פרדס יוסף בראשית ריח

פרשת ויצא י) ויצא רש"י ל"ה צ"ל רק וילך וכו' ובמד"ר הקשה וכי לא יצא משם אלא הוא כו' עי' אמרי שפר להראנ"ח ז"ל. דיל"ד ברש"י שהניח דברי המדרש ובא בטענה אחרת, ובשלמא אי ל"ה פונה אל הדרשא כדרכו בכ"מ, אבל להביא דחז"ל ולבוא בטענה אחרת קשה, ועוד מה הקשה המדרש הא בכ"מ לא יזכיר רק מי שהוא העיקר בהליכה והבהמה וכלים כרגלי הבעלים, ועוד שבצאתו לא יצא ברכוש רק כבורח ול"ש כמה גמלים יצאו, וי"ל שרו"ל הוק' להם מה שהקשה רש"י למה צריך ויצא שהכ' ל"צ להזכיר אלא המקרים המהרים לצאת, ושהי' בהם אות שלא כדרך כל הארץ, וכמ"ש וילך חרנה ויפגע במקום כו', אבל היציאה מב"ש אין בה דבר חידוש, וז"ש וכי לא יצא אלא הוא, ר"ל שאין בו חידוש ע"כ אמר מגיד כו'. וכעין זה הקשה במשה ויגדל משה וכי לא גדל אלא הוא אלא שגדל שלא כדרך כל הארץ, עי' בפ' שמות (ב' י"א) וכן י"ל במ"ש רש"י בנעמי, ועמ"ש בס' שם משמואל, ובאה"י כ' דסוגי הליכה ב', או בעבור צרכו ללכת שמה, או שמוכרח לעזוב ולנוס מביתו, ועל ההולך למחוז חפצו שייך ל' וילך, שעיקר אצלו ההליכה ולא ויצא כי יציאתו אך טפילה אל העיקר. ואם עיקר הוא העקירה ממקומו ובריחה ויציאה עיקר שלא יהיה כאן שייך ל' ויצא, ול' וילך טפל, וביעקב הי' ב'. א' שהי' מוכרח לנוס מפני עשו. וב' שהי' צריך לבוא לבית לבן לישא אשה וכשרז"ל יעקב הלך אצל זיווגו, וע"כ כ' ויצא וגם וילך, ובנח"י כ' דל' ויצא ל"ש רק במי שעוקר דירתו מכאן לגמרי אבל במי שדעתו להחזיר ל"ש ל' יציאה רק שהלך למקום פלוני, וא"כ קשה ל' ויצא וע"ז התי' שקאי על זיוה והדרה שיצא ממנה תיכף, ובספר אגרת שמואל על רות מבעל מדרש שמואל, כ' על וילך איש מבית לחם יהודה, יל"ד למה לא אמר ויצא ואח"כ וילך כמו ביעקב, וי"ל ע"פ מדרש והלא כמה חמרים וגמלים יצאו וכו' וביציאת יעקב ל"ה נדנוד עבירה בצאתו עשה רושם, אבל באבימלך דיציאה הי' בעבירה יוצא מא"י ובורח מעניים, זאת היציאה אינה דומה ליציאת צדיק ולא עשתה רושם בזיוה והדרה, לכן לא כ' ויצא ע"ש, ועי' במדרש פנחס מהרה"ק ר"פ מקאריץ ז"ל אות מ"ב כשאדם יוצא מביהמ"ד שהוא באר שבע באר מים חיים וילך חרנה כלומר לשוק ויפגע במקום כשפוגע בשוק וילן שם שיצא מן השכל, ואינו מיישב עצמו כי בא השמש ויחלום לשון חלים, פירוש שהוא בריא רואה והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, כלומר בעיני בנ"א נראה קטן אבל באמת הוא דבר גדול כי סולם בגימ' ממון ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו, כלומר אפי' הצדיקים עולים ויורדים בו, ועוד סולם בגימ' קול כלומר שבנ"א נהנין ממנו, וראשו מגיע השמים כי מלאכים אומרים שירה בקול ומלאכי אלקים עולים ויורדים כי זה שאינו עונה עם חבירו בשוה זורקין אותו לנהר דינור עש"ה, וע"ע בבינה לעתים דרוש י"ד, ובארצות השלום דרוש ג' ומהאריכות לא העתקתי:

וי"ל דמה שהוכרח לנוס מביתו וילך חרנה חרון אף ה', והיה נבוך וכמחז"ל בעירובין מ"א ב' עניות מעבירה ע"ד קונו, ויפגע במקום מל' פגע בו, וילן שם מל' וילונו העם, כי בא השמש, שמש הצלחתו נטה, אולם חיש מהר אחז דרכו, ויקח מאבני המקום מיסודי הדת, וישם מראשותיו עליהם שם דעותיו, וישכב במקום ההוא ששקטו ונחו גלי עשתונותיו, והראה לו ה' סולם הצלחה שעולים ויורדים בו שיש עולים מבירא עמיקתא למרום, ויש יורדים מאגרא רמא לבור הצרות, וזה ראי' על השגחת ה', והנה ה' נצב עליו ולא כדעת המינים שאין כבודו ית' להשגיח בתחתונים. ובזה מצא נוחם למצבו כי בטח ישגא באחריתו:

ובמד"ר פס"ה אשא עיני אל ההרים כו' אל ההורים כשהלך אליעזר כו' ואני לא נזם א' כו' אלא עזרי מעם ה', עוד שם (משלי י"ט) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת, וראיתי לפרש דיש ג' דעות בנושאי נשים, א' המבקשים כסף הרבה לנדן או הורים עשירים, ובאמת הנושא לשם ממון נולדים בנים שאינם מהוגנים, ב' יבקש אשה שתהי' בעלת הבית שתדע לנהל ביתה בסדר נכון, ג' עיקר אצלו אשה משכלת וחרדית שתנהל ביתה בכשרות ותגדל בניו לתורה ויראה, ואשה כזו עטרת לבעלה, וג' שותפים באדם אב ואם נותנים גוף, וה' נותן נשמה ושכל, וז"פ בית והון אם יקח רק בשביל בית לנהל הבית, או שיש לה הון, מי יהנה רק הגוף שהוא נחלת אבות, אבל ומה' הנשמה שהיא מה' לא תהנה רק מאשה משכלת ויראת אלקים, וז"ש דמי אשא עיני אל ההרים בהגיע תור לבחור אשה נשא מתחילה עיניו אל ההורים זה הגוף, ושןאל מאין