פרדס יוסף בראשית רג

בתיב"ע בפ' מקץ (מ"א ל"ד) ויפקוד חד מן חומשא כי יש פלוג' במד' כמה הי' ראוי להיות רעב במצרים י"א י"ד שנה והיותר מכולם מ"ב שנה, ונתכוון יוסף שאפי' יהי' מ"ב שנה יהי' להם די סיפוקם כשנה בינונית, כיצד שבע שני שובע מן הסתם יהי' כדרכה, שמצינו במק"א ביצחק שהי' מסאה כור שהוא על חד שלשים. ונמצא יהי' בז' שני שובע ז' פעמים ל' שהם ר"י שנים בינונית קח מהם החומש הוא מ"ב ונמצא שיש די למ"ב שנים כסתם שנים עכ"ל:

שם ברש"י אומד זה למעשרות הי'. ועי' ביו"ד סס"י של"א ברמ"א לענין מעשר כספים עש"ה, ועי' שו"ת חות יאיר סי' רכ"ד בהשמטות דכבר אחז"ל אל תרבה לעשר אומדות וה"ה מעט כמ"ש בתי"ט בפ"א דאבות בשם מד"ש, ואני תמה שלא זכר אדם דחז"ל והזכירו רש"י מאה שערים דיצחק אומד זה למעשרות הי' ש"מ שניתן ע"פ אומד ומ"מ הוא גופי' צ"ע וביאר אימת אמדוהו שהרי מדדו ומצאו מאה שערים, ובלה"נ מ"ש רש"י שם על בארץ ההוא תמוה דמה רבותא שהארץ כחושה והשנה יבישה גם האומד הי' מעט ויש ליישב כ"ז בדוחק עכ"ל. ועי' בס' משנת חסידים סוס"י ד' ביבין שמיעה מזה. ובתו"מ להח"ס הביא ג"כ בשם השל"ה דהק' הא אין מעשרין מאומד. וי"א מעשר למלך מתבואותי' הי. אך הרמב"ם בה' מלכים כ' יצחק קיים מצות מעשר תבואה מהך דהכא. ע"ש ש"מ ממעשר גבוה מיירי, וי"ל דבקידושין ל"ח. כ' תוס' דשדותינו שיש עליהם מס המלך פטורים ממעשר, ונהי דלא קיי"ל הכי מ"מ לא גרע מבהמות ארנונא דפטורים מבכורה דהו"ל שותפות גוי והכא במעשר נהי דאינו פוטר מ"מ ה"ל כשדה גוי וישראל שותפים בו. ויצחק לא רצה שיהי' שום שותפות גוי בטבלו כדי שיתחייב במעשר ממש, לכן אומד היה למעשר המלך ופרע לו וסילק יד המלך, ושוב זרעה ומצא מאה שערים ועישר במדה ומנין כדין, וי"ל עוד אלו הי' שותפות גוי לא ברכו ה' לרבות מעשרו של מלך, ורק אחר שנסתלק יד המלך ברכו ה', ובס' ווי העמודים פ"ב הביא הצד"ל דהק' דמה ראה עשו לרמות לאביו דוקא במצות מעשר איך מעשרין את המלח ותבן. ורק שיצחק קים מעשר, וכשם שרימה לאבי', אבא נשא למ' שנה אף הוא כו' ה"ה רימה אותו במצוה זו. וי"ל בזה לשון יודע ציד דבערמה עשה שרימה דוקא במעשר כי בשאר מצות ירא עשו פן יתברר הדבר ויהי' נתפס. ורק בחר במצוה זו. וכמ"ש בספרי וילקוט ראה אברהם הפריש תרומה גדולה כו' יצחק מעשר שני כו' יעקב מעשר ראשון שנ' עשר אעשרנו לך, ואחז עשו במצוה זו מע"ש דוקא דאפי' שיתודע לאבי' שלא נהג מע"ש יהי' לו תירוץ ע"ד המשנה פ"ד מ"ד מע"ש, מערימין על מע"ש כיצד אומר לבנו ולבתו הגדולים הילך מעות אלו ופדה לך מע"ש זה וכו', וזה שפרש"י יודע ציד שיודע לרמות אביו אף שיתברר שלא כן הוא יהי' לו תירוץ ע"ש באריכות וע"ע בקובץ דרושים חוב' ה' סי' כ' מ"ש בזה אא"ז הגר"י מייזליש ז"ל אבד"ק פיעטרקוב. ועי' בקובץ הבאר כרך ג' ח"ב סי' קי"ח בשם הגה"צ מסאקאלוב שליט"א מה שמייחס הזריעה ליצחק. והא נתקדש בעולה ולא עשה בעצמו מלאכה כדין קרבן שאסור בעבודה, ורק ע"י שליח נעשה וכיון דיצחק יצא מב"נ הי' עבדי' נגדו כעכו"ם ואין שליחות לעכו"ם שיתייחס מעשה השליח להמשלח ישראל, ועי' מח"א ה' שלוחין סי' ל"א דפועל אפי' בעכו"ם יש שליחות, ועשעה"מ פ"א הי"א מתרומה. או דאי' במדרש ריש וישב שגם יצחק גייר גרים. והי' להם דין ישראל. אך לא מצינו שיהי' להם דין ישראל רק באבות לבד, ואי אמרי' דאבות לא יצאו מכלל ב"נ רק לחומרא. ק' שלחומרא גם לעכו"ם יש שליחות, ע"ש שהביא רד"ק מלכים ב' (ד' ז') בשם תוספתא דדבר הבא ע"י נס ל"צ לעשר, ועי' מנחות ס"ט בחיטין שירדו משמים ע"י נם אי קרינן בי' ממושבותיכם, ויש לחלק משם להיכי שמתרבה ע"י נס שהמעט מתרבה ומתפשט להרבה זאת מקרי המין בעצמו ותבואת השדה מקרי. דאינה בריאה חדשה רק מהמעט נעשה הרבה, וראי' מנס דחנוכה דנתרבה. ונקרא שמן זית וראי' ג"כ שאמרה התורה וצויתי ברכה בשנה הששית ועשה לג' שנים, ולא מצינו שתבואה של שנה הששית תפטר במעשר עש"ה ומגודל אריכות לא העתקתי. ועי' לעיל מ"ש בזה בפ' לך (י"ד כ"ג):

ובב"ב די"א בבנימין הצדיק שפרנס אשה וז' בני' וכשחלה הוסיפו לו כ"ב שנה. וצ"ב החשבון של כ"ב שנה, וכ' הגר"א מווילנא ז"ל עפמ"ש בסוטה ד"כ אם יש לה זכות תולה ג' חדשים ע"ש, ואיתא בגמ' הנותן צדקה מתברך בששה ברכות והמפייסו בדברים בי"א ברכות, וענין הברכה כ' המפו' שהוא הזכות שעי"ז הגז"ד תולה שלא יענש במהרה ובבנימין שהי' פיוס ומגיע לו