פרדס יוסף בראשית רכב

וראיתי בשו"ת חתם סופר או"ח סי' מ' שהק' ג"כ כן, וכ' לפמ"ש בילקוט שהי' אבני מזבח של נח ושנעקד עליו יצחק, והק' בזית רענן איך שכב עליהם יעקב הא מעל בהקדש, ותי' שלא שכב רק עשה כעין מרזב ועי' רא"ם ויפ"ת ולא מקרי תשמיש לענין מעילה ע"ש. א"כ הכ"נ לא מקרי תשמיש לענין תשמיש הדיוט, ואפי' שכב ממש ג"כ לק"מ לא מבעי' אי ידע שאבנים של הקדש ושכב עליהם משום פק"נ להגן מן החיות א"כ הקדש במזיד אינו מתחלל, ואפי' אי לא ידע מקדושתן עד הקיצו משנתו והוי שוגג, מ"מ אבני מזבח אינם מתחללות דיש בהם מועל אחר מועל, וכיון שלא נתחללו מקדושתן לא נאסרו בתשמיש הדיוט. דא"א אוסר דשא"ש עש"ה. ועי' באו"ח סי' קנ"ד, ובמג"א סי' קמ"ז סק"ה, ובשו"ת חות יאיר סי' קס"א, ובפר"ד דרוש י"ב אריכות בזה. ובטור עה"ת כ' אע"ג דאין עושין מזבח מדבר שנשתמש בו להדיוט בבמה שרי, והוא תמוה דבזבחים קט"ז ב' איתא אפי' בבמה נמי אסור דפריך והא מודה ראב"ש בבמה וכו' וכ"מ במנחות כ"ב א' א"ב חדתי ועתיקי ומקשי והכ' כו' ומשני ה"נ בחדתי. וראיתי במנחת חינוך בקומץ מנחה מצוה מ' שתי' קו' הטור דאי' בילקוט דאבנים של יעקב הי' ממזבח עקדה ומאבנים שהקריב עליהם אדה"ר, וא"כ הי' קודש ודבר שבקדושה לא מצינו שאם נשתמש בו הדיוט שיהא אסור לגבוה. וא"ש קו' הפנים יפות דאין לך הר וגבעה שלא עבדו ע"ז ואיך עשה יעקב מצבה והלא נעבד במחובר אסור לגבוה. ולהנ"ל א"ש כיון דאדה"ר הקדישו א"א יכול לאסור דשא"ש אפי' לגבוה אך הר"מ בפ"ד מהא"מ פסק דיכול לאסור של הקדש אפי' שא"ש לגבוה עש"ה ולא הביא החת"ס הנ"ל, וע"ע בכל"ח מזה. ובפר"ד דרוש י"ב ובמה שכתבתי בפ' וירא (כ"ב ב'):

וכעת ראיתי בקובץ דרושים חוברת יו"ד סי' י"ג באמ"כ ע"פ פדר"א והובא ברמב"ן דבבוקר מצא כולם אבן אחת, והוי שינוי ופנים חדשות ומותר כמ"ש המג"א וע"ש במחהש"ק ואע"ג דבמזבח ל"מ שינוי אבל מה שנשתנה ביד"ש הוי כבריאה חדשה, ועי' מנחות ס"ט ב'. וכן העיר בח"ס עה"ת, ועי' בשו"ת הרד"ד או"ח מהדו"ב סי' ח"ד ובהגהות אמ"כ אות ג':

יט) ואולם לוז שם העיר לראשונה. ובמדרש ויירא יעקב מן המות ותמוה. ובס' מצודת דוד כ' עפמ"ש טעם שלא ישן יעקב י"ד שנה בבית עבר משום שלא רצה לטעום טעם מיתה שהשינה א' מס' במיתה ויעקב לא מת, וא"כ קשה מפני מה ישן כאן, ואמנם לפי"מ שמסיים ואולם לוז וגו' וידוע מאחז"ל אין מיתה בלוז וכשרצה לישן שם לא עלה שום יראה על פניו ממיתה, אבל כשהקיץ וראה שזה בית אל ולא לוז ירא מן המיתה:

ועי' ביור"ד סי' שכ"ד בש"ך סק"ב דשיעור חלה מ"ג בצים וחומש כמנין חלה ולרמז חומש יש ה' בסוף תיבת חלה שהרי אי אפשר לכתוב ה' במנין מ"ג אלא בתיבת חלה שהרי מיד כשתקח בידך מנין ה' נשאר בידך מנין ל"ח והרי חלה עכ"ל. וצ"ע להבין דבריו. וביערות דבש ח"ב דרוש ד' כ' ע"פ הפסוק ויקרא שמו בית אל ואולם שם העיר לוז לראשונה, וקשה דמה בא לומר מה שהי' שמו קודם, וגם למה נקרא לוז, וי"ל פ"פ המדרש דאברהם קראו הר, ויצחק שדה, ויעקב בית, כי הם חשבו כי מקום מקדש לרב קדושתו אינו ראוי לישוב אדם רק לשרידים וגם זה בזמן מזמנים כאשר הוא באחת קדושת ק"ק ולכך קראו הר ושדה מובדל מישוב בנ"א, אמנם יעקב שישן שם השיג ברוה"ק שזה יהי' בית לכל באי שם ושם יקבל ה' תפילתם, וכן שלמה אמר אפי' נכרי יכול לבוא לשפוך שיחו לפני ה' ולכך קראו בית מקום משכן לבנ"א, ולוז שרשו נבדל וז"פ ויקרא שמו בית אל יעקב שהרגיש בנבואה שזה יהי' לבנ"א. ואולם בראשונה חשבו שמקום נבדל וקראוהו לוז, ולכך ג"כ מקום שאין מלאך המות שולט נקרא לוז שנבדל משאר ערים, וחלה שרשו חילול והוא מגזרת חילול שבת היינו שמחליש שבת וכן חלה מחלשת העיסה שממנה נפרשת, וחלה במנין מ"ג. וא"כ קשה חלה חורה על הפרשתו מעיסה גדולה, יותר נאות לקרא לוז שהוא פי' נבדל, ולוז ג"כ בגי' מ"ג כמו חלה ועכצ"ל דלכך נקרא חלה כי צריך בו ה' להורות על חומש ביצה וכשנותן בו ה' הי' צריך ע"כ אותיות הנשארות ל"ח להשלים למנין מ"ג ולא סגי באופן אחר כי בשום תיבה לא נמצא שורש יותר מג' אותיות, ולכך נקרא חלה עכ"ל בקיצור, וע"ע בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' צ"ג מזה:

כ) וידר. ערש"י והקשו המפו' הכי יעקב יתלה בתנאי, וכ' בס' שם משמואל להגר"ש סאליר מלבוב ז"ל דאי' במדרש פ"ע ושמרני בדרך הזה דרך ע"ז ג"ע ושפ"ד ולה"ר, שבכולן מצינו לשון דרך. וצ"ע למה דוקא על זה התפלל והלא הי' זהיר אף על הקלות, וי"ל דאי' בתענית ד"ה פ"ב ויהי כי זקן שמואל ומי סיב כולי האי הלא