פרדס יוסף בראשית ריא

משרי צבאיו, וכן הא אין לך מלחמה שנוצחת כו' אע"ג שמצינו אמרפל וחברי' נוצחים טרם שנולד עשו דמיירי נמי דוקא לנצח יעקב או עשו, א"נ הכא מאחר שנולד יעקב ועשו מיירי, ואע"ג שמצינו ישראל מנצחים כמה מלחמות היינו ע"י תפילתם וזכותם, וי"ל עוד אין לך מלחמה שנוצחת להרע ועל חנם שהמנוצח אינו חייב כלום ועל לא חמס בכפו מנצחו ומשפילו עד שאול בכליון חרוץ כמו מעשו, ואין לך תפלה שמועלת לנצחם ולכלות לגמרי כמו שעשו ישראל לז' אומות בכיבוש הארץ כמו ביעקב:

כג) ויברכהו וק' איזה ברכה ברכו תחלה בעוד שלא ידע מי הוא. ועי' בספורנו שכ' דחושד חבירו צריך לפייסו ולא עוד אלא שצריך לברכו ע"ש. וראיתי בס"א דיצחק הי' מסופק אם הוא יעקב כמ"ש הקול וגו' ועשה בחינה שיברך אותו תחלה באיזה ברכה לא בברכה האמתיית שהי' בדעתו לברך, והמתברך יחשוב שהוא הברכה האמתיית. ולפי דעתו כבר קיבל הברכות, ואח"כ שוב לא יירא מהגיד האחת אם הוא עשו או יעקב, ואם ימצא באמת שהוא עשו אברכו שנית, וז"פ אתה זה בני עשו כלו' עתה תוכל להגיד לי האמת, ויאמר אני ולא אמר שקר ח"ו כי לא אמר אני עשו כמ"ש רש"י. ויאמר א"כ הגישה מציד ואברכך בברכות האמתיית:

כה) ויבא לו יין וישת. הקשה לי נכדי הב' המופלג המושלם במעלות ומדות כ' שלום צבי שיחי' דלמה נתן לו יין. הא יצחק לא צוה לעשו רק לעשות לו מטעמים לאכול, וכן רבקה אמרה ג"כ והבאת לאביך ואכל, ויפה הקשה. ואמרתי לו שבדעת זקנים כ' מיכאל הביא לו יין מג"ע, וכ"כ בתרגום יהונתן דמלאך נתן יין ביד יעקב להביא לאביו ע"ש, וגם יש לתרץ לפמ"ש בפדר"א ורש"י שהיה פסח ושני גדיים א' לפסח וא' למטעמים, ועי' בעה"ט וירח בגימ' ליל פסח, משו"ה הביא יין רמז לד' כוסות. וא"ש דכ' ויגש לו לאכול ואח"כ ויבא לו יין ויישת, ואחר השתיה לא טעם כלום דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, ואחר קרבן פסח אסור לאכול, ורק ב' כוסות אחרונות מותר. ולקמן בפסוק ל"ה כתיב כי בא אחיך במרמה פרש"י בחכמה ועמדו המפו' על זה, ושמעתי בשם הרה"ק ר' וואלף מסטריקוב ז"ל, לפי הנ"ל דהיה בפסח ונוטריקן של במרמה הוא רפ"ז, כנוטריקן של אפיקומן, ויעקב עשה זאת בחכמה שהאכילהו אפיקומן שלא יהי' רשאי לאכול עוד, כשיביא לו עשו לאכול. וזאת הי' חכמה. ובאמת לא מצינו שאכל יצחק ממה שהביא לו אח"כ עשו לאכול:

כז) כריח השדה. רש"י שנתן בו ריח טוב. ועי' בזה"ק דנכנס עמו ריח ג"ע לפי שהי' לבוש במלבושי אדה"ר, ועי' תורת חיים ב"מ דפ"ד ובסנהד' דל"ז אריכות בזה. ועי' בארץ חמדה להמלבי"ם אף דיצחק בודאי אוכל חולין בטהרה הי' ואיך אכל מבנו עשו, אך בסוף סוטה (מ"ח א') אי' דטהרה נטלה את הריח וע"י רוח הקודש דמרח ע"ש ועז"א וירח ריח בגדיו וידע דנזהר בטהרה ויברכהו:

כח) ויתן רש"י יתן ויחזור ויתן. וכ' בס' אור יקרות דאין השכינה שורה בחו"ל רק אם כבר שרתה בא"י ישרה ג"כ בחו"ל ערש"י ריש יחזקאל. ואי' ששם ה' משמש בא"י ואלקים בחו"ל ואי' ביד יוסף דברכת מטל השמים הוא נבואה דנקרא טל והוקשה לרש"י ויתן לך אלקים מטל דאלקים בחו"ל ואין שכינה שורה שם, ותי' יתן ויחזור ויתן בפעם ב' דכבר שרה בא"י אז ישרה ג"כ בחו"ל, וע"ע בלוית חן. ובמדרש תלפיות ענף יצחק דברים הרבה מעניני יצחק:

וי"ל עוד דידוע דבכל דבר מעניני עוה"ז אין התענוג רק תיכף ואם יתעשר או ימצא מציאה ישמח רק יום או יומיים. ואח"כ ידמה שכך צריך להיות (כי כל תאות עוה"ז רק בשעה שאין לאדם זאת. אך כאשר יבואו לו אז אין תענוג) אבל מי שהולך ונתעשר יום אחר יום ישמח מאד, ויצחק נתן ברכה ליעקב שלא יהי' מאלה המתעשרים פעם אחת ומני אז עומד במצבו רק יתן ויחזור ויתן. דתלך הצלחתו תמיד בלי הרף ואז תמיד ישמח בו:

שם מטל השמים ומשמני הארץ. ובברכת עשו כ' משמני הארץ יהי' מושבך ומטל השמים מעל, י"ל דבתענית ד"ד ע"א דכנס"י בקשו ויבא כגשם לנו, וה' עונה את מבקשת דבר שאינו תדיר. אני אתן דבר הנמצא תמיד וזה אהיה כטל לישראל, ופי' ביע"ד ח"א דרוש א' דחילוק בין גשם לטל דגשם בא מלחות ארץ העולה למעלה. וחלקי מים העולים עם האד יתקבצו למעלה ויהי' לגשם, וכשתיבש האדמה ולא תעלה לחות כל כך לא ירדו גשמים, אבל הטל אינו מליחות אבה