פרדס יוסף בראשית ריד

השוכר ואמאי מה שטענו לא הודה לו אמר עולא ע"י גלגול דא"ל אישתבעי לי איזו מיהת דכדרכה מתה ומגו כו', ושם נר' קצת דמתפרש ל' אוהב דר"ל דגם אם היינו אוהבים ולא הייתי מכחישך לומר דשאולה מתה רק הייתי גם אני אומר כדבריך דשכורה מתה עכ"ז הרי היית צריך לישבע דכדרכה מתה וא"כ מגו כו':

שם בטרם תבא ואברכהו. ראיתי הפשט שאם הי' עשו בבית לא הי' יכול לחול הברכות, דרשעות עשו הי' מזיק ליעקב לקבל הברכות, ערש"י אחרי (י"ח ג') דרשעים מקלקלים אויר הארץ ומזיק לזולתם, ועי' נזיר נ"ה קליטת טומאה באויר, ובויק"ר פי"ז ישראל חוטאים וארץ מתקלקלת ע"ש וזה י"ל טעם דצריכים בע"ד לצאת בשעת משא ומתן הדיינים, עי' סמ"ע רס"י י"ח ב' טעמים, וי"ל עוד עפמ"ש באבות (פ"א ח') בע"ד יהי' בעיניך כרשעים, ועחו"מ סי' י"ז ס"י, וכשיש רשע בבית מתקלקל האויר ועושה רושם לשבש דעת הדיינים מלעמוד על האמת, וערש"י לך (י"ג י"ד):

לה) בא אחיך במרמה. רש"י בחכמה עמ"ש בפסוק כ"ה:

לו) הכי קרא שמו יעקב. רש"י בתמי' עמ"ש בפ' בראשית (ד' י"ג) בשם שארית יוסף:

שם את בכורתי לקח ערש"י ועי' ס' עץ הדעת טוב כתובות בח"ת דיל"ד הלא לא מצינו עד עתה שעשו קרא תגר על מכירת בכורתו. וי"ל למ"ש המפו' דלכך מכר עשו הבכורה משום ששמע נבואה שהוגד לרבקה ורב יעבוד צעיר. ולפי"ז א"ש כששמע עשו שיעקב לקח הברכה קרא תגר למפרע על מכירת הבכורה בחנם כיון שלא פעל כלום במכירתו ע"ש:

וע"ד הלה י"ל שאמר עשו הנה אנכי הולך למות דיש ב' מיתות, מיתה ממש וגם העני חשיב כמת, וזה הפני הולך פדיין ברגליו, וידוע מה שקנה עבד קנה רבו. וזה כונת עשו הנה אנכי הולך למות פי' כיון שרב יעבד צעיר אז אין לי שום נכסים שהכל שייך ליעקב אדוני וזה הולך למות אע"פ שאלך ברגלי מ"מ אהיה כמת שאין לי נכסים ולמה זה לי ככורה, ואדרבה עטר זה מכר הבכורה כדי שיעקב ישתעבד לעשו ועי' בס' נחלת עזריאל בפרפראות לחכמה. שכ' לפמ"ש בשמע שלמה שיעקב ירא שמא משום דעשו היה להוט אחר ממון לא ימכור הבכורה שלא יפסיד נחלתו חלק הבכורה, לזה אמר מכרה רק כהיום מה שברור לך היינו עבודה. משא"כ הממון עדיין אינו שלך דילמא תמות קודם אביך, וז"ש עשו עתה ידעתי ערמתו תחלה לקח בכורתי ולא הממון כי הממון ממילא שלו מכח שלקח ברכתי ומה שקנה עבד כו' וממילא גם הירושה שלו, וע"ע בבינה לעתים דרוש ל"ה דבר נכון בזה:

לט) משמני הארץ. רש"י זה אטלי' של יון, ובס' מצודת דוד כ' דבסנהד' דכ"א ב' אי' בשעה שנשא שלמה בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה שרטון ועלי' נבנה כרך גדול וזה אטלי' של יון, והוקשה לרש"י דבברכת יצחק ליעקב. א"ל מטל השמים ומשמני הארץ והקדים טל השמים לארץ, ובעשו הקדים משמני הארץ. אלא שהארץ שנתן ליעקב זה א"י שכבר הי' בעולם ול"ה צריך כ"א לטל השמים אבל בעשו באותו פעם עדיין לא נברא ארצו כי זה אטלי' של יון ולכך ל"ה מקדים מטל השמים כי למה לו הטל כיון שעדיין לא נברא הארץ, לפיכך ברכו תחלה בארץ ואח"כ מטל השמים, ועי' בס' דמשק אליעזר וחה"ת שהביאו זה בשם הר"ר העשיל ז"ל. וע"ע בתורת חיים חולין דס"ג, ובס' פרפראות לחכמה:

מ) והי' כאשר תריד. ערש"י ועי' בע"ז די"א ב', ברומי א' לשבעים שנה מביאין אדם וכו' ועי' במהרש"א. ובתו"מ לח"ס כ' כי מתרי"ג מצות כשם דאסור לגרוע מצוה אחת כך אסור להוסיף, וברמב"ם ה' ממרים פ"ב ה"ט האומר בשר עוף בחלב מה"ת עובר בבל תוסיף, וכבר אמר שלמה אל תהי' צדיק הרבה ואל תרשע הרבה. וזה והי' כאשר תרי"ד בגימ' תרי"ד שהוסיף מצוה אחת אז ג"כ ופרקת עונו:

מא) וישטום עשו עי' בינה לעתים דרוש ס' שהק' אחר ששנאתו הי' ליעקב למה תלא באביו ואמר על הברכה אשר ברכו אביו הול"ל אשר לקח מאביו. ועוד מה אבל אבי הול"ל ימות אבי ואהרגנו, ועוד מהיכן ידע שזה יהי' בקרוב, וי"ל דעשו הי' שנאתו גם לאביו מחמת שקיים ברכתו ליעקב. ואף דתחילתו הי' באונס אבל סופו הי' ברצון. אבל לא יכול לנקום ממנו בפועל ממש שימיתו, וגם מטבע בן שלא יוכל להרים יד על אביו ואפי' לאחר מותו כמ"ש בפ' חזקת הבתים נ"ח א', בר' בנאה דא"ל זילו חביטו בקבורת אביכן ע"ש, אבל רצה להנקם משניהם ביחד וזה וישטום כו' על מה שברכו אביו שהיתה מאת אביו לברכו ברצונו כי סופו הוכיח על תחילתו ולא הוציא מן הפה אופן הנקמה אלא