פרדס יוסף בראשית רה

לע"ז והסכין אסור משום שמנונית, ויצחק בקש מטעמים ומדחזינן דרבקה עשתה לו ב' גדיי עזים לפסח ולחגיגה הבאה עם הפסח ונאכלת צלי א"כ ש"מ דיצחק אהב מטעמים צלי, ע"כ הוצרך יצחק להזהירו ושא כליך ע"ג חברתה להסיר שמנונית דע"ז. אבל לענין פגימה לא דאין ברזל בברזל כ"א משחזת שלה דוקא ע"ש. ובכל"ח כ' עפ"י הט"ז יו"ד סי' י' סק"י דגם בכשרה צריך הדחה משום אבמה"ח, ואפי' להחולקים י"ל דוקא לדידן דאימת בלעו בגמר שחיטה ואז הוי התירא, משא"כ לב"נ דמפרכסת אסור. ואפי' למאן דמתיר היינו משום מי איכא מידי ולא שייך קודם מ"ת, ויצחק חשש דילמא להחמיר דינו כב"נ ומפרכסת אסור וצריך השחזה משום איסור אבמה"ח שלא יהי' צריך הדחה אח"כ, ובדברי שאול כ' אף שהי' יצחק טועה בעשו, מ"מ כ"כ ל"ה טועה בו ולא האמין לו על השחיטה רק עד שיבדק הסכין לפניו ואף שהי' סומא הי' יכול להכיר במשמוש היד, וא"ש הטור עה"ת שהק' איך אכל יצחק מה שנשחט ע"י החץ, ותימה דהא רבא בדק גירא ובהדי דפרח שחיט לה, ולפמ"ש י"ל דבאמת צריך בדיקה אם לא החליד כמ"ש רשב"א וע"ז אינו נאמן עשו. וכ"כ ביד שאול יו"ד סי' כ"ה, וע"ע בהגהות יד שאול יו"ד סי' כ"ד דבמ"ר שחוז מאני זיינך שלא תאכילני נבלות וטריפות, וקשה דספק שחיטה נבלה ולא טרפה ועי' יפ"ת, ולבה"ג דשמוטה אינו טריפה רק דל"מ שחיטה כמ"ש הב"י ונדלדלו רובן ג"כ הוי טרפה, ועש"ך סקכ"ג ולכך כ' טרפות וא"ש רש"י בחומש שלא יאכילני נבלות והשמיט טרפות דלרש"י דעיקר היינו פגימה וזה הו"ל חונק והוי נבלה:

ועי' שו"ת שם אריה יו"ד סי' א' דלא נחשד עשו רק דדילמא יסבור כר"י דסומא פטור אף מלאווין ויצחק הי' סומא לכן אמר לו דאין הלכה כר"י או דאפי' לר"י על לאווין מצווה. עי"ל דבחולין ל"ג דמה"ט מותר לזמן לב"נ על בני מעים וריאה משום דשחיטה מתיר לישראל ומי איכא מידי כו' וכ' בתו"ח ותבואת שור סי' כ"ז דאם נתנבלה בשחיטה דאז ל"מ שחיטה לישראל הבני מעים אסורים לב"נ דל"ש מא"מ, ובכסא דהרסנא סי' ע"ג כ' דאף לר"י סומא לא גרע מב"נ ומצוה בז' מצות. ובחולין דמ"ט למה נקרא ריאה שמאירה את עינים א"כ יצחק בודאי רצה לאכול ריאה שעיניו הי' כהות, ושפיר הי' חושש לריאה דאף דסומא פטור ממצות מ"מ באבמה"ח מצווה וריאה לעולם כמונח בדיקולא רק מא"מ כו', אבל כשתנבלה שוב יאסר משום אבמה"ח כנ"ל לכן צוה לו להשחיז סכינו שלא יהי' פגום שלא יכשל באיסור אבמה"ח דאף סומא מצווה, וזה פי' ויחרד יצחק ויאמר מי איפוא הצד ציד ויבא לי ואוכל שנחרד אולי לא נשחט יפה ואסור הריאה עי"ל בפשוט דלכך הי' בטוח שישמע לו שישחט יפה, דהברכות הי' על תנאי אם ישמע לדבריו ובטוח הי' שעשו ישמע לדבריו כדי שהברכות יחולו עליו:

ומ"ש בשם הכס"ד כ' כן נמי במנחת חינוך מצוה ב' דסומא חייב במצות ב"נ דכל מה דסומא פטור דדריש אלה החוקים בב"ק דפ"ז א' ונהי דלא נתקדש בהר סיני אבל לא נפיק מכלל ב"נ, ובב"נ פשיטא דחייב הסומא ג"כ דליכא גבי' קרא לפטור, וכ"כ במצוה כ"ו, ומקור הדבר הוא בס' המכריע לר"י הזקן סי' ע"ח דסומא פטור אף מלאווין, וע"ש בפי' זר זהב ועי' ג"כ ברא"ש פ"ק דקידושין סי' מ"ט לחלק בין נשים לסומא דנשים חייבות במ"ע שלהזמ"ג ובמצות ל"ת ע"ש משמע דסומא פטור אף בל"ת, אך דתיבות ומצות ל"ת נמחק שם, ועי' ג"כ בירושלמי פ"ב דסוטה, ועי' בפמ"ג בפתיחה כוללת ח"ג אות כ"ט שנסתפק בזה, ועי' בתשו' רע"א סי' קס"ט, ובחידושיו ליו"ד סי' א' סעיף ט', ובטורי אבן מג לה דכ"ד, ובנוב"י מ"ת או"ח סי' קי"ב, ועי' ג"כ במלא הרועים ערך סומא אות י"א שכ' וחפשתי ולא מצאתי בפמ"ג זה. אך במחכ"ת לא חפש יפה שכ' בפירוש כן כמ"ש, ועי' ג"כ בשו"ת מחנה חיים ח"ג סי' ל"ו באו"ח, הביא ראי' מחולין צ"ו סומא היאך מותר באשתו ואי נימא דסומא פטור מכל מה מקשה ע"ש, ועי' ג"כ בהמקנה קידושין דל"א בתד"ה דלא שכ' בפשיטות דלר"י סומא פטור אף מלאוין ע"ש, ועי' ג"כ בס' אמרי הצבי ב"ק דפ"ו בהא דפרש"י בפ' בראשית (ד' כ"ג) בלמך שנשיו פורשות ממנו לפי שהרג לקין וע"ש בפסוק כ"ה, ואי נימא דלר"י סומא פטור גם מל"ת ומז' מצות ב"נ א"כ לא חטא למך כלל שהי' סומא מיהו מדרשות חלוקות הן וע"ש ברש"י פכ"ד בשם מד"ר דלא הרג למך ע"ש:

והנה האחרונים הקשו לפמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' תמורה דלאו הכולל יותר מעשה לוקין ואי נימא דלר"י דסומא חייב בל"ת איך משכחת לאו הנל"ע דהוי לאו הכולל יותר מעשה דבלאוין מחויב גם סומא ובעשה פטור, ומצאתי בשו"ת מנחת שמואל או"ח סי' כ"ט שהאריך בזה, ונלפענ"ד דגזל הוי נל"ע כמ"ש במכות דט"ז, וק'