פרדס יוסף בראשית רז

וא"כ פטורות והדק"ל דהוי להנל"ע ול"ש לאו הכולל יותר מעשה בנשים דאף דפטורות מעשה הא גם על ל"ת דב"י פטורות:

ועוד תי' המפו' דבחמץ איכא ב' לאווי ואין עשה מנתק ב' לאווי, עשעה"מ בפ"א מחמץ, והקשו עליו הא לא סמיכי דלא יראה כ' בפ' בא פסוק ז' ולא ימצא בפי"ב, והיכי דלא סמיכי עשה מנתק כמ"ש תוס' חולין דפ"א ומכות ט"ו. וכן דחה בשאג"א סי' פ"ב. ואי דאיכא ל"י לך חמץ ול"י שאור בכל גבולך דסמיכי. אך הא צריכי ב' פסוקים כמ"ש בפסחים ד"ה ע"ב ליתן את האמור בזה בזה. אך לפמ"ש היבין שמועה הנספח להליכת עולם כלל קצ"ב דאף דצריכי ב' לאווי מ"מ אין העשה מנתק אותם. ל"ק קו' הנ"ל וכמובן. ויהי' מיושב בזה מ"ש תוס' ריש תמורה ד"ה סופג, דלא לקי רק מ' ותרי קראי צריכי, וקשה דא"כ מה קאמר בגמ' ד"ה ע"ב אין עשה מנתק אותם הא צריכי. ולפמ"ש היבין שמועה ניחא. אך לפמ"ש תוס' חולין פ"א דהיכי דעשה הוי במעשה מנתק ב' לאוי הדק"ל בחמץ דעשה במעשה מנתק ב' לאוי:

ועוד תי' המפו' דהוי לאו שקדמו עשה דעשה הוא אף בערב פסח משש שעות ול"ת רק מלילה ולוקה כמ"ש במכות דט"ו. כ"כ בשאג"א שם. ופנ"י ביצה ד"ז ע"ב, ושעה"מ שם וגנת ורדים כלל כ"ג, ועי' בחק יעקב סי' תמ"ג סק"א. ופמ"ג בפתיחה לה' פסח ח"א אות ו'. אך לדעת הפוסקים דבע"פ עובר בבל יראה א"כ ל"ה לאו שקדמו עשה, וכ"כ באמת בנוב"י תנינא או"ח סי' צ' ע"ש. ועוד יש תירוץ הא דלוקה בקנה חמץ היכי דביטל העשה, עי' שאג"א שם. ונוב"י מ"ת או"ח סי' צ"א וגו"ו כלל כ"א, והיינו בזרקו לים או פררו, ודחו זה דבזה הפירור גופי' מקיים עשה דתשביתו. ונראה דאפשר בביטל החמץ באכלו ואף שמחויב כרת מבטל העשה והרמב"ם י"ל דלא ס"ל כבעל המאור פסחים דבאכילה מקיים מ"ע דתשביתו. והפו' כ' דבעה"מ לא מיירי רק באכלו קודם הפסח אבל בפסח לא מקיים עשה באכילה, ולא תקשה דהא חייב כרת באכילה ופטור ממלקות דקלבדר"מ כרנבה"ק, וכמ"ש הנוב"י שם. אך יש לתרץ דאיירי באכלו שלא בכדי אכילת פרם דכרת ליכא וביטל העשה:

וזקיני הגאון המפורסם מוהר"ד ז"ל האבד"ק לאסק בספרו חדושי הרד"ד על פסחים דכ"ט כ' דבר חדש דמשכחת ביטלו עפמ"ש באו"ח סי' ש"מ ס"ג דבכתב על פוגה אסור למחוק בשבת, גם אסור לאכלו ולשברו דהוי מוחק, וחידש דגם אם כתב על עונה משמות שאינם נמחקין י"ל דאסור לאכלו דהוי כמוחק, וא"כ משכחת ביטלו לעשה דתשביתו בכתב שם שאינו נמחק על החמץ דתו לא יכול לבער וביטל העשה אבל תשביתו אינו מקיים בזה ע"ש ובגליון שם כתבתי דצ"ע דיכול לבער דעשה דתשביתו דוחה ל"ת דמחיקה, וי"ל דמחיקה איכא גם עשה דאת ה' אלקיך תירא ואין עדל"ת ועשה וכמ"ש בבית מאיר בחידושיו על סנהדרין דקי"ג ע"ש. ועוד לפמ"ש בשאג"א הנ"ל דתשביתו ל"ש בנשים דמ"ע שהז"ג. ועשה שאינו שוה בכל לא דחי שוה בכל דהיינו מחיקה. עי' בשושנת העמקים כלל ג' ולימוד ה' סי' ב'. ומלה"ר ערך עדל"ת אות כ"א. אך יש להעיר מתוס' ריש שבת ד"ג ע"ב ברודה בתנור דאנוס ע"פ חכמים הוי אונס ע"ש. וא"כ בחמץ המחיקה דאסור הוי אנוס ע"פ חכמים ויש להאריך בזה:

אך כל מ"ש אינו נכון דאי יש אופן ביטלו בחמץ א"כ במכות דט"ז דלא מצאו ביטלו אלא זאת ועוד אחרת והא איכא חמץ, וממנ"פ ק' אי נימא דליכא ביטלו הדק"ל על הרמב"ם דאמאי לוקה בקנה ואי יש אופן אמאי לא הביאו בגמ'. והנכון בזה דהרמב"ם פסק קיימו ולא קיימו בפי"ח ה"ב מסנהדרין, ועי' מלה"ר להנל"ע אות י"ג, שכ' דהר"ם לא ס"ל הפשט קיימו ולא קיימו בתכ"ד או בבא לב"ד. ורק פירש דכל זמן שבידו לקיים אין לוקין ומעת שלא יכול לקיים לוקה והנפק"מ בין ביטלו לקיימו דביטלו צריך לבטל בידים. וקיימו אף שבטל מאליו שלא יכול עוד לקיים העשה לוקה. ולכן פסק בפ"א ה"ז מנערה דאף אם מתה מאלי' באונס שגירשה לוקה, וכ"כ בפי' המשניות ריש פ"ג דמכות ולכן שפיר בקונה חמץ בפסח לוקה בעבר והניחו כל ימי הפסח או באופן אחר כמש"ל ושוב לא יכול לקיים עשה דתשביתו ולקה. וז"ב בישובו של הר"ם ז"ל. וראיתי בס' עדות לישראל על מס' מכות שכ' דבחמץ כ"ע מודים דקיימו ולא קיימו משום דכל רגע ורגע עובר על לאו דלא יראה משא"כ בנותר ודכוותי' שאינו עובר על לאו רק מתעצל בקיום העשה א"כ א"ש בפשיטות שכאן בפסח לוקין באם לא קיימו:

עונלפע"ד עפ"מ שחידשו הבעה"מ וריטב"א מכות דבל"ת שיש בו כרת אף להנל"ע לקי ע"ש. א"כ בחמץ הוי כרת ושפיר לקי. ורק דלכאורה טעות דרק באכילה יש כרת ולא בב"י. אך לפמ"ש תוס' ריש פסחים דמשו"ה רק