פרדס יוסף בראשית רח

בחמץ צריך בדיקה דהוי איסור כרת ולא בדילי וער"ן וראשונים שלכן החמירה תורה רק בחמץ ב"י משום האי טעמא גופי' דהוי כרת. משום זה אפ"ל דשפיר לוקה דאף דעל ב"י ליכא כרת מ"מ איסור ב"י משום כרת ולכן לקי בקנה חמץ אף דהוי להנל"ע. ועי' ג"כ תוס' מגילה ד"כ ע"א ד"ה דכתיב דאי לאו קרא הו"א דנשים חייבות במילת בניהם אף דהוי מ"ע שהז"ג כיון דיש בו כרת ע"ש, ואף שאין כרת רק על הערל גופא. מ"מ כיון דבעשה שייך כרת הוא אלים. ועי' מנחת חינוך מצוה ב'. וכמו כן כאן. ועשעה"מ פי"ב ה"ג מעכו"ם, ובחידושי כתבתי בזה הרבה אך אכ"מ:

שם רש"י וצודה לי ולא מן הגזל, לכאו"ק הא גזל א' מז' מצות וכיון דצווה לו על נבלות מכ"ש על גזל דמחויב ב"נ ולמה הי' צריך לאזהרה מיוחדת. ועי' בכל"ח שכ' דשני גדיים הי' לפסח וחגיגה ואף דבב"נ נחירתן זו שחיטתן מ"מ בקדשים צריך דוקא שחיטה, והי' חושש יצחק, כיון שעשו יראה שאביו סובר שישראל גמור הוא ומותר באכילת פסח וגר תושב אסור בו, א"כ יהי' מותר לגזול הפסח מעכו"ם דאצל ישראל גזל עכו"ם מותר לכן צוה אותו על גזל ע"ש. והטעם י"ל כמ"ש היראים דאף דגזל עכו"ם מותר מ"מ לא הוי לכם עי' מג"א סי' תרל"ז סק"ג ובקרבן פסח צריך שלו ולכן גזל עכו"ם אסור. אך ק' הא קרבן פסח צריך ביקור ד' ימים קודם שחיטה ויהי' ראי' מזה להרמב"ם דפסח דורות א"צ ביקור. ויש להאריך בזה:

ו) ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר, חיבות לאמר ראשון ושני צ"ב, וכתב בס' עץ הדעת טוב על כתובות דדיבור קשה ואמירה רכה, ועשו הי' ירא שלא יעשה יעקב תחבולה וליטול הברכות, ע"כ התחכם יצחק ונתן עצה לעשו שידבר בלשון רכה כלשון יעקב ויהי' סימן ליצחק שעשו הוא המדבר, דמסתמא יעקב ישנה וידבר כעשו בלשון קשות שידמה יצחק שזה עשו, אמנם רבקה ידעה ברוה"ק מסימן שמסר יצחק לעשו, לזה אמרה ליעקב לאמר שיאמר בלשון רכה וטעם הדבר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו לאמר שפקד עליו שיאמר בלשון רכה, ועי' ג"כ בפני"ק, ויובן בזה מ"ש הקול קול יעקב וגו' ולא הכירו ויברכהו, וקשה כיון שהכיר שהקול הי' מתנגד להיכר הידים, א"כ במה הכריע שהוא עשו ויברכהו. ולהנ"ל א"ש שהרי זה הי' הסימן המובהק אם ידבר רכות שהוא עשו. וכאשר שמע הקול והוא קול יעקב א"כ נתאמת אצלו שזה הוא עשו, ואמר הקול קול יעקב ממש כהסימן וגם הידים ידי עשו עתה אין לי שום ספק ויברכהו:

ט) שני גדיי עזים. רש"י א' לפסח וא' לחגיגה, והוא בפדר"א פל"ב, וזקיני הגאון מלאסק ז"ל בספר ריח דודאים על הגדה של פסח דל"ח, כ' דלכאו"ק למה שני גדיים הא קיי"ל בפסחים ד"ע בזמן שבא במיעוט אין חגיגה באה עמו, א"כ כיון שהי' גדי א' לפסח הי' די גם למטעמים ליצחק ולמ"ל גדי השני. וי"ל דיצחק רצה לברך עשו אף שידע שאינו כדאי ואינו מוכן לקבל הברכות כמו יעקב, מ"מ כיון שהוא הבכור רצה לברכו, שע"י הברכות יתמלא אח"כ ברוח חכמה. אבל רבקה סוברת דאינו ראוי לברך ולהשרות חכמה רק למי שכבר חכם קצת דיהב חכמתא לחכימין, וזה ליעקב ולא לעשו הריק מכל חכמה, אבל יצחק רצה להשלים שני בניו וע"י הברכה יומשך ג"כ חכמה לעשו ויעקב יהי' חכם מצד עצמו, לכן צותה רבקה ליקח שני גדיים להזכיר את יצחק שצריך למטעמים קודם הפסח כדי שיהי' נאכל על השובע, ומזה ראיה דאין ה' נותן חכמה רק לחכמים ומלא מחזיק ואינו מחזיק ריקן, ובזה תיקנה כי אם גם יודע ליצחק שיעקב הוא ג"כ יברך אותו ע"ש באריכות ובדף מ' ע"א ועי' זית רענן על הילקוט רמז קי"ד, ודו"ז הגה"צ ר' צבי הירש הכהן ז"ל האבד"ק זגיערזש הקשה לפמ"ש המהרש"א סוטה די"ב א' ד"ה יכול, אף דאבות קיימו כל המצות אפי' מצות התלויות בארץ אבל מצות שלא נתחייבו עד כבוש א"י לא קיימו ע"ש, וא"כ איך כ' רש"י אחד לפסח, וי"ל כמ"ש תוס' קידושין דל"ז ב' ד"ה הואיל הא דהקריבו פסח ראשון קודם שנכבשה ונחלקה הארץ עשו ע"פ הדבור ע"ש ורבקה ידעה מזה אע"פ שיצחק לא אמר לה שהי' לה רוח הקדש ערש"י (כ"ו מ"ב) ועי' מדרש ד"ה ויגד לרבקה. ובאמת בפדר"א בביאור רד"ל הוכיח שהיה רק זכר לפסח והביא ראי' מזוה"ק וכהך דפסחים דקי"ד ב' ע"ש, ועי' בקובץ המאסף שנת תרע"א כרך ב' סי' מ' שהק' איך נהג אברהם בק"פ אף אחר שנימול דאיכא ספק לאו דכל בן נכר לא יאכל בו ע"ש, והקו' עוד חזקה מיצחק שצוה להביא לו גדי לפסח, הרי מפורש שאכל ק"פ, וע"ש עוד בתרע"ב כרך א' סי' כ"ט. ולפמ"ש הרד"ל הי' רק זכר לפסח וא"ש כ"ז הערני בני הרה"ח מו"ה דוד נ"י: