פרדס יוסף בראשית רכג

בן נ"ב שנה היה, ותי' לפי שאמר אתה שקלתני כמשה ואהרן מה הם לא בלו מע"י בחייהם אף אני כן, כך אמר ה' היכי ליעבד לימת שאול לא שביק שמואל, לימות שמואל קא מרנן עלמא אבתרי', קפצה עליו זקנה, והקשה תינח לאינם מכירים בשנותיו. אבל היודעים מתי נולד ירננו, ועו"ק מה שפרש"י שירננו דעבר עבירה בסתר, יצא בת קול ויעיד, ועוד אבתרי' באל"ף ולא בתרי', ובמדרש קפץ עליו זקנה וכהו עיניו וצ"ע למה זה, וי"ל עפרש"י (בראשית ה' כ"ד) חנוך קל בדעתו הי' וסופו להחמיץ ולקח אותו ה' קודם זמנו, וי"ל פי' קא מרנן אבתרי' אסופו דמת שלא יחטא כחנוך לכן כהו עיניו, ואי' ברש"י פי"ג אלקי אברהם אע"פ שלא נתייחד שמו בחיים מ"מ יצחק כהו עיניו והוא כמת, וא"כ כשכהו עיניו של שמואל שוב לא ירננו שמת שלא יחטא דודאי לא יחטא, ויל"ד מ"ש רש"י ושבתי בשלום דהא קיי"ל הנפטר לא יאמר בשלום רק לשלום, וי"ל דאי' במדרש מי גבר יחיה ולא יראה מות זה אברהם שניצל מכבשן אש, יצחק מעקדה יעקב ממלאך, ולכאו"ק דכבר נגזרה מיתה מעץ הדעת, וכתבו המפו' משום שהשי"ת הצילם מכבשן וכו' מוכח שודאי לא יחטאו עוד דאל"כ ל"ה מצילם כחנוך, וקיי"ל דאין מיתה בלא חטא וזה מי גבר יחי' כו' דאין בהם חטא ול"ש מיתה גבי', והשתא א"ש אם יהי' אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה, היינו ע"ז ג"ע וש"ד ואם תשמרני אף במקום סכנה שיצוני לעבור על אלה שהדין יהרג ואל יעבור, ואם יבואו להרגני ואעפ"כ תצילני מידם אז אהי' בטוח שלא אחטא עוד, דאל"כ ל"ה מציל כחנוך ואז ושבתי בשלום ואף דלחי אסור לומר בשלום שמא יחטא אבל אנכי בטוח שלא אחטא ואז והי' ה' לי לאלקים שמייחד שמו עלי בחיים כמו ביצחק עכ"ד בקיצור. ועמש"ל בפ' בראשית ה' כ"ד:

שם רש"י ומבקש לחם הוא נעזב, עי' באורי מהרא"י מהתה"ד הקשה אם בא רש"י להוכיח ההבטחות מקרא א"כ היכי הבטיחו בגד ללבוש, וי"ל דודאי אין ה' מבטיח לצדיקים רק כנהוג שבעולם, ואי' בב"מ דנ"ב א' עשיק לגבך ושוי' לכריסך, ואי' נמי בפ' כסוי הדם פ"ד דלעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו וילבוש ויכסה כמו שיש לו, ואם ל"ה נותן לו בגד ללבוש כלומר כראוי הוי מצמצם בתכלית באכילת לחם כדי למכור המותר ולקנות בגד ללבוש כראוי כנוהג שבעולם, והמבקש לחם כלומר שאין לו כל צרכו לחם נקרא נעזב כנ"ל:

שם ובגד ללבוש בס' תולדות אפרים הביא הא דשבת קמ"ה ב' במתא שמאי בלא מתא תותבאי והעיר מגיטין נ"ב ב' דשרי לאפטרופוס ללבוש מיתמי כי היכי דלישתמעין מילי' וכן בב"ק י"א ב' בגדול אחין הרי אף במתא תליא במלבושיו, ואי"ל דבשבת בת"ח מיירי ולכן שמו מחשיבו דאמרי אינשי משמע בכל אדם ע"ש, וי"ל דתותבאי היינו בגד חשוב ועי' תרגום משפטים (כ"ב כ"ה) שלמת רעך פי' כסותו, ובפכ"ו שמלתו פי' בתרגום תותבי', ושמלה הוא בגד חשוב, ועי' בזה במבוא לס' תאמי צביה, ובאפטרופוס כ' הב"ח בחו"מ סי' רפ"ח בגדים נאים לפי מנהג העיר, ועי' ב"ב קל"ט א' שרכא פשיטא מ"ד ניח"ל דלא נינוול ע"ש משמע דבמלבושים רגילים מיירי, דבפחות יתנוול, ובמלבושים הללו אף במתא צריך דלשתמעין מילי', וא"ש הכל:

שם בבעה"ת יעקב תיקן מעשר מממון ובב"ר שאל כותי היאך חצינו שעישר בניו כו' מה ראה להקדיש לוי הלא ל"ה עשירי, א"ל שעשה יעקב מכל בניו כטלאים הנכנסין לדיר להתעשר והכניסם דרך תולדותם דברניות הן עכ"ל והוא פלא, ובב"ר מובא המאמר בלשון אחר ויש שגרסו תחת המלות דברניות הן "דד' בכורים הן. וזה ע"פ המד"ר שם, וראיתי בס' חדש מגדול א' מרוסיא הנותן בים דרך בדף כ'. שט"ס וכצ"ל הכניס דרך תולדותם, ואח"כ מתחיל דבור חדש, והנה רחל בתו באה עם הצאן, נשים דברניות הן, וכוונתם ע"פ המדרש פ"ע ויאמר שלום, ואין פוטטין את בעי כו' הד"א שהדבור מצוי בנשים, ובקובץ קול תורה חוברת י"א סי' כ"ו, הביא הכוונה שעשה יעקב מבניו כטלאים והכניסם דרך תולדותם ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי גד ואשר יששכר זבולון יוסף בנימין, והעמידן זה אחר זה בפנים ואח"כ הוציאם לחוץ ג"כ זא"ז לעשרם, והנכנס אחרון בנימין יצא ראשון ואח"כ יוסף זבולון יששכר אשר גד נפתלי דן יהודה לוי, והי' לוי עשירי והקדישו לשמים, "דברניות הי' מלשון ברא חוץ, דחצוניות הי' הטלאים שהמעשר ניטל מן היוצאות לחוץ ולא מן פנימיות שבדיר, ואלו הי' מעשר מן הפנימיות אז הי' זבולון עשירי ולא לוי ועי' בסידור של"ה ובס' שושני לקט על תהלים קמ"ו, עה"פ אל תבטחו בנדיבים, עפמ"ש במדרש שדוד הי' ראוי להיות נפל ואדה"ר נתן לו ע' שנים, אמנם כשבא לתתק"ל שנה והגיע למות ורצה אדה"ר לחזור ממתנתו והראה לו ה' שעתיד