פרדס יוסף בראשית רכ

ר"ל ויקח מן האבנים את המקום. וזה א"א לפרש וע"כ אות מ' ממלת מאבני שייכת אל מלת המקום ופי' ויקח אבני מהמקום, וק' דכאן כ' ל"ר ואח"כ אבן לשון יחיד, וע"כ כדחז"ל דמחמת מריבה נעשו אבן א' עש"ה:

ובמדרש ר' נחוניא נטל ג' אבנים. והכוונה י"ל דג' אבנים ג' אבני יסודות תורה עבודה גמ"ח אשר העולם עומד עליהם. כי יש כתות הת"ח אומר עלי יניח הצדיק ראשו ואנכי העיקר. וכן עבודה אומר כן, וגמ"ח אומר דעיקר צדקה וגמ"ח, אבל ה' אומר כולם נצרכים להיות נצמדים יחד ולא ביחוד ועשאן אבן א'. ועמ"ש בפ' נח (ו' ט'):

שם והנה סולם. עי' משפט צדק על תהלים הביא מבעש"ט ז"ל סולם גי' ממון מוצב ארצה כי ממון הבל אין בו ממש. אבל וראשו מגיע השמימה אם יזכה אדם לשכל ולב טוב יוכל לעלות במעלות עליונות ע"י הממון, ומלאכי אלקים זה הצדיקים עולים ויורדים בו עולים במעלה וכו' ע"ש, גם איתא כך דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' אם אתה עושה כן אשריך כו', ואם הוא עני ל"ש לומר אם "אתה" עושה כן שהרי לא יכול לעשות באופן אחר. רק הפי' אם עשיר אתה ותוכל לחיות חיי תענוג, ועכ"ז חי חיי צער שייך לומר אם אתה עושה כן אם עשית כן ולא במותרות אז אשריך כו', וכעין זה כ' בחידושי מהר"ם שיף בלקוטים בסופו, וראיתי בשם הר"מ מפרעמישלאן ז"ל שאמר רבש"ע יודע אנכי שאם תמצץ כל התפלות של בנ"י יצאו מהם רק ממון, כי זה עיקר תפילתם. אבל אם תמצץ גם הממון יצא מהם תורה ומעשים טובים כי למה ליהידי ממון, רק להחזיק בניו לת"ת, ואתרוג נאה ועוד:

יג) ואלקי יצחק. רש"י אע"פ שלא נתייחד כו' בחייו מ"מ יצחק כהו עיניו, עי' בזה בטורי אבן חגיגה ד"ה, ושו"ת השיב משה או"ח סי' א' על דרך האמת, ובשו"ת פנים מאירות ח"א סי' פ"ט, דלחה אומרים אלקי אברהם ואלקי כו' בחד פעם אלקי סגי, ובהקדמת הרוקח יו"ד כ"ף כ"ף למ"ד המדה הזאת תמיד בלבבך עכ"ל וצ"ע ע"ש אריכות גדול ובקיאות נפלא מספרי קבלה וחקירה אלקית, ועמ"ש בזה (בפ' ל"א מ"ב) בשם בכורי נפתלי ובס' פינות הבית סי' קי"ב הביא בשם עיטור בכורים עפמ"ש בעה"ט תולדות (כ"ו כ"ד) אנכי אלקי אברהם ולא כ' ה' אלקים, לפי שנתייסר ביסורים בלא רחמים ע"ש וא"ש דלא אמר אביך, כי שם העצם ב"ה רחמים ואביך ג"כ מורה רחמים ע"ד רחמי האב על הבן וביצחק ל"ה רחמים ע"ש:

יד) ופרצת עי' ס' פתחי שערים על שבת קי"ח ב'. כל המענג השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה, וצ"ב ונראה דאיתא במדרש פס"ט ופרצת אף חלקו של יחזקאל הראה לו, דהלא לא פי' יחזקאל אלא מן מזרח למערב כמו ישעי' שפי' כי ימין ושמאל תפרוצי, וצ"ב הלא לא נאמר בקרא קדמה וימה, וישעי' אמר ימין ושמאל היינו דרום וצפון, ומה זה שסמך הדבר אל ברכת יעקב אשר מערב נא' בראשונה, ונראה עפמ"ש בעל עקדה בתהלים ק"ג כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשענו, כרחם אב על בנים כו' שאדם שהולך בדרך קצר אף שהדרך מקולקל מקרי קלקול באיכות ולא בכמות אבל כשדרך רחוק וגם מקולקל אז הוי קלקול גמור, והילוך השמש ביום הוא ממזרח למערב וזה הי' עיקר הילוכו, ובלילה מסבבת הילוכה לחזרה ממערב למזרח, והילוך זה בכבידות יותר מהילוך החמה, וכמ"כ אם אדם זורק דבר מלמעלה למטה נופל במהירות, ומלמטה למעלה בכבידות, ויש פשעים מחמת תאוה שא"א להנצל מהם, וה' חס על אדם ומוחל לו כמ"ש יצרו ש"א מתגבר ולולא ה' בעזרו ל"ה יכול לו, אבל פשעים שהם נגד השכל מדין שלא ימחול, ורק מרחמנות אין ה' נועל הדלת מפני תשובה, וז"ש דוד כי כגבוה שמים על הארץ, היינו כמו שקשה לעלות מארץ לשמים שהוא נגד הטבע, כן גבר חסדו, ומפרש כרחוק מזרח ממערב דממערב קשה ההילוך השמש למזרח ועכ"ז הולך בכבידות כ"כ הרחיק פשענו והטעם כרחם אב על בנים וז"ש במדרש ופרצת ימה וקדמה היינו ממערב למזרח ומצפון לדרום, וזה הדרך בכבידות יוכל האדם להלוך אשר אין דרכו לילך, כי ישעי' אמר ימין ושמאל היינו מדרום לצפון שהוא דרך ההילוך, ויחזקאל א' מפאת קדם עד פאת ים היינו ממזרח למערב, אמנם הבטיח ה' ליעקב כשיתקרבו ישראל באיכות ויהי' כעפר הארץ כמ"ש המדרש בזה יזכו לפרוץ אף שלא כדרך הטבע דהיינו אף ממערב למזרח ומצפון לדרום. וז"ש המענג שבת אף שאין ביכולתו לפזר כ"כ נותנים לו נחלה בלי מצרים שלא כדרך הטבע יתרבה נחלתו, ועי' בע"י סי' פ"ד ובמפורשים דפוס ווילנא ומהאריכות לא העתקתי:

טז) ואנכי לא ידעתי. ערש"י הר"ר העשיל