פרדס יוסף בראשית רד

י"א ברכות, ר"ל זכיות ועולה ל"ג חדשים. ובעד שמונה נפשות עולה רמ"ד חדשים שהם כ"ב שנה, ועי' בס' קול אלי' פ' ראה. ובס' אור תורה מהג' הקדוש מאסטראווצי ז"ל בזה. ועי' בהבאר שם סי' קי"ב עפמ"ש רש"י כאן אומד זה למעשרות דמנ"ל דילמא ל"ה יותר ממאה שערים. וי"ל דאי' בזה"ק ויצא דרכ"ג דברכה של ה' הוא אלף פעמים ככה כמ"ש משה יוסף ה' עליכם אלף פעמים ככה וכאן כ' ויברכהו ה' הי' צ"ל אלף שערים ולכן כ' רש"י דבאמת הי' אלף וא"כ המעשר הי' מאה, ובנימין בטח נתן להאשה על יום אחד פרנסה ובצדקה כ' בפ' ראה כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' והי' אלף פעמים. ומגיע לו בעד יום אחד אלף ימים. והוא החי' ח' נפשות מגיע לו ח' אלפים יום. ועולה כ"ב שנה, רק בכ"ב שנה יש יותר ל' יום וי"ל דהוסיפו לו כדי ליהדר תלמודא בידי' כמ"ש בכתובות דע"ז ב' בר' חנינא בר פפא. או י"ל דל' יום קודם מיתה נסתלק צלם אלקים ונחשב כמת והוסיפו לו עוד ל' יום שיהי' ח' אלפים יום בשלימות. ועמ"ש לקמן בזה (כ"ז מ"ד):

טו) וכל הבארות. ערש"י עי' הקדמה לס' ידי משה על מד"ר. דהקשה מה המשך הפסוקים להדדי, וכ' דפלוגתא ר"מ ור"י אי יש קנין לנכרי להפקיע מתרומות ומעשרות, ואי' במד' מאה שערים אומד זה למעשרות ואי יש קנין להפקיע, ק' מדוע הפריש יצחק מעשר הואיל ופטור ממעשר, אע"כ שאין קנין להפקיע רק הקנין לחפור בארות, ע"כ סתמום הפלשתים הבארות שחפרו עבדי אביו הואיל וקנין של עכו"ם לחפור בארות ול"ה כח לאברהם לחפור. ועי' בס' בכורי אביב ענין ספור הבארות י"ל להורות שמעשי ידי הצדיקים לא שלטו בהם זרים רק כשנעשה ע"י עבדיהם. ולכן הבארות שחפרו עבדי אביו סתמום. וישב יצחק לחפור בעצמו ויקרא להם שמות ולא סתמום. ואח"כ ויחפרו עבדי יצחק באר ויריבו עליה ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויעתק משם ויחפור הוא בעצמו ולא רבו, ויעל מבאר שבע ויבן מזבח והשרה קדושה על המקום. לכן ויכרו שם עבדי יצחק באר ויאמרו לו מצאנו מים ול"ה שום חולק ע"ש, ופי' רמב"ן דריב הרועים הי' שמי הבארות מתמצת מנחל. ועי' בחתם סופר גיטין ד"ס. ועי' בכלי יקר, ובמדרש תלפיות, ובס' מנורת המאור. לפי שכל מה שאירע לאבות הי' סימן לבנים. וכמו שעשו מריבה על ב' בארות והשלישי קראו רחובות. כן בב' המקדשים עשו מריבה עד שהחריבוה אבל השלישי שיבנה ב"ב יקרא רחובות, ועי' בס' נפלאות מתורת השי"ת אריכות בזה בפע"ד:

כז א) ויהי. עי' בס' גאולת ישראל אות י"ד, לכאו"ק כי יצחק ידע שעשו רשע כמ"ש רש"י בפ' ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה, וכן בפ' ותכהין שהי' מעשנין ומקטירין לע"ז, ולמה הי' רוצה לברך עשו מתחלה, אלא לעולם עיקר כוונתו הי' ליעקב רק דמחמת שהי' עשו ג"כ בנו ורצה לברך אותו ג"כ וכמו שעשה אברהם שנתן לבני הפלגשים הרשעים ג"כ מתנות, וע"כ עשה בחכמה וקרא לעשו לברך אותו תחלה עפ"מ לאיש א' שהי' לו ב' בנים א' טוב וא' להיפוך וקודם מותו נתן המעות להשכור והבית עם הכלים השייכים לבית המרזח נתן לבנו הטוב. ושאלוהו הלא ראוי בהיפך המעות המזומן לבנך הטוב שיהי' לו במה לסחור. א"ל כל מה שנתתי לבני השכור רק מחמת שאסור להעביר נחלה, ורצוני באמת ליתן לבני הטוב. וידעתי שסוף כל סוף יתן המעות לבני הטוב עבור הי"ש, והכל ישאר ביד בני הטוב, ואם הייתי נותן לבני הרע הבית עם הכלים אז הי' נשארת בידו לעולם. וכן ביצחק עשה בכוונה רצה לברך עשו בהברכות שבירך יעקב ויתן לך כו' ואת יעקב רצה לברך בהברכה שבירך לעשו משמני הארץ כו'. והי' כאשר תריד כו' כי יצחק הי' בטוח בעשו שבודאי יעבור התורה וזרעו הרשעים כיוצא בו כי מעשה אבות ירשו בנים. נמצא לא יהי' ליעקב וזרעו בשום עת וזמן תחת ממשלת עשו ואדרבה עשו יהי' תחת ממשלת יעקב. עש"ה:

ג) שא נא כליך. רש"י כמו אין משחיזין אבל משיאין. ולכאורה ראי' לסתור. וכתב בתורת משה דיצחק לא חשב לעשו שיאכילנו בשחיטת סכין פגום. רק שחשש שנשיו עובדות ע"ז ואיכא משום שמנונית דאיסורא. ולכן אמר לשון משיאה ע"ג חברתה להעביר ששמנונית. ובתשובותיו חת"ס יו"ד סי' ט"ו ביאר יותר שא"א לפרש משום פגימה דממ"נ אי נחשד בעיניו שאוכל נבלות בלי בדיקת הסכין איך האמין לו עתה, ואי ל"ה חשוד בעיניו מה הי' צריך להזהירו עכשיו ועוד דראי' ממשיאים ע"ג חברתה נאמר על העברת שמנונית. א"ו לחדודי בעלמא אבל להוציא פגימה לא, דאין ברזל בברזל יוצא פגימה. וי"ל עפמ"ש בחולין ד"ח השוחט בסכין של ע"ז צריך להדיח משום שמנונית אע"ג דבלא"ה כל בשר צריך הדחה מ"מ בצלי ל"צ הדחה ונשי עשו א מקטירין