פרדס יוסף בראשית רכד

א' מבני' לקיים נדרי' והוא יעקב כמ"ש אם יהי' אלקים כו' גם הוא קיים נדרו, לז"א אל תבטחו בנדיבים בב"א מרומז על אדה"ר תצא רוחו כאשר הרגיש כנ"ל ביום ההוא אבדו עשתונותיו רצה לחזור בו. אשרי שאל יעקב בעזרו לולי שהש"י הראה נדר של יעקב ל"ה מקיים נדרו:

שם באוה"ח וידר הוציא הנדר בשפתי' כי נדר שבלב אינו נדר, וצ"ע דמחשבה מהני בקדשים ג"כ. ועי' בשבועות כ"ו ב' ברש"י ותוס', וברש"י קידושין מ"א ב' ד"ה שכן ישנן במחשבה, ופי' דגמר בלבו ואומר שור זה עולה. ועמ"ש בכל"ח. וברמב"ם פ"ו הלל"א מערכין, אע"פ שאין אדם מקדיש דשלב"ל אם אמר הרי עלי להקדישו כשיבא לעולם חייב להקדישו ראיה לדבר זה מ"ש יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ויאמר אשר נדרת לי נדר. ועי' בראב"ד שכ' דהראי' מיעקב ראי' הוא וע"ש בנו"כ. וא"כ א"ש דמשום הקדש ל"ה מהני דא"א מקדיש דשלב"ל ורק מצד נדר מהני דחל גם אדשלב"ל. וא"כ ז"ד בנודר בפי' אבל בלב ל"מ דנדר בלב ל"מ. אך ק' לפמש"ל בפ' תולדות (כ"ה ל"א) בשם הריב"ש דקודם ח"ת הי' מקנה דשלב"ל כמו בעשו שמכר הבכורה, וא"כ מה הראי' שהביא הרמב"ם מיעקב דבנדר מהני על שלב"ל הא קודם מ"ת גם קנין גמור מהני אף בדשלב"ל אך א"ש לפמ"ש הרמב"ם בה' מלכים דב"נ אינו מוזהר בלא יחל דברו. וא"כ ע"כ הא דנדר יעקב היינו שרצה להחמיר על עצמו כדין ישראל וכיון דבישראל ל"מ נדר בדשלב"ל א"כ ל"ש בב"נ אשר נדרת לי נדר ושפיר הוכרח הרמב"ם להלכה דבישראל מהני נדר בדשלב"ל (ועי' ירושלמי פ"ט ה"א מנזיר וכל"ח פ' תזריע) ויעקב נמי לימד אותנו לדורות שיהי' נודרין בעת צרה ורצה שיהי' חלות מצד נדר והוצרך להוציא בשפתי'. ומצאתי שהאריך בזה בחת"ס יו"ד סי' רמ"ג עש"ה:

כא) ושבתי בשלום. רש"י שלא ימצא פסול בזרעי, עמ"ש בזה בס' המקנה על קידושין ר"פ עשרה יוחסין עש"ה. וע"ע בהגדה ריח דודאים לזקיני הגאון מלאסק ז"ל ד"ט שכ' מ"ש רש"י והי' ה' לי לאלקים שיחול שמו עלי כוונתו שיהי' הקב"ה קורא שמו עלי' אלקי יעקב שהוא ענין התפארות שמשבח עצמו כביכול בעבדו וזה רק בא"י, וז"פ כל הדר בחו"ל דומה כחי שאי"ל אלקי שהשתבחות ה' בישראל הוא רק בא"י שיוכל לעבוד בלי הפסק משא"כ בחו"ל יש מקטריגים ומונעים ואין העבודה ברורה כ"כ ע"ש באריכות:

כב) עשר אעשרנו לך. ובכתובות ד"נ המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ויליף מכאן, ומקשי' והא לא דמי עישורא בתרא לקמא. אר"א אעשרנו לבתרא כי קמא, וק' למה לא אמר יעקב בפירוש חומש רק בלשון עשר אעשרנו. עו"ק אפשר דיעקב לא רצה ליתן יותר ומנ"ל דאין רשאי ליתן יותר, וכ' בס' לק"ש דבכל דבר שבקודש נותנים קלבון וא"כ אי נתן יעקב חומש בפעם א' הי' צריך ליתן קלבון והוי יותר מחומש, לכן נתן מקודם אחד מעשרה. ונשאר תשעה ונתן אחד מעשר מהתשע והוא פחות חלק מאה, וזה הקלבון יהי' חומש במלואה, ובחכמה אמר עשר אעשרנו ושתי פעמים מעשר אינו חומש שלם ואז יתן קלבון להכריע ויהי' בין הכל חומש, ועי' בנח"ק שכ' עפח"ש הרמב"ם וראב"ד פ"ט ה"א ממלכים דאברהם ויצחק קיימו מעשר ודבר שנהגו אבות צריך לקיים מדין תורת המנהגות, והוסף תוספות מרובה עד חומש ובתוספות שרי לקבל פרס מ"מ אני הכל דעתי לשמך וזה עשר אעשרנו לך לשמך דוקא ולא לקבל פרס, וע"ש שהוציא חומש גם מבני' לוי ויששכר. ועי' בריב"א כאן שהק' דהוי ע"מ לקבל פרס ועי' במדרש שמואל פ"א מ"ב דאבות בשם האברבנאל ומיושב קושייתו עש"ה:

ובני יקירי הרה"ח ובקי ח' דוד יחי' אמר עפ"מ שהק' המהרש"א בע"ז די"ט דאיזהו עבד אינו מקבל פרס מרבו. ואף עבד כנעני מקבל מזונות. וכ' דקאי המשנה אל תהי' כעבדים כו' על ע"ע ששכר עבודתו שלו, רק כעבד כנעני שיכול רבו לומר לו עשה עמי ואיני זנך, ומצד החסד נותן לו מזונות. כך לא יעבוד להשי"ת עמלק"פ כע"ע, רק שהפרס ושכר הוא מהשי"ת פ"ש, וקדמו ברמב"ן ואתחנן (ז' כ"ה) על הפ' וצדקה תהיה לנו, קרי' גמול המצות צדקה כי עבד חייב לעבוד ואם יתן שכר עבודתו צדקה הוה ע"ש, וא"ש קו' ריב"א שגם יעקב התפלל שיתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש כעבד כנעני ולא מצד חיוב. וערש"י ואתחנן (ג' כ"נ) אע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים אלא מתנת חנם. ועל זה לא כוון אנטיגנוס, ועמש"ל בפ' וירא (י"ח י"ט), ונכוני' דבריו:

ובכתובות ס"ז ב' אי' במר עוקבא דפליג לפלגא דמתונא ופריך מהמבזבז