר וידר יעקב נדר לאמר לאמר לדורות שיהי' נודרין בעת צרה וק' ג"כ הא אין למדין מקודם מ"ת. וכ' דבמה שתקנו האבות בפירוש לדורות הבאים ל"ש הא דאין למדין כו' ואדרבה מתיבות לאמר אתי לימוד לדורות ע"ש אריכות גדול, ועי' לקחן (כ"ט כ"ז) ובפ' ויחי (נ' י'):

ובב"ק ד"ט במצוה עד שליש ופריך אי איתרמי לי' ג' מצות ליתיב כל ממונו אלא בהידור מצוה, ופרש"י שחייב לבזבז במצות לולב וכו' שליש מה שיש לו ונר' מדבריו דרק במ"ע אבל בל"ת מחויב ליתן כל ממונו. וכ"כ שם ברשב"א ושטמ"ק ובר"ן פ"ג דסוכה. ונפסק להלכה באו"ח סי' תרנ"ו וביו"ד סי' קנ"ו סעיף א ומלשון הרשב"א ור"ן שכ' החילוק דבח"ע הוי בשוא"ת. משמע דאי יהי' לאו שאין בו מעשה ג"כ א"ל לבזבז כל ממונו והפמ"ג בס' מתן שכרן של מצות חקירה ד' כ' באמת כן. ועי' פמ"ג או"ח סי' תרנ"ו. ובאמת בריב"ש סי' שפ"ץ אי' דאף בלאו שאב"מ מחויב לבזבז כל ממונו ועי' בחי' רעק"א יו"ד שם שהביא ג"כ כן. ועי' בחוות יאיר סי' קל"ט בזה, ובחרעק"א בחו"מ סי' של"ט. וע"ש בגליון מהרש"א, ובפתחי תשובה